שאלה פילוסופית בענין שוחד

שאלה פילוסופית בענין לוקח שוחד

שני מקרים:

1)  עובד ציבור שמבטיח ולוקח שוחד ומקיים את הבטחתו ונותן את התמורה הלא-חוקית המיוחלת לאותו אזרח (כמו למשל שופט שמקבל שוחד ופוסק לטובת נותן השוחד),

2)  עובד ציבור שמבטיח ולוקח שוחד אבל לא נותן שום דבר בתמורה לאותו אזרח שנתן לו את השוחד  (ובמקרה הנ"ל - שופט שקיבל,  אבל לא פסק לטובת נותן השוחד). 



מי  יותר גרוע ? זה שלוקח שוחד ונותן תמורה או ההוא שרק לוקח שוחד אבל לא נותן תמורה?

אני מסכים לדברי מזוהר.

זוהר
לשיטתך- מה העונש-- ב'ד- על לקחית שחד?

_________________

מודה ועוזב

קמב"צ,

נראה שיותר גרוע הדיין שלקח שוחד והטה משפט, שהרי עבר בשני לאוין, א. לקיחת שוחד, ב. הטיית משפט (וכבר אפשר היה לראות זאת מדברי רש"י עה"ת שציטטתי בדף הראשון של האשכול).

החיוב להחזיר את השוחד הוא חלק אינטגרלי מאיסור לקיחת שוחד, שהרי כתוב 'לא יקח' וכל זמן שהשוחד בידו הרי הדיין 'לוקח' (וכבר דנו האחרונים שחובת הדיין להחזיר גם מתי שהנותן לא תובע מהדיין את הכסף) ואין שום שינוי באיסור לקיחת השוחד ע"י הטיית המשפט. ע"כ אין הקשר בין שני הלאוין והגרוע יותר הוא מי שעובר יותר איסורים היינו על שניהם.

"מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד, אפי' לזכות את הזכאי. ואם לקחו, צריך להחזירו,  כשיתבענו הנותן.": אם כך, התשובה לשאלה שבראש האשכול ברורה:
 * מי שלקח שוחד - חייב להחזיר אותו, בין אם פסק לפי הדין ובין אם לא;
 * השופט חייב לדון דין אמת, בין אם לקח שוחד ובין אם לא.

יפה. אבל למה התורה היתה צריכה להכשיל בהבנה את הלומד העיוור?- היתה צריכה לכתוב- לפני רעך על תתן מכשול, לא יותר פשוט ומובן??

האיסור בלפני עיוור אינו תלוי במידת פקחותו או עוורונו של הנכשל. האיסור הוא לתת מכשול ודיבר הכתוב בהווה.

ד"ר הלפרין,

זוהר,
אתה רק חוזר על מה שכתבתי. הרי אמרתי שהשוחד הרגיל הוא כשנותנים מתנה בלי להתנות זאת בפסיקה הראויה, ובמצב כזה ודאי אין גניבה בלקיחת הכסף. אבל בנדון דידן הרי הכסף ניתן כחלק מחוזה, ולכן ברור שהמחזיק בו עושה זאת שלא כדין (אף כי כמוסר).
ובאשר למקרה של הרב הלפרין, דומני שיש שם הפקעה של חכמים (הפקר בי"ד, או מכים ועונשים שלא מה"ד), ובזה הם מיישמים את החוק המוסרי במישור המשפטי. אמנם לאדם הרגיל מן השוק אין רשות לעשות כן, כמובן.

ירוחם, לא הבנתי מה מטריד אותך. דבריי לא היו כלל וכלל הלצה. זה אכן מה שאני חושב. לא הרי מוסר כהרי הלכה. והמקרה שהביא הרב הלפרין יוכיח.

אני רואה שהנושא המוסרי של אנשים עברינים בפוטנציה וממש, מעסיקה אותנו.

לפני שנים שעדיין היתי קשור עם חסידות סאטמר, ביקרתי בוליאמסבורג  בק'ק ניו יורק, בתפילה בבית הכנסת  המפואר של הרבי, הצביע בן דודי על מספר חסידים שנראו מאוד מכובדים ועשירים,
ואמר זה עובד ב"מאפיה"- בתור גובה חובות, זה רו"ח של הסינדיקט. זה רוצח שכיר. זה מנהל בית בושת וכו' שאלתי אותו בתדהמה, וכולם יודעים ? וכלום? הם ממשיכים להיות שיינע יידן? חסידים?
כן ענה לי בן דודי -שעד היום הוא מחסידי סאטמר המובהקים - להיות חסיד סאטמר, אתה צריך להיות שונא ציונים, וזה הכל.


  שאלה   יהודי דתי חרדי שמקצועו  גנב, איך הוא מתפלל על הפרנסה, בעיקר ביו"כ.?
הוא אומר- רבש"ע אם יצאה הגזירה מלפניך שיגנבו ממישהו, עשה אותי שליח שלך.

_________________

מודה ועוזב

התשובה המוסרית מפורשת בבריתא (ראש השנה כב, ב):

אברהמי,
מעניין, היכן?

שאלה זו היא מפורשת בב"ח ואותו אחד שלקח השוחד ולא נתן תמורה חייב להחזיר התמורה דהיינו שהוא גרוע יותר כי מבחינת השוחד אין הבדל עם עשה או לא