רבי שלום שבזי זצוק''ל

רבי שלֵם שבזי (שלם בן יוסף בן אביגד בן חלפון משתא אלשבזי), מכונה גם שׁלום שבזי, מגדולי חכמי תימן (מכונה גם "גאון בני תימן"[1]), וגדול המשוררים של יהדות תימן במאה השבע עשרה.

נולד ליד העיר תעיז (בישוב נגד אלוליד) בשנת 1619 [2], וכשעבר לישוב שבז נוסף לו הכינוי "אלשבזי". עקב השתוקקותו לתורה ולחכמה הירבה לעלות לצנעא בירת תימן שם היה רגיל לשאת ולתת עם חכמי העיר בתורה. ידועה ידידותו הרבה עם ראש רבני צנעא הרב סעדיה דריין (שחיבר פירוש על משנה תורה לרמב"ם שרובו אבד), אליו כתב שיר הפותח במילים "אהוב ליבי נשיא הדור בעירו אשר הגה בתורה התמימה".

שירתו הושפעה מתורת הקבלה ולרבים משיריו יש גוון מסתורי וסמלי. עסק גם בפילוסופיה והדבר ניכר בשיריו ובספרו "חמדת ימים" על התורה [3]. מרבית שירי הרב שבזי הם בעיקר שירי קודש המבטאים את הקשר הניצחי שבין עם ישראל והקב"ה, ומיעוטם שירי חידות בתורה לידידיו הרבנים, ושירי פולמוס ושעשוע. בכולם חבויים רמזים או מוסר השכל.

קברו של הרב שבזי, בעיר תעיז, נתקדש גם אצל היהודים וגם אצל התימנים המוסלמים. הוא האישיות הרבנית הנערצת ביותר על יהודי תימן ובפיהם הוא מכונה בתואר "אבא שלום שבזי". דמותו נתפסת בעיניהם כדמות מופלאה של איש מופת בעל השגות על אנושיות ומחולל ניסים, ורבים הם הסיפורים על מופתיו וישועותיו.

בזמן האחרון נתגלה סידור מכתיבת ידו שעדיין לא יצא לאור, ומושפע מאוד מהרמב"ם הן בנוסחותיו והן בהוראותיו. כמו כן נתגלה פירוש של הרב שבזי על הלכות אבל לרמב"ם.

בשנת 1977 הוצא לאור קובץ משיריו (דיוואן), שלא פורסמו עד אז על ידי "יד בן-צבי".

הרב שבזי, נודע בייחוד בפיוטיו "אהבת הדסה" ו"מי נשקני מנשיקות אהבה". שזכו לפירוש מאלף מאת הד"ר יהודה עמיר מאוניברסיטת בר-אילן.

כמו כן התפרסם מאוד בציבור שירו‫ "אם ננעלו דלתי נדיבים", לנעימה תימנית מסורתית

_________________