מניין תימני בישוב קטן

לק"י

אספר לכם סיפור על עצמי, ומיזה תבינו האם אני חושש מההמונים...

בשנת תש"ס זכיתי להקים מניין תימני בישוב 'רבבה' שבשומרון (ליד אריאל). בישוב גרו אז כ- 100 משפחות.
לפני בואי לישוב, כל הציבור התפלל בבית-כנסת אחד, עם מניין אחד. בבית-כנסת היה קיים סבב בנוסחי התפילה לש"צ בשבת, עפ"י יחס העדות בישוב (בקושי התפללו בנוסח תימן). ואם הש"צ התפלל בנוסח תימן – הרגשתי שזה גורם אי-נוחות לשאר העדות בגלל הנוסח ומבנה התפלה.
הרבה משפחות בישוב וכן רב הישוב (הרב אוריאל גנזל) - התנגדו לפצל את הציבור משתי סיבות:
1.ברוב עם הדרת מלך.
2.'אחדות הישוב' שבכל השבוע אינם רואים אחד את השני, ובשבת כולם נפגשים במקום אחד.

אני וחבר ספרדי (ממוצא יווני) ניסינו להקים בית-כנסת תימני-ספרדי כבתור התחלה, ואח"כ להיפרד למניין ספרדי ותימני. התושבים מעדות-המזרח ותימן היו מספיק רבים כדי לקיים מניין אחד יציב.

בתחילה היינו עדינים ומנסים לארגן זאת ב'צינורות המקובלים' בצורה עדינה, אך כשמנעו זאת מאתנו מצד חלק מתושבי הישוב – נאלצנו להשתמש בדרכים פחות עדינות (ויכוחים, ופשקוולים). אך השתדלנו תמיד להיות בצד המגיבים והעניינים (אני זוכר את תקופה ההיא כתקופה פחות נעימה, אך עם הרבה אתגר והתלהבות).
הצעד הראשון שביצענו – קיום תפלת שחרית בשבת בקרוון שונה - בחשאי, ואחרי מספר שבועות הוספנו גם תפילת ערב-שבת.

היום קיים בישוב 3 מניין גדולים, אשכנזים ספרדים ותימנים, ברוך ה'.

איני אכחיש שיש רבנים שחושבים אחרת, כדעת רב הישוב - הרב אוריאל גנזל ('אחדות הישוב', ו'ברוב עם הדרת מלך'), והם: הרה"ג ישראל אריאל (ראה תחומין, ח"ט עמ' 196-202. גיליון 'מעיין הישועה', גליון צ', פרשת קדושים, ל' ניסן, תשס"ג), וכך רמז גם הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה, ח"ד עמ' 123-124).


.

תמיר ,

אומר לך בפשטות נהרא נהרא ופשטיה . 

נהר נהר ושפכו.. 
ביישובים מעורבים עם הגמונייה אשכנזית דתית לאומית  ההיטמעות כה גבוהה שזה ממש כואב לראות את זה .
יש לי בני דודים שלא יודעים לקרוא שישי כמו שצריך , בלי לדבר כמובן על הכיטכוטים למיניהם .

פשוט ח-ב-ל  !