יין צימוקים לקידוש לפי רבנו הרמב"ם

לק"י

א. ידועה ומפורסמת דעתו של הרמב"ם בעניין יין מבושל (מפוסטר) שאין לקדש עליו בשבת ובחגים. שכך הוא כותב בהִלְכּוֹת שַׁבָּת, פרק כ"ט, הלכה י"ד, ש"אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח. לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור, אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה--אין מקדשין עליו."

והוסיף וכתב:"כך אנו מורין בכל המערב. ויש מי שמתיר לקדש עליו, ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע, או מגולה, או מבושל--שאין מקדשין על אחד מהן."

ב. לכן אני ממליץ לעשות ולקדש על יין צימוקים.

בכל תימן נהגו בליל-הסדר לכתחילה לקדש 4 כוסות על משרת-צימוקים, כולל עיר הבירה 'צנעא'. ראה בהרחבה על המנהג וההיתר לקדש במשרת-צימוקים בדברי הרה"ג יוסף צוברי, ויצבור יוסף בר, ח"ב פרק יג, עמ' קסג. 'הגדה של פסח' עם פרוש 'מגיד מראשית', עמ' ז-יד. פרוש זית רענן לדברי ר"ד משרקי בסימן תפג, בספר 'שתיל זיתים', עמ' שיג.

הסיבה שהעדיפו את יין הצמוקים בליל הסדר בגלל חוזקם של היינות בתימן.
גם בשבת נהגו בערים ובכפרים לקדש על משרת-צימוקים ברוב תימן, מכמה סיבות:
1.פיזורם הרב של יהודי תימן לאלפי כפרים.
2.דרכי התחבורה הפרימיטביות בתימן, שהקשה על דרכי המסחר.
3.ישנם אזורים שלא גדלו בהם כרמים (הרה"ג שלמה קורח, 'עריכת השולחן' ח"ב, עמ' טז).
4.התרחקות מהיין עקב חשש לעלילות-דם משכניהם הערבים שנאסר עליהם לשתות יין עפ"י 'דת-החרב' (האיסלם). עקב כך, יהודי 'צעדה' שגרים היום בתימן, מקדשים על משרת צימוקים ('רשמי ביקור בתימן', משה שרעבי, כ"ע תהודה תשנ-נא, עמ' 14).

סבא של אישתי מהעיר 'דמאר' סיפר לי, שקידש בשבת על משרת-צימוקים. כך כתב גם פרופ' יוסף טובי: "ובצנעא, הקהילה הגדולה, גבו המאה השמונה עשרה מס גם ממכירת צימוקים, שהיו מצרך נפוץ ביותר לצורך הכנת היין והערק" ('קהילת יהודי רדאע שבתימן במאה השמונה עשרה', יוסף טובי, עמ' 27).

ג. בגלל שאני נוהג עפ"י מנהגי תימן הקדומים שתאמו לפסקי רבנו הרמב"ם, איני מקדש על יין מבושל וממותק עם סוכר.
ניסיתי לקדש במשפחתי עם יין יבש מ'רמת הגולן' – אך אישתי וילדי התרחקו מזה בגלל שהינו מר, וכן אינם יוצאים ידי חובת קידוש ביין שאינו ראוי להם לשתיה (כמו תרופה שאינה מצריכה ברכה ראשונה).
גם היינות הממותקים הכשרים עפ"י רבנו – יקרים מאוד, ורחוקים להשגה באופן חודשי קבוע.
עד שקמתי והחלטתי לעשות בביתי משרת-צימוקים כפי מנהג אבותינו, ומנהג זה קיים בביתי שנים רבות.

והרי לכם המתכון לעשיית משרת- צימוקים ביתי וטעים: 

1.קונים צימוקים שמנים, גדולים ובשרניים. עדיף מהזן "צימוקים אמריקאים גדולים" (וכן אני נוהג).

2.שוטפים טוב טוב את הצימוקים, עדיף גם עם סבון כלים.

3.מכניסים את הצימוקים לתוך מיכל מפלסטית/זכוכית גבוה.

4.שופכים מים על הצימוקים בתוך הקופסה, כך שגובה המים יהיה כפול מגובה הצימוקים.

5.להכניס למקרר.

6.אחרי מספר ימים (פחות משבוע), בשר הצימוקים ניפלט לתוך המים והצמוקים מתנפחים ממים.

7.יש לרוקן את המים לתוך בקבוקים, ושוב להוסיף מים לתוך המיכל כמו בפעם הראשונה. להמתין שבוע ימים.

8.כדי לדעת, האם בפעם השניה משרת-הצימוקים מוכן – יש לנער את המיכל ולבדוק את טעמו משרת-הצימוקים.

9.ושוב לרוקן את הצימוקים לתוך בקבוקים, ולנסות פעם שלישית, אך ללא הרבה מים.
יוצא שמיתוך 1 קילו צימוקים אמריקאים שעלותם 30 ש"ח, אפשר להוציא 4 בקבוקים !

יין הצימוקים מהזן 'צמוקים אמריקאים' - מתוק מאוד וטעים לאישה ולילדים  . סבא של אישתי מהעיר 'דמאר' שבתימן נוהג לומר לי: "תמיר, היין-זביב שאתה מכין – בדיוק כמו בתימן'.
והכי חשוב: כשר עפ"י מנהג אבות אבותינו, שתאמו לפסקי רבנו הרמב"ם !


.