שיטת ניקוד זו המשיכה להתקיים, בשינויים, בקרב יהודי תימן. סימני הניקוד בשיטה זו כתובים כולם מעל לשורה ולא מתחתיה כבניקוד הטברני, ולכן היא נקראת גם "ניקוד עליון".
התפתחות הניקוד הבבלי
הניקוד הבבלי התפתח מתוך שתי שיטות נפרדות: הראשונה, המורכבת כולה מאותיות זעירות שנתבו מעל האותיות, והשנייה המורכבת כולה מנקודות. על ידי עירוב שתי השיתות נתקבלה לבסוף השיטה הבבלית הידועה כיום.
אין יודעים מתי החלה שיטה זו, אבל היא הגיעה לשיא פריחתה במאות ה-7 וה-8. במאה ה-9 החלה דעיכה, שמקורה מצד אחד בעליית קרנו של ניקוד טברני ומאידך בדעיכתו של המרכז היהודי בבל.
נהוג להבחין בין הניקוד הבבלי הפשוט, הכולל שבעה סימנים (שש תנועות + שווא), לבין הניקוד הבבלי המורכב, הכולל בנוסף לשווא עוד סימנים עבור התנועות החטופות.
אף על פי שהניקוד הבבלי היה ידוע ליהודי תימן דורות רבים, היה זה רק במהלך המאה ה-19 שחוקרים אירופים גילו אותו. גילויים של כתבי יד מקראיים בניקוד מלא אך שונה מהותית מהניקוד הטברני הלהיב את החוקרים, והתלהבות זו גברה כאשר התברר שניקוד זה מדויק ועתיק לא פחות מהניקוד הטברני.
לצד כתבי יד של מקרא התגלו גם כתבי יד של תרגום ארמי (ובראשם תרגום אונקלוס) בניקוד בבלי. התברר כי הניקוד הבבלי של התרגומים הארמיים עולה באיכותו על הניקוד הטברני שהיה ידוע עד אז. על סמך הטובים שבכתבי יד אלו הכין אלכסנדר שפרבר מהדורה מדעית של תרגומי אונקלוס ויונתן, והיא ידועה כמהדורה המדעית הטובה ביותר של תרגומים אלו גם בימינו.
עוד התגלו בספריות אירופה ובגניזת קהיר כתבי יד של משנה ותלמוד בניקוד בבלי. טקטים אלו כמעט ולא היו מצויים בניקוד טברני, וגילויים היה, ועודנו, בעל חשיבות רבה ביותר להכרת ההגייה של לשון חז"ל במאות הראשונות לספירה.
מערכת התנועות בהגייה הבבלית כללה שש תנועות מלאות, לעומת שבע תנועות מלאות במערכת הטברנית. ההבדל נעוץ בתנועות הפתח הבבלי, המקביל לפתח ולסגול גם יחד במערכת הטברנית.
תנועה חטופה ("שווא נע") מסומנת על ידי קו אופקי קצר, כעין רפה טברני: בֿ. בשלבים מאוחרים יותר של הניקוד סומנה איכותה של התנועה החטופה על ידי הוספת סימן הניקוד של התנועה המלאה המקבילה מעל הקו האופקי.
להבדיל מהניקוד הטברני, העדר תנועה מוחלט ("שווא נח") אינו מסומן בדרך כלל בניקוד הבבלי, והוא נלמד מכך שאין על האות סימן ניקוד כלשהו.
ישראל ייבין, מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, ירושלים תשמ"ה, פרקים ב-ו. הספר המקיף ביותר על שיטת הניקוד הבבלית.
*--
pre-expand include size: 2136 bytes
Post-expand include size: 774 bytes
Template argument size: 24 bytes
Maximum: 2048000 bytes
**-- Saved in parser cache with key hewiki:pcache:idhash:410642-0!1!0!!he!2 and timestamp 20071021010013 *
נשלח ב-16/4/2008 13:10
שלום לכם.
תמיר רצון,
ראיתי את שאלתך לגבי הגיית הג' ונזכרתי במכתב שכתבתי לפני שנתיים בערך אבל לא שלחתי אותו. וזה תוכנו
לכבוד
הרב אדיר עמרוצי
מכון הרב מצליח
שלום רב!
הנדון: מבטא האות גּ
כבודו כתב בספרו דקדוקי אביע"ה בפרק א' דף 7 לגבי מבטא האות גּ שהיא לא כמבטא התימנים שקוראים אותה כג'ים הערבית. וכן כתב הרב בן ציון הכהן בספרו קושט אמרי אמת, ושם הסביר שהג'ים הערביתהיא כמו ד' וז' ביחד (דז'ים) ושניהם לא מאותיות החיך ה-ד' מהלשון וה-ז' מהשיניים, וכמו האותיות DJבצרפתית.
כהסבר נוסף - הג'ים (דז'ים) הערבית היא כמו במילים: ז'נט, ז'קלין.
ובמחילה מכם הגימ"ל הדגושה התימנית היא לא כמו הג'ים (דז'ים) הערבית אלא כמו ה-J האנגלית ומוצאה מהחיך.
וכבר העיד הרב יצחק רצאבי שליט"א (בקלטות שלו בקלטת מס' 13 בנושא יהדות תימן) שישב עם הרב מאיר מאזוז שליט"א לפני 16 שנים והסביר לו את מוצא הגּימל התימנית שמוצאה מהחיך, והרב מאזוז הודה לו בזה והסכים עמו.
ונראה לי דווקא להקשות על הגּ הספרדית שהרי סימני מוצא האותיות (אחהע בומפ גיכק דטלנת זסשרצ) סודרו לפי סדר מוצאם וראיה שאותיות הגרון והשיניים לא סודרו כסדרם לפי א' ב' אלא אחהע זסשרצ. ולאור זאת, לפי הגיית התימנים סדר אותיות החיך – גּיכק הוא לפי מוצאם הגּימ"ל בתחילת החיך וכן הלאה כלפי פנים החיך. אולם לפי הגיית הספרדים סדר מוצאם הוא יכגק וזה אינו.
ולזאת אבקש מכל מי שגרונו עמו שיבדוק את הדבר ויעדכן.
ולאחר שהוכחנו שהגיית ה-גּ נכונה סרה גם הקושיא שהקשה בספר קושט אמרי אמת על הקו"ף התימנית שנהגת כ-גּ הספרדית, שהקשה שם לאחר שהוכיח שמבטא ה-גּ הוא כהספרדים א"כ הקו"ף התימנית היא כגּימל ולא יתכן ששתי אותיות יהיו אותו הדבר, לכן אמר שמבטא הקו"ף חייב להיות כמו הקאף הערבית. ולאחר שהודענו שמבטא ה-גּ' היא כ-J האנגלית, יש לקו"ף מקום להתגדר בו והגייתו היא כגּימל הספרדית.
בברכת התורה
קורא_וכותב
נשלח ב-16/4/2008 02:44
תגובה על מה שכתב omek04 ("ראיתי פעם שהתימנים אינם היחידים שהוגים כך את הסגול והיו עוד עדות במזרח.אבל שכחתי מי אלו") התשובה היא שאלו הם היהודים ההרריים מהרי הקווקז, שמקורם מאחת מקהילות בבל. ובכלל המבטא שלנו (אני יהודי הררי) מאוד דומה למבטא התימני!
נשלח ב-3/11/2007 20:33
לק"י
אני הבנתי שהחולם שלהם מורכב מחולם רגיל וצירה
נשלח ב-2/11/2007 12:50
אני מצטרפת לשאלתו של דור.
רוצה להוסיף עוד שאלה.
האם יש הבדל בין החולם לצירי אצל התימנים או שזה ממש אותו דבר.?
נשלח ב-2/11/2007 12:43
לק"י
אני רוצה לדעת, כי אם כך הגאונים דברו אז זה משמעותי מאוד לפי מה שאני רואה שאחרים מנסים לדעת מה היה המבטא של הריאשונים שהיו מאוחרים בהרבה לגאונים, אבל השאלה אם מה שמורג מביא זה אכן הוכחה שכך הם דברו.
נשלח ב-2/11/2007 12:28
לק"י
לא זיהית אותי מההתחלה?..
לא נמצא בידי הספר שציטטת, על מה הוא מסתמך שם בזה שהוא קובע שכך הגאונים בבבל דברו?
נשלח ב-1/11/2007 22:53
לק"י
לכבוד דור, ערב טוב.
נראה לי שאני מכיר אותך מאיזה שהוא מקום...
ההגייה של 'חולם' כ'צירי' במחוז 'שרעב' היתה גם רווחת בקרב יהודי בבל בתקופת הגאונים (ראה "העברית שבפי יהודי תימן", שלמה מורג, עמ' 92-99. ראה גם 'צירי וחולם במבטה יהודי תימן', יוסף טובי, בתוך הספר 'בואי תימן' עמ' 52-57).
ואל דבר זה יהיה קל בעינך, שהרי מרכז היהדות התורנית הועבר מא"י לבבל, וזה משקף רצף של מסורות קדומות מאוד...
.
נשלח ב-1/11/2007 18:06
החולם כצירה של השרעבים
לק"י
קראתי איפשהוא בתימני-נט, שמארי שלמה צדוק כתב שהשרעבים הושפעו מהגאונים בבבל לגבי מבטא החולם.
וראיתי שגם הספרות המחקרית מזכירה את זה.
על מה הם מסתמכים?....
נשלח ב-1/11/2007 09:51
לק"י
בחדר הגניזה שלי (חדר בתוך חדר בתוך חדר....) נמצאת תשובה של הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א מיום כ"ו שבט התש"ס.
לפני שאציג את תשובתו של הרה"ג מאיר מאזוז, אקדים ואומר מספר פרטים על תוכן השאלה אל הרה"ג מאיר מאזוז:
1. השואל היה מעדות המזרח.
2. השאלה נשאלה על נוסחאות הסידורים בן עדות המזרח.
3. בשאלה יש הרבה השגות על הסידור 'איש מצליח' שקשור לישיבה 'כסא רחמים' של הרב הנשאל.
4. תוכנה של השאלה, על סיבת השינוי ממסורת לשון חכמים אל מסורת לשון מקרא.
5. אורכה של השאלה 3.5 דפי פוליו A4 (שאלה ארוכה).
6. השואל הוא חבר טוב שלי... (גם זה פרט חשוב).
7. השואל מזכיר את מסורת תימן בסוף המכתב, רק בשתי שורות !
וראה זה פלא, למרות שהשואל הזכיר רק בסוף המכתב את מסורת תימן (רק בשתי שורות), הרה"ג מאיר מאזוז פתח את תשובתו ב... השגות קשות על מסורת יהודי תימן ! במקום לענות ראשון ראשון, סוף השאלה הוציא את הרב משלוותו...
וכך תחילת תשובת הרה"ג מאיר מאזוז:
"במסגרת מכתב מצומצם אי אפשר להתרחב ולכתוב הכל, רק בקצרה מגיד שמסורת תימן לא תמיד מדויקת בלשון המעטה. הגימ"ל הדגושה שלהם (ג') וכן הקו"ף (ויגח גורח במקום "ויקח קרח") וכן ביטוי הקמץ – שיבוש המה. ומה שמנקדים הלכות - הכ"ף דגושה, המשתכר – הכ"ף רפויה, וכן "אינו [בחיריק] נאכל" (בסוף פרק איזהו מקומן) – הכל שבוש גמור. ומה שמשוים [ניקוד] הסגול לפתח (לפי הניקוד הבבלי) אינו נכון. וכו'".
נא הביאו את חוות דעתכם לתשובה הנ"ל...
.
נשלח ב-1/11/2007 01:36
דור ,
שלום לך.
תודה רבה על התיקון.אכן זה הגר"י ולא הגר"ע. התנצלותי על כך כיון שאני כותב מהזכרון וללא ספרים.
נשלח ב-31/10/2007 09:34
לק"י
אי אפשר לדעת.
נשלח ב-31/10/2007 08:44
לק"י
לכל המגיבים שלום.
האם הכהן הגדול בבית המקדש דיבר כפי ההגייה התימנית ? אם תוכלו להביא לי ראיות...
.
נשלח ב-31/10/2007 07:07
הסגול
לק"י
אתה טועה, הר' יחיא קורח הוא שאמר שזה כנראה טעות, בנו ר' עמרם אמר ההיפך והסביר מה גרם לאביו לומר כך:
"ומה שכתב א"א ז"ל (=ר' יחיא קורח) במאמר הנז"ל (=מאמר "ברית הלשון") כי נחסר מבטא הסגול בתימן...לפי שראה בספרי מדקדקי הניקוד התחתון שקראו לשבע התנועות שבעה מלכים, והכניסו הסגול מכללם...". ע"ש שמסביר באורך.
(סערת תימן, מאמר "שפת אמת", עמ' קנט).
נשלח ב-31/10/2007 03:22
הנביא,
הגאון ר' עמרם קרח זצ"ל בספרו סערת תימן תולה את הגיית הסגול כפתח בחסרון שכחה ושיבוש.
אבל בניקוד הבבלי העליון כלל לא נמצא ניקוד הסגול אלא מסומן כפת"ח.
ידוע שאנשי תימן הושפעו מבבל הן בהוראה הן במנהגיהם.חלק מהתימנים בעצמם הם בבלים.
אם כן ההגיה של הסגול כפתח היא ההגיה העתיקה שהיתה נוהגת בבבל.ושלכן לא ניתן לסגול צורת ניקוד שונה.
אם אינני טועה הסגול נקרא בספרי הדקדוק גם "פתח קטן" ולפי ההגיה הספרדית לא מובן כלל מה הקשר בין הסגול לפתח.אבל לפי התימנים ניתן להבין כי הגיית הסגול היא כפתח עם חילוק קטן.
ראיתי פעם שהתימנים אינם היחידים שהוגים כך את הסגול והיו עוד עדות במזרח.אבל שכחתי מי אלו.
נשלח ב-31/10/2007 02:36
כיצד נוצרה הטעמת הסגול כ-פתח ? רק בתימן נהגו כך . להבדיל מהקמץ שנהגה כאות - O באנגלית אשר נמצאת גם אצל האשכנזים .
