בס"ד
השתקפות פרק מס' 29
את ידיו שנרעדו למגע עם כוס הכסף הקרה איתה קידש, ניגב יוני בעזרת אחת מהמפיות שהיו מונחות על השולחן, משתדל שלא להרים את מבטו. הוא לא חשב כלל על האפשרות ששירה תהיה גם היא כאן. לפי הניסוח של גברת ברמן היה מובן שהיא לבדה בשבת זו, ובשל רצונה שלא להיות לבד היא הזמינה אותו ואת אמו.
כשהתיישב ליד השולחן, הוא שמח על כך שאמו וגברת ברמן לא הפסיקו לדבר לרגע כך שנחסך ממנו להשתתף בשיחה. מולו ישבה שירה והייתה לו ההרגשה הלא נעימה שלחייו מסמיקות מאי נעימות. מידי פעם מצא את עצמו מגניב מבטים חפוזים לעברה, שם לב לכך שנרות השבת שהיו מונחות על השולחן מאירות את פניה וגורמות לה להראות איכשהו נינוחה יותר, למרות שמעשיה בפועל הראו על אי נעימות כלשהי. היא כמעט ולא נגעה באוכל, אלא רק העבירה את המזלג בצלחת ובוררה כמה גרגירי תירס.
יוני ניסה לשלוט בעצמו ולהפסיק להביט בה לפני שהיא תשים לב. הוא כמעט והצליח עד שמבט בודד וסורר אחד הסגיר אותו. עיניה בדיוק התבוננו בו, עולמו כאילו נעצר לשניה אחת בה הוא הביט ישר לתוך עיניה, מנסה לקרוא בהן משהו. במהירות הוא מיקד את מבטו לעבר נקודה לא ברורה בקיר שממולו, מנסה להסתיר את מבוכתו אך לשווא.
"יוני?" אמו שאלה.
" מה? קרה משהו?" שאל יוני במהירות.
" בתיה שאלה אותך שאלה ולא שמת לב? קרה משהו?"
" לא, הכל בסדר, אני מצטער אבל חשבתי על משהו אחר..." הוא התנצל במבוכה.
" זה בסדר גמור. גם לי זה קורה לפעמים " אמרה בתיה בחיוך מבין.
יוני החזיר לה חיוך והיא שאלה שוב את שאלתה.
" שאלתי אם אתה מסתדר בישיבה, אם הסתגלת להווי החיים הזה".
" יש דברים שעדיין קשה לי להתרגל אליהם, אבל אני משתדל. יש לי חברים רבים שעוזרים לי במהלך כל הדרך, וגם הרבנים מגלים הבנה ומכוונים כשצריך " אמר יוני כמעט בנשימה אחת מודע לכך ששירה מביטה בו כעת, אולי אפילו בעניין.
" כן, בהחלט. שמעתי על הישיבה הזו כמאוד תומכת בכל התהליך של החזרה בתשובה. בלי קשר לעובדה שחתני הוא הר"מ " אמרה בקריצה שובבה שלא הייתה אופיינית לאישה בגילה.
מזווית מבטו הוא הבחין בחיוך קל שעלה על פניה של שירה.
" שירוש, למה את לא טועמת משום דבר? קרה משהו?" שאלה גברת ברמן בדאגה.
" לא. הכל בסדר. אני פשוט לא רעבה" אמרה שירה ונעה בכיסאה באי נוחות.
" את בטוחה? את נראית לי מעט חיוורת".
" כן. אני מרגישה טוב". אמרה שירה בהחלטיות.
הארוחה הסתיימה ויוני קם כדי לעזור בפינוי השולחן. באחת הפעמים בהן חזר מהמטבח לסלון הוא הבחין ששירה נעלמה ואמו וגברת ברמן ישבו על הספות ופטפטו בנחת. עוד לפני שחשב על מילותיו שאל בפזיזות-
" איפה שירה?"
גברת ברמן הביטה בו בחיוך שובב ואמרה " היא הלכה לחדרה, היא לא חשה בטוב" והיה נראה שחיוכה רק הלך וגדל כששמה לב שמבט מודאג עלה על פניו של יוני. הוא התיישב באחת הספות ליד אמו והצטרף לשיחה הקולחת.
לאחר שישבו כמחצית השעה ודיברו על מגוון רחב של נושאים, הציעה גברת ברמן שילכו לשאוף מעט אוויר שהרי " אין אוויר יותר טוב מאוויר ירושלים".
יהודית הסכימה מיד " אני רק אלך להביא לי משהו יותר חם להתעטף בו כדי שלא אתקרר" אמרה והלכה.
בתיה לקחה ספר תהילים ואמרה כמה פרקים בזמן שהמתינה ליהודית.
היא הביטה ביוני ואמרה " יוני אתה יכול ללכת ולקרוא לשירה? אני חושבת שהאוויר יעשה לה טוב"
" מה?" הוא שאל, חושב שלא הבין את מילותיה.
" שאלתי אם אתה יכול ללכת לקרוא לשירה? אני צריכה לקרוא כמה פרקי תהילים כדי להשלים את הספר לפני שאני אשכח".
יוני הלך בצעדים איטיים לכיוון חדרי הבית, מודע לעובדה שאין הוא יודע באיזה חדר היא נמצאת. סריקה כללית רמזה לו שהיא כנראה נמצאת בחדר שדלתו סגורה. הוא דפק קלות על הדלת, וקול שקט ענה לו "אפשר להיכנס"
הוא פתח את הדלת וראה אותה עומדת ליד החלון מביטה לעבר הנוף הנשקף ממנו. הוא נשם עמוק ואמר-
"שירה, סבתך אמרה לי לומר לך שאנחנו הולכים לטייל מעט, והיא רוצה שתצטרפי אלינו...היא חושבת שהאוויר יעשה לך טוב..." אמר בצורה מכנית והרגיש כמו רובוט.
*
שירה הייתה בחדרה והביטה לעבר הנוף מבלי להבחין בו כלל. דפיקות עדינות נשמעו על דלתה ובחשבה שזוהי סבתה היא אמרה מיד " אפשר להיכנס". אבל הקול שענה לה מפתח חדרה לא היה הקול שלו היא ציפתה.
התרגשות קלה הציפה אותה. ובלי לסובב את ראשה היא שמעה את הדברים שאמר לה בשם סבתה. כמה שניות חלפו לפני שאמר לה בקול שקט, כמעט לוחש, " תלבשי משהו חם,, שלא תתקררי". היא רצתה להודות לו, אך כשהסתובבה לעברו גילתה שהוא נעלם. במהירות היא הוציאה מבין הבגדים שהביאה סוודר חם והלכה לעבר הסלון, כמעט מצפה לראותו.
כשנכנסה לסלון ראתה רק את סבתה יושבת וקוראת תהילים. לפני שהספיקה לשאול הרימה סבתה את עיניה ואמרה " הם ירדו. חיכיתי לך". יחד הן ירדו במדרגות ומצאו את יהודית ויוני מחכים להם. יוני נשען על חומת לבנים נמוכה, מחייך חיוך קטן לעצמו או שאולי דמיינה זאת?
סבתה הציעה שילכו בדרך מסוימת והם הסכימו, בתחילה הלכו בשתיקה מנסים להתרגל לקור הירושלמי שחדר לעצמותיהם, אך לאחר מכן כאילו נשתכח עניין הקור והם דיברו על נושאים כה רבים עד שהיה קשה לספור אותם. החומות נשברו, המבוכה הוסרה וגילתה שיחה נעימה וידידותית. שירה הרגישה כעת כה בנוח, בניגוד למה שהרגישה בזמן הארוחה.עד שכשפגשו בכמה חברים מהישיבה בה למד יוני, היא התאכזבה כשהלך אתם.
יהודית וגברת ברמן החליפו מבטים מודאגים כשהביטו בשירה.
סבתה שהבינה ששירה לא תרגיש בנוח לדבר איתה, אמרה שהיא צריכה לעלות לביתה משום שקר לה והשאירה את יהודית עם שירה, לא לפני ששלחה ליהודית מבט מלא משמעות.
"שירה?" אמרה יהודית.
" מה?"
" הכל בסדר?" שאלה.
"כן... לא. אני לא יודעת" אמרה בכנות.
" את יודעת שאת יכולה להגיד לי הכל. אל תחששי".
" אני יודעת שאני יכולה" אמרה ולא הוסיפה דבר.
" אני לא רוצה לדחוק בך... אבל אם את צריכה אוזן קשבת, אני כאן".
שירה התחבטה בתוכה. היא הרגישה כה בודדה, ורצתה לפרוק את אשר על ליבה עם מישהי. היא לא ידעה האם עליה לשתף בכך את יהודית. כיצד תוכל לספר לה על רגשותיה? לבסוף המועקה הכריעה את ההיגיון.
" זה בקשר ל..." אמרה ולא הייתה יכולה להמשיך.
" ליוני?" אמרה יהודית, ספק שואלת ספק קובעת עובדה.
" כן... איך ידעת?" שאלה בהפתעה.
" גם אני הייתי בגילך. אני יודעת דבר או שניים על רגשות".
שתיהן התיישבו על ספסל כלשהו, ושירה ללא לומר מילה השעינה את ראשה על כתפה של יהודית כשדמעות מלוחות נושרות מעיניה.
"די...די... לא קרה כלום..." אמרה יהודית בניסיון להרגיע את שירה.
" אני לא חשבתי על זה עד לפני כמה ימים.... אני שמעתי אותך ואת סבתא מדברות על זה...ואז... זה יצא החוצה.... זה כל כך לא מקובל... ודודי..." אמרה שירה בין התייפחות להתייפחות.
" תעזבי את מה שמקובל! אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת כך".
" אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה לחשוב על זה בכלל... מה דודי היה חושב על זה?" אמרה בכאב.
" שירה תסתכלי עליי. דודי לא כאן, ואת לא פוגעת בזכרו. אני חושבת שהוא מסתכל עליך מלמעלה ורוצה שתהיי מאושרת, ואם זה אומר שהשידוך שלך זה יוני הוא ישמח בשבילך. אני בטוחה שהוא לא רגוע כשאת סובלת כך ". אמרה יהודית בעוד דמעות זולגות גם על לחייה.
" את באמת חושבת כך?" שאלה שירה מעודדת מעט אך עדיין חוששת.
" כן. אני הכרתי את דודי. אני יודעת עד כמה הוא אהב אותך. אני בטוחה שהוא רוצה שתהיי מאושרת. לא משנה עם מי".
שירה חיבקה את יהודית בהקלה. היא הרגישה טוב יותר כשאמרה לה את רגשותיה ושיהודית גילתה הבנה.
יהודית מצידה שמחה ששירה נפתחה בצורה כזו בפניה. היא שמחה שככלות הכל שירה חושבת על יוני בצורה כזאת. אך למרות ההתלהבות היא ידעה שאסור לה ללחוץ עליה. היא צריכה לתת לזמן לעשות את שלו.
_________________
"מעפר באנו ואל עפר נשוב"
ומצפים ומצפים למי למי למי לפרק לפרק לפרק 30. יישר כח.
