דרך הלימוד

מיכה

ברשותך, נכתוב הסבר לדברי חז"ל (ליגרס והדר ליסבר), עם דוגמה מעשית בלימוד משנ"ת להרמב"ם.

נניח שאנחנו לומדים ספר טהרה ברמב"ם, הלכות פרה אדומה פרק ז,
http://www.mechon-mamre.org/i/a207.htm
המושגים שאנו לומדים זרים לנו, יש שם מושגים של קידוש ומילוי, ופרטי הלכות הנוגעים למושגים אלה, אימתי מלאכה פוסלת בהם ואימתי מלאכה איננה פוסלת בהם.

הדרך ללמוד הלכות אלה וכל הדומה להם, איננה רק ע"י לימוד איטי עם הבנה של כל מילה, כי דרך זו תדרוש מהלומד מאמץ שכלי, אבל לכלל הבנה הוא לא יבוא, כי חסרה לו התמונה הכללית.

הוא מדקדק בדיני מלאכה הפוסלת, אבל אין לו בדעתו תמונה כללית, שבעזרתה הוא יוכל למתוח קו מקשר בין כל ההלכות, בכדי שיוכל להגדיר את הכלל, אימתי מלאכה פוסלת ואימתי היא לא פוסלת.  

על מצב זה, וכל הדומה לו, אמרו חז"ל, ליגרס איניש והדר ליסבר, קודם צריך לקרוא את ההלכות כמה פעמים, לקבל תמונה כללית, ורק אח"כ ללמוד אותם לאט ובהבנה של כל מילה, ושוב לגרוס אותם בכדי לקבל תמונה כללית. 

***

בנוגע לדברי האורחות הצדיקים, בדבריו הוא מתכוון שדרך הלימוד היא מהכלל אל הפרט, משניות וברייתות ורק אח"כ תלמוד ומשא ומתן, גם בלימוד התלמוד כדאי להתמקד בשיטה אחת ולא להתפרס על פני הרבה שיטות ולבסוף לצאת קרח מכל השיטות, מבולבל ומטורד. 

הראשונים למדו את התלמוד בשיטה אחת והסבר אחד, לפי רש"י או ר' גרשום או ר"ח או רי"ף, ותלמודם היה סדור על לשונם, וגם אם חידשו שיטה חדשה בתלמוד מדעתם, אבל דבריהם היו בנויים על יסודות מוצקים ומסכתות סדורות, ואילו הלומדים האחרונים עורמים על שולחנם ערמות של ספרים לביאור דין חלוקה בחצר (ב"ב), והלומד בכלל לא יודע אימתי מבצעים חלוקה והוא כבר נושא ונותן איך לחלק, וכן על זו הדרך. 

שיטת לימוד זו מגדלת ווכחנים, ואם תירצה אמור אנשים מחודדים, ואם הם יצאו לחיי המעשה הם יצליחו כי שכלם מחודד ונבון, אבל בלימוד תורה אין לשיטה זו שורש וענף, כי הלומד נטול ידע בסיסי בתלמוד, וגם לכלל הכרעה תלמודית הוא לא הגיע כי לא נוסה בכך, רק להתווכח.
 

_________________

לתוספת הבהרה:

צריך לדון מה בכלל התועלת בלימוד כמו שהארחות צדיקים מציע - הוא מדגיש שאדם צריך לעסוק בתורה ולגרוס הרבה ולא לעיין לעומק רק לגרוס "אף על גב דמשכח" ו"אף על גב דלא ידע מאי קאמר", וע"י כך הוא אומר שאדם יגיע למעלות רבות וידיעה גדולה, וצריך להבין איך לימוד "דלא ידע מאי קאמר" מביא לידיעה גדולה? לכאורה הלימוד הנורמלי הוא רק כשכן ידע מאי קאמר, וזה העיקר - לדעת מאי קאמר, ואם כן דווקא לימוד העיון הוא העיקר. ולכן יש לברר האם אכן הארחות צדיקים התכוון למה שאני הבנתי ממנו, ואם כן מה ההגיון, ואם לא למה הוא כן התכוון?

לתוספת הבהרה לכל מאן דבעי:

 לא מצינו היום מי שיחזור ארבעים פעמים על תלמודו, ק"ו לא על מימרא יחידה שלכאורה איננה בעלת משמעות גדולה כמו "סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו".

 לא מצינו מי שילמד "אף על גב דלא ידע מאי קאמר".

 (כן מצינו מי שילמד "אף על גב דמשכח", ואולי בעצם הם לא לומדים אף על גב)

אלו דוגמאות והמשכיל יבין וימצא עוד פרטים.

נ"ל שהוא בעד מה שהיינו קוראים היון לימוד בקיאות בניגוד ללימוד עיון וצ"ע.

לא הבנתי. תודה.

שאלתי למה הוא מתכוון, האם תוכלו להסביר לי על איזה צורת לימוד הוא מדבר, לעומת איזה צורת לימוד שהוא רואה אותה כנכונה.