הקללה במשנת רבנו הרמב"ם

לק"י

לכבוד גולשי פורום אלמדרש, שלום.

כתב רבנו הרמב"ם: "האזהרה שהוזהרנו שלא לקלל שום אדם מישראל, והוא אמרו "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יד). ושמע ממני ענין אמרו: "חרש מה הוא ?". והוא, כאשר הנפש מתעוררת להנקם מן המזיק כפי צורת הנזק הנרשמת בדמיון. וכאשר תענישהו תשך אותה ההתעוררות ותעדר אותה הצורה מן הדמיון. יש שתענישהו בקללה וחירוף בלבד ותשך, בידעה את ערך הנזק שיגיע באותם הדברים ובושתו בהם. ויש שיהיה הדבר גדול יותר ולא תשך אותה התעוררות עד שיאבד כל רכושו ואז תשך, בידעה את ערך הצער שהגיע לו באבדן רכושו. ויש שיהא הדבר חמור יותר..." (ספר המצוות, לא תעשה שיז. ראה הערת הגר"י קאפח על מו"נ ח"ב פרק מח, הערה 13).


רבנו מסביר, שהמקלל חושב לרעה על חברו, ויכול לגרום לו לעשות מעשים רעים ע"י הלבנת פני חברו בקללה, פגיעה ברכושו, או בגופו וכו' - כדי להרגיע את 'נפשו הסוערת' (איני ניכנס למונחים פילוסופיים).

משמע מדברי רבנו שהשימוש ב'קללה' הוא כדי להלבין פני חברו, ואינה יוצאת מגדר הטבע (פיזי).
או במילים אחרות, ה'קללה' היא פועל יוצא של תהליך רציונלי אמוציונלי, ללא התערבות של 'שדים רוחניים' אלא רק 'השדים אנושיים' (ראה דברי הגר"י קאפח, כתבים ב', עמ' 601, ד"ה "עד כאן").


אך הרבה אנשים מייחסים ל'קללה', כוחות נסתרים שיש בהם 'כוחות רשע ואופל'  שבאים מ'עולמות עליונים' (מטפיזי), שיכולים להשפיע לרעה על המקולל  , אע"פ שאינו זכאי לכך. וכך כותב רבנו: "מפני שנזק הקללה אצל ההמון חמור מנזק הנעשה בגוף" (מו"נ, ח"ג פרק מא, עמ' שסט). 


.