האים מהרי"ץ פוסק לפי מנהגי תימן הקדומים ?

לק"י

מהרי"ץ מביא בסידורו הרבה מנהגים ונוסחאות ומייחסם כמנהגים קדומים, אך כשבוחנים אותם עפ"י עשרות תכאליל קדומים, מגלים שחלקם אינם קדומים כל כך !  והרי לך 2 דוגמאות:

1. "גאל" או גואל" בהגדה של פסח, מה הנוסח הקדום ?
הנוסח מהתכאליל קדומים מיתוך הספר "מחקרים בסידורי תימן – הגדה של פסח, ד"ר משה גברא, עמ' 150-151.

המאה ה- 14 (1300-1399): 2 הגדות כתוב "גאל".
המאה ה- 15 (1400-1499): 2 הגדות כתוב "גאל" (בפירוש הערבי של אחת ההגדות, כתוב "גואל").
המאה ה- 16 (1500-1599): 6 הגדות כתוב "גאל", 14 הגדות כתוב "גואל".
המאה ה- 17 (1600-1699): 47 הגדות כתוב "גאל", 84 הגדות כתוב "גואל", 8 הגדות הנוסח מעורב.
המאה ה- 18 (1700-1799): 17 הגדות כתוב "גאל", 20 הגדות כתוב "גואל".
המאה ה- 19 (1800-1899): 32 הגדות כתוב "גאל", 36 הגדות כתוב "גואל".
המאה ה- 20 (1900-1999): 3 הגדות כתוב "גאל", 3 הגדות כתוב "גואל".

מסקנה: הגרסה "גאל" היא הרווחת בהגדות העתיקות, וככל שמתקדם הזמן – מתקדם השינוי אל הנוסח "גואל". אך הדבר ברור לכל ספק, שמהמאה ה- 16 שני הנוסחים היו קיימים זה בצד זה, ואפילו הישתוו ! (ראה המאה ה- 19).


.

לאור כל זאת, תמוה  אך מהרי"ץ שחי במאה ה- 18 (1715-1805) כותב:
"ולעת עתה אנכי הצעיר תרתי וחפשתי בכל הספרים הקדמוניות וראיתי כי כולם פה אחד ודעה ועצה אחת כתבו גואל ישראל בוי"ו, זולתי בכתיבות חדשים מקרוב באו" (ע"ח, ח"ב דף כד ע"א).
אך מהרי"ץ קובע בהחלטיות שאין בכלל נוסח "גאל" בתכאליל הקדומים ?! הרי העובדות מדברות אחרת, ולהפך ! הנוסח "גאל" הוא הנוסח הקדום ביותר.

2. "חי העולמים", האות 'ח' בצירי או בפתח. מה הנוסח הקדום ?
א. 'תכלאל קדמונים' (כולל התכלאל 'הקדום') מוזכרת המלה "חי" מנוקדת בצירי.
ב. 'תכלאל משתא-שבזי' מביא את הנוסח "חי העולמים" בצירי (שם עמודים כה, קפד, שפב). בסידור הנ"ל כרכו בתוכו כחטיבה אחת גם עשרה פיוטי תחינות בכתב ידו של הרב שלם משתא שבזי, ושם הוא מנקד את המילה "חי" בצירי (שם עמ' יד).

לאור כל זאת, תמוה  אך מהרי"ץ כותב: "חי העולמים בפתח כן הוא הנוסח מנוקד בכל ספרי תימן מעולם" (ע"ח, ח"א דף כז ע"א).
אך מהרי"ץ קובע בהחלטיות שבכל התכאליל מעולם (!!!!!) 'חי' מנוקדת בפתח ?! הרי העובדות מדברות אחרת !

הסיבה שמהרי"ץ מביא מנהגים ונוסחאות חדשות ומייחסם כקדומים:
1.גלות 'מוזע' (1680-1679) גרמה לאובדן הספרות הקדומה של יהדות תימן, וזה מה שהיה 'מצוי' ולא ה'רצוי' (ראה מגילת תימן, מהרי"ץ, עמ' 12. ראה גם דברי מהרי"ץ, ע"ח, ח"א, דף קלב ע"ב).
וכן גם אפשר להבין ממה שכתב מהרי"ץ ששמע מזקנים שבתכאליל הקדמוניות לא נזכר 'יוצר של שבת', אלא אמרו אותו בשבת כביום חול (ע"ח, דף קלב ע"ב), שמע אך לא ראה.

2.כשמהרי"ץ כותב "מנהג קדמונים", הכוונה למנהג שנתחדש "בזמנו או קרוב לזמנו". וכ"כ הגר"י רצאבי: "ואפשר דמה שכתב [מהרי"ץ ב"עץ חיים"] דהוא מנהג קדמונים [אמירת "תרומה הבדילנו" בקידוש ליל-הסדר], אין כוונתו לומר שכך היה בתכאליל קדמוניות [שהרי לא נמצא שם], אלא ר"ל מנהג שהיה קודם למנהג שנתחדש בזמנו או קרוב לזמנו, ומצינו כיוצא בזה במה שכתב בעניין הקפות דהושענא רבה (עץ חיים הנדפס דף ע"ד ע"ב) וזה לשונו "המנהג הקדום בכאן לומר ויעבור, וכ"ה בכל התכאליל, ועכשיו נתבטל המנהג" וכו' עיין שם, וקשה דהרי בתכאליל הקדמוניות ליתא כלל לאלו הסליחות דליל הושענא רבה, וכתבו רק שחוזרים אז ההושענות שאמרו כל הימים (וכן הוא בסידור רבינו סעדיה). וצ"ל דכוונתו של התכאליל האחרונות שכתוב בהם אלו הסליחות שהם כתבו לומר ויעבור. דייקא נמי דקאמר תכאליל סתם. ומ"ש מנהג קדום, היינו שאינו כפי מה ששינו בתקופתו המנהג. והוא הדין הכא. ועיין בארות יצחק הלכות לולב דף שי"א ס"ק ר"צ שם הרחבנו יותר. וע"ע בארות יצחק הלכות סדר היום דף ש"י ס"ק כ"ד, לעניין פיטום הקטורת. ובשולי המעיל סימן ו' אות מ"א דף ר"ב ד"ה אגב, לעניין רפאני" (הרב י' רצאבי, הגדה של פסח, פרי עץ חיים, עמ' קמו).

3.כותב הגר"י קורח: "ומה שכתב מהרי"ץ בחלק הדיקדוק על זה, לא נהיר ולא בהיר ולא עיין יפה בספרי הראשונים" (מרפא לשון, בראשית, פרשת ויצא כח, טז).


.