מה היה מיוחד בחרן ? הרי אברהם לא שלח אותו למשפחה מסוימת מיוחסת ומוכרת בצידקותה? הוא שלח אותו לחרן. ממנה יצא לפני כ70 שנה. יצאה ולפי הפסוק התנתק לגמרי ממנה. הוא עזב בה את אביו הזקן תרח שחיי אחר כך שם בחרן היפה עוד 50 שנה. מה הרעיון
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/11/2019 09:18:43
נשלח ב-19/11/2019 11:14
ירוחםשם
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/11/2019 09:19:44
נשלח ב-19/11/2019 11:09
ירוחםשם
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/11/2019 09:20:47
נשלח ב-4/11/2018 19:34
יצחק נגמל בגיל שנתיים רבקה לדרשת חז"ל בגיל 3 היתה מגודלת כך שיכלה לשאוב ל 10 גמלים (ממש לא מעט) .בהנחה ששני אלו לא היו חריגים מהסביבה בממדי גופם הרי שההתפתחות הגופנית של האדם היתה כמעט כולה בשנה שבין שנתיים לשלש. היתכן? תימה על חז"ל מה חשבו.
נשלח ב-30/10/2018 16:09
יעבץ, מעניין מאוד. אבל מה החילוק בין ניסים בהתגלות והשגחה פרטית? האם זה לא נס (כלומר שינוי הטבע ולא סתם מקרה), שהקב"ה ירכז כביכול על בשר ודם לעשות עמו כחפצו? ואם זה לא נס, מה קובע שם "נס"?
נשלח ב-28/10/2018 14:03
בפרשיות קודמות היו ניסים, התגלות מלאך ונבואה. המסר של חיי שרה - שידוך רבקה: השגחה פרטית וכח התפילה. לכן הכפילות בסיפור עבד אברהם.
נשלח ב-12/11/2017 15:57
אכן התורה בא לפתור את זה בהמשך. אבל אברהם אבינו לא נהג לפי רוח התרה.הגר היתה אשתו החוקית לכל דבר. וישמעאל היה בנו הבכור כשר לכל דבר. מה שקרה בבית אברהם בנושא לא עלה בקנה אחד עם רוח התורה. או המוסר. ראה רמב"ן ורד"ק בנושא.
נשלח ב-12/11/2017 12:04
לפי הפשט הכתובים עוסקים על פי סדר בסדרי הבית, ומתחילים בעיקר הבית - אשתו עצמה, ועוברים לבנים.
לכן תחילה עוסק בדין אשת יפת תואר, שלוקח אותה לאישה, ורק אחר כך דן בדין נחלות הבנים. לא צריך, להיות קשר, לפי הפשט, שום קשר לעניין אשת יפת תואר. והדרש ידרש. ואני לפשוטו של מקרא באתי.
כל מצב של שתי נשים בבית אחד הוא מצב מורכב, יש סיכוי סביר שתהיה אחת מועדפת - התורה דואגת להסדיר את זכויותיה של כל אישה. ההנחה היא תמיד שאם אדם נושא שתי נשים זה בגלל שאשתו האחת - כנראה הראשונה - לאחר זמן היא מוצאת חן בעיניו פחות, או שמסיבה כלשהיא הוא רוצה אישה נוספת, אבל אינו רוצה לגרש את הראשונה כי עכ"פ אינו שונאה ממש, ועל כן משאיר אותה כאשתו ורק נושא אישה נוספת. זה כנראה מצב שהיה מוכר אז, ואת הבעיה המוסרית בעניין זה באה התורה לפתור.
נשלח ב-12/11/2017 11:42
אבן עזרא דברים פרק כא פסוק טו
) אהובה - בעיניו. ולא לשם. לשניאה - תאר השם. ונסמכה זו הפרשה בעבור וחשקת (יא) בה ולא חפצת בה (יד):חזקוני דברים פרק כא פסוק טו דעת זקנים מבעלי התוספות דברים פרק כא פסוק טו
כי תהיין לאיש. לכך נסמכו פרשיות הללו לכאן לו' לך עבירה גוררת עבירה דלפי שיקח יפת תאר תהיין לו שתי נשים ומריבה בתוך ביתו ולא עוד אלא שתשנא האחת ומה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה שכן מצינו בדוד שלפי שלקח בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו ושכב עם נשיו ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל. ומה כתיב אחריו וכי יהיה באיש חטא משפט מות אם ינצל מזה לא ינצל מזה הרי עבירה גוררת עבירה
תהיין לאיש שתי נשים נסמכה כאן לפי שיש למעלה כיוצא בו וחשקת בה והיה אם לא חפצת בה. וילדו לו מ"מ אפי' יוצא דופן.
ואיפה כתוב שהאישה השנואה היא אשת יפת תואר שנישאה רק בנוסף לאשתו העיקרית?
אם אתה מחפש משהו בסגנון ימינו - אז החייל בצעירותו, כשהיה להוט אחר יצרים - נשא אשת יפת תואר, ועל כן הייתה היא אשת נעוריו....
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 12/11/2017 10:44:35
נשלח ב-12/11/2017 10:38
זו לא הטרדה זה אונס הכתוב. בפר כי תצא מדובר על האשה השניה השנואה-אשת יפת תואר- שבסוף הוא שנא. הגר היתה אשתו . כך הכתוב .
נשלח ב-11/11/2017 22:54
שרה הייתה אשת נעוריו של אברהם, וכל כוונת התורה בדין בן האהובה ובן השנואה הוא שהאדם יקיים את התחייבותו כלפי אשת נעוריו, כמו בכתובה שמתחייב לדאוג לה גם אם יעבור עליו מה, וכמו באמה ש"אם אחרת יקח לו... שארה כסותה ועונתה לא יגרע". כך גם כאן, מחייבת התורה שאם נושא אישה אחרת נוספת עליה, ואף חביבה עליו השנייה יותר מן הראשונה, מ"מ אסור לו למעול באמון ולהעדיף את בן האישה השנייה. וכאן, הלוא ודאי ששרה היא אשת נעוריו של אברהם, ולה הוא מחוייב מלכתחילה, אמנם לבקשתה נשא גם את הגר, אבל זה לזכות שרה ולא לחובתה, וזה כמו תנאי שמותנה מאליו, שמובן מאליו שאם שרה נותנת לו להתחתן עם הגר זה לא על חשבון שרה.
נשלח ב-11/11/2017 22:00
ואיך אתה מישב מה שכתוב בפ כי תצא- ביום הנחילו את בניו לא יוכל לבכר את בן האהובה על בן השנואה?'
נשלח ב-11/11/2017 19:12
לצערי בגלל בעיות בגישה למחשב ולאינטרנט, נמנע ממני להגיב באופן מסודר. אשתדל להשלים