מנהגים הם "דברים" חשובים, רק אם הם מנהגים יהודיים, ואילו כאשר הם מנהגי גויים. לא רק שאינם חשובים, פעמים הם אפילו פסולים ואסורים.
מקורו של המנהג מהווה "בעיה", רק כאשר מחפשים סיבה לבטלו. כשרוצים לשמרו, מוצאים טעם קבלי, כשהוא אינו מעורר בעיה הוא "קדוש, אף שאיש אינו בטוח בשורש המנהג, ואיש אינו יודע איך, מתי ולמה הוא התחיל.
________
כשאנשים מחפשים סיבה למסיבה, הם מוצאים אותה בקלות,
אין מחסור בסיבות.
תמיד אפשר למצוא איזה ימי הולדת.
אם לא שלך כי אז שלהם.
אפשר גם למצוא ימי מיתה.
רק שלהם.
לפני זמן רב, היו ש"חגגו" את המיתה בשתיית יין - "עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל". (פסחים דף קי עמוד א, כתובות ח ב; שמחות פי"ד וירושלמי ברכות פ"ג ה"א).
היום נשארה השתיה אחרי הלויה אצל הנוצרים.
היום היהודים חוגגים ימי מיתה, שבעבר היו ימים עצובים:
"מצוה להתענות ביום שמת אב או אם". (שולחן ערוך יורה דעה סימן שעו סעיף ד).
היום הם חוגגים גם ימי הולדת, אף שבעבר הלא רחוק, לא היה מי שחגג יום הולדתו.
יותר נכון, כמעט שלא היו.
למה לא היו?
ישנם הטוענים כי אסור ליהודי לחגוג יום הולדת.
וכי למה יהיה אסור להיות ליהודי שמח על לידתו?
כי יותר טוב ליהודי אם לא היה נולד, וגם כי הגויים חגגו את יום לידתם!
המנחת אלעזר טען, (דברי תורה חלק ה אות פח), שאין ליהודי לשמוח על לידתו:
"והנה יום הולדת אצל בני ישראל, לא שמענו מרבותינו ואבותינו הקדושים זי"ע לעשות כן יום שמחות ביום תולדותם, והטעם פשוט נראה ברוב ענונתנותם, כי אמרו חז"ל (עירובין יג עמוד ב), טוב לו שלא נברא משנברא, ע"כ לשמחה מה זו עושה ביום ההוא, כיוון שטוב היה שם לא היה נברא ונולד ... ".
אם תחפשו בגמרא בעירובין, במקור שאליו ציין המנחת אלעזר, לא תמצאו שם את הביטוי "טוב לו שלא נברא", אלא "נוח לו לאדם שלא נברא":
"תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו".
היש הבדל בין "טוב שלא" ו"לא נוח שכן"?
לדברי האדמוה"ז בעל התניא, (לקוטי תורה פרשת ראה, דף כט עמוד א), "לא נוח" אין פיחשו "לא טוב":
" ... שלא אמרו ח"ו "טוב" לו שלא נברא, דזה א"א לומר, שהרי הירידה ... היא בשביל עליה גדולה ונפלאה לאין קץ ... וע"כ אמרו שנוח וקל היה לו שלא נברא ... משיכנס בתוך מלחמה עצומה ...".
טוב אבל קשה.
טעם האיסור לחגוג "יום הולדת", מפני שהוא "מנהג חדש", מופיע כסיבה "פופולרית", אצל רבים אחרים הדוגלים בשיטת ה"חדש אסור מן התורה", לדוגמה, הרב וולץ ראב"ד בודאפשט.בספרושו"ת דברי ישראל (ח"ב בילקו"ת סימן ז'),
כשהרב נתן גשטטנר (להורות נתן או"ח סימן ה, עמוד ה, טור ב), דן בחגיגות "יום הולדת", הוא הביא את דברי המנחת אלעזר ובנוסף לדבריו הוא הביא גם את דברי השו"ת "ערוגות הבושם" (או"ח ח"ב סימן רט"ז) להר"מ גרינוולד:
"שאין נכון לחוג יובל שבעים שנה כי הוא מנהג בורים חדשים ההולכים בחוקות העמים, ומעולם לא נשמע מגברא רבא שיחגוג יובל שבעים שנה בקול המון חוגג ... ומכש"כ כשבניו ובנותיו מזלזלין במצוות ...".
ובמסקנתו שבעמוד ז טור ב הוא כותב:
"והנה יום הולדת אצל בני ישראל, לא שמענו מרבותינו ואבותינו ורבותינו שיעשו יום שמחה ביום הולדתם וכמו שהעידו גאוני קשישאי הנ"ל ...".
האם הבן איש חי שכתב בפרשת ראה, שנה ראשונה סוף אות יז, " ויש נוהגין לעשות סעודה בכל שנה את יום הלידה ליו"ט וסימן יפה הוא, וכך נוהגין בבתינו", הוא מרבותינו ואבותינו?
האם ראה הרב גשטטנר את מה שכתב בנו של ה"ערוגת הבושם", (הרב לוי יצחק אב"ד צעהלים), בשו"ת "מגדלות מרקחים", חאו"ח סימן לא:
"והנה עיקר מה שהרעיש כ"ק אאמו"ר זצ"ל על זה אני זוכר היטב, כשכתב תשובה זו ואני יודע מיהו הרב, ועיקר מה שחרה לו כ"כ, הוא מפני שהרב הנ"ל כל בניו ובנותיו היו קלים ורקים, כמו שרמז בתשובה ע"כ לשמחה זו מה היא עושה".
אילו ראה את דברי הבן הוא לא היה כותב "ומכש"כ כשבניו ובנותיו מזלזלין במצוות, שהרי לדברי בנו, היתה עובדה זו עיקר הסיבה להתנגדותו, ולא רק תוספת.
השואל רצה לומר שאסור לחגוג את יום ההולדת מדין "חוקות העכו"ם", וכסיוע לדבריו הוא הביא את הגמרא בעבודה זרה דף ח עמוד א:
"ואלו אידיהן של עובדי כוכבים ... ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה...".
הרי שיום הלידה הוא חגם של העכו"ם.
וכדי שלא תאמר שיום הלידה היה יום חג רק למלכים, הוא הביא את כראיה את הנאמר בשו"ע יו"ד (סימן קמח ס"ז): "עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לעבודת כוכבים ומקלסה, כיום שנולד בו ...", ומכאו הוא רצה להוכיח שיום הולדת היה יום חג לכל גוי.
הרב גשטטנר דוחה טענה זו, מהמשך המשנה המונה בימי אידם "... ויום שיצא מבית האסורין", והרי ראינו שהיו חכמים שקבעו ליום חג, את היום בי יצאו מבית האסורין.
לא, הוא לא התכווין לאדמו"רי חב"ד, אלא הרחיק עד לבעל התוספות יום טוב, שכתב:
"והיה ספק בעיני אם אקבע גם יום משתה ושמחה סיום כ"ח מנחם אב יום צאתי לחפשי, כי כן רבים מבני עמינו, כשינצלו מגזרת משפט מוות קובעים ליום ההוא יום משתה ושמחה". (ראו "מגילת איבה" סוף אות י"ח).
וע"כ הוא כותב:
" ... וע"כ שאין זה בגדר חוקות העכו"ם ... אולם לענין יום הולדת, כיון שכך העידו גאוני עולם וצדיקים, שלא נהגו אבותינו לעשות יו"ט, הרי מנהגם תורה היא".
__________
וחשבתי:
לדברי המשנה (עבודה זרה פרק א משנה ג):
"ואלו אידיהן של עכו"ם ... ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר". ("ובימי מלכות בנו עושים בכל שנה איד ביום מיתתו". רש"י).
איזה מזל שהחכמים חלקו על רבי מאיר ואמרו, שרק "כל מיתה שיש בה שרפה, יש בה ע"ז, ושאין בה שרפה, אין בה ע"ז", שאל"כ, היה חסל סדר ההילולות בחצר האדמו"רים
גם חגיגות בת מצווה לא ראינו, האם הן בגדר חוקות העכו"ם?
ראו שו"ת שרידי אש חלק ב (יו"ד) סימן לט, הדן בשאלה וטוען שאין חגיגת "בת מצווה" בגדר חוקות העכו"ם.
ר"מ פיינשטיין הביע דעות שונות ואולי אף סותרות בתשובותיו, שכתב בשו"תאגרות משה אורח חיים ח"א סימן קד :
"בדבר ענין החפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצוה, הנה אין לעשות זה בבית הכנסת בשום אופן אף לא בלילה, כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי הרשות אף בנבנו על תנאי, והצערעמאניע /טקס/ של בת מצוה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת. וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפארמער וקאנסערוואטיווער /מהרפורמים וקונסרוטיבים/. ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא. ואי איישר חילי הייתי מבטל במדינתנו גם סדר הבר מצוה של הבנים שכידוע לא הביא זה שום איש לקרבו לתורה ולמצות ואף לא את הבר מצוה אף לא לשעה אחת, ואדרבה בהרבה מקומות מביא זה לחלול שבת ועוד איסורים. עכ"פ מה שכבר הונהג בפה וגם בא זה ממקור מצוה קשה לבטל, אבל לחדש זה בבנות שהוא בלא מקור מצוה כלל, אף בבית ודאי הי' יותר טוב למנוע אף שליכא איסור, אבל לעשות בביהכ"נ אף בלילה בשעה שאין מתפללין אסור".
ואילו באגרות משה אורח חיים ח"ד סימן לו הוא כתב:
"בדבר עצם חגיגת בת מצוה אין בזה ענין סעודת מצוה אלא הוא כשמחה של יום הולדת בעלמא שהוא רשות ולכן אין לעשות בביהכ"נ שסעודות הרשות אין להתיר בביהכ"נ אף כשנבנה על תנאי. אבל לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות דמדינה זו לעשות בכל שמחה שיש להאדם לא גרעה שמחה זו משאר שמחות שעושין ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה, וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה אבל לא תאמר על הבימה אלא אצל השלחן שעושין הקידוש שם".
שעליהם כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת חלק ב סימן כט, (וראו גם שו"ת יביע אומר חלק ו - או"ח סימן כט):
"אמנם הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח סימן קד) נשאל בזה, וכתב, שאין שום סמך ויסוד לחשוב לסעודת מצוה מה שעושים חגיגה ומסיבה לנערה בת מצוה, ואין זה אלא כשמחת יום הולדת בלבד. ע"כ. ודבריו תמוהים, שהרי אותו הטעם שכתב המהרש"ל בים של שלמה הנ"ל, לגבי סעודת בר מצוה, שייך גם לגבי סעודת נערה בת מצוה".
ומסקנתו:
"המנהג שנוהגים לעשות מסיבה חגיגית וסעודת הודאה ושמחה לבת מצוה ביום מלאת לה שתים עשרה שנה ויום אחד, הוא מנהג טוב והגון. וטוב שיאמרו שם דברי תורה, ושירות ותשבחות להשי"ת. אולם יש לשמור בקפדנות על כללי הצניעות לפי דעת תורתינו הקדושה".
_________________
עולם הפוך אני רואה
]
