| איך הצליחה מדינת ישראל, באמצעות סחבת ביורוקרטית מיותרת, להצית בקרב צעירי העדה הדרוזית תנועת מחאה זועמת שמאיימת להידרדר לכדי אינתיפאדה בתוך תחומי הקו הירוק? מחסור של שנים בתוכניות מתאר וריבוי טבעי שנותר ללא מענה הובילו לבנייה לא חוקית ולעונשי מאסר. עכשיו ראשי המגזר, שאחוז המשרתים בו בצה"ל הוא הגבוה בארץ, קוראים לראשי המדינה להתערב אל תתנו לצעירים הדרוזים להתחיל לשנוא את המדינה. האדמה תחתינו בוערת ומחר עלולה לפרוץ אינתיפאדה. והאינתיפאדה של הדרוזים היא לא אינתיפאדה של השטחים, זאת תהיה אינתיפאדה בתוך הקו הירוק. אני ממש חושש מזה". במילים אלו התבטא עלי הזימה, יו"ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ' רקסיות וראש מועצת אבו סנאן. הדברים נאמרו בעקבות התסיסה שהחלה להתלקח במגזר, לאחר הטלת גזרי דין חמורים על שלושה דרוזים שבנו מחוץ לגבולות תוכנית המתאר של כפרם. 
מובילי תנועת המחאה. השטח תוסס צילום: אלי דסה
שבועיים אחר כך, ביום שישי שעבר, קיימו יותר מאלף בני העדה אספה סוערת ב"מקאם הנביא בהאא אלדין" בכפר הדרוזי בית ג'אן. הנופים המשכרים ועוצרי הנשימה של שמורת מירון ריפדו את מה שהלך והסתמן כזירה סוערת, ורוחות המלחמה איימו להתפרץ מתוך סיר הלחץ הדרוזי שכבר שנים ארוכות הולך ורותח. לכעס במגזר הדרוזי אחראי מחסור אדיר בקרקעות לבנייה, שנוצר בשל סחבת במוסדות התכנון של המדינה. הללו מתעכבים במתן האישורים להרחבת גבולות תוכניות המתאר של כפרי הדרוזים, והדרוזים טוענים שהעיכובים מאלצים אותם להפוך לעברייני בנייה בעל כורחם. מסביב לדוכן הנואמים נתלתה תפאורה של שלטים זועמים: "ועדות התכנון פוגעות באמון", "העדה החליטה - אין כניסת פקחים לכפרים עד להודעה חדשה". בכירי העדה עלו בזה אחר זה לדוכן הנואמים. "ראש הממשלה והשרים אומרים לנו 'אנחנו אוהבים אתכם', אבל מאסנו בדיבורים, אנחנו רוצים מעשים", אמר פהמי חלבי, יו"ר הוועדה הדרוזית להגנה על האדמות והמשכן, וראש מועצת דליית אל כרמל לשעבר. "מצד אחד לא מרחיבים לנו את תוכניות המתאר של הכפרים, ומנגד מטילים עונשים כבדים על נגד תושבים שנאל - צים להפוך בגלל הסחבת הזאת לעברייני בנייה". חלק מהנואמים ניסו להרגיע את הרוחות הסוערות של הצעירים, אבל היו גם אחרים שליבו את הזעם. בין הנואמים שזכו לתשואות סוערות היה חבר הכנסת לשעבר סעיד נפאע, תושב בית ג'אן, שכבר מגיל צעיר פעל נגד גיוס דרוזים לצה"ל, ובשנת 1972 אף ריצה שלוש תקופות מאסר עקב סירובו להתגייס. לימים הקים נפאע תנועה שמטרתה חיזוק הקשרים של בני העדה עם התרבות הערבית. סא"ל במיל' יאסר חטיב עמד כצופה מהצד והנהן בצער. חטיב, בן 50, נשוי ואב לארבעה ילדים, שירת 25 שנה בחיל התותחנים ולימים הפך לממלא מקום ראש המועצה המקומית בית ג' אן. חטיב הוא גם אחד משלושת הדרוזים שגזר הדין הקשה שהוטל עליהם בעוון עבירות תכנון ובנייה הביא להתלקחות הזעם בעדה. "אח שלי גר כבר 11 שנים עם אשתו ושני הילדים שלו אצל ההורים שלי. שני אחים שלי גרים ביחידת דיור אחת. אחוז הילודה אצלנו הוא הכי נמוך בארץ ומגיע לממוצע של 1.6 ילדים לבית אב, ואחת מהסיבות לכך היא שפשוט אין פה בתים לגור בהם", מסביר חטיב. "המגזר במצב של פצצת אטום. הוא נמצא על פרשת דרכים. גם אני שמעתי לאחרונה את ההבטחות של הממשלה לזירוז ההליכים לאישור תוכניות מתאר חדשות במרבית היישובים הדרוזיים, אבל אני כבר לא מאמין. הייתי קצין בכיר בצה"ל, ואני לא מהסס להגיד לך שמדינת ישראל הזניחה והפקירה את המגזר הדרוזי בצורה הבוטה ביותר. כולם באים לכאן רק כשיש חיילים דרוזים הרוגים או כשיש פריימריס".
" זאת לא אשמתו של המגזר הדרוזי שהממשלה לא הכינה תוכנית מתאר חדשה ליישוב דרוזי כבר 25 שנה", מוסיף הזימה. "משרדי התכנון לא עשו שום צעד חיובי כדי שהצעירים שלנו יוכלו לבנות על אדמתם, שהיא לא אדמת מנהל אלא אדמה פרטית. זאת מאחר שלא מעדכנים את תוכניות המתאר בהתאם לריבוי הטבעי. בחלק מהיישובים - גם בשכונות של החיילים המשוחררים - לא חולקו אדמות כבר עשר שנים. "החייל משתחרר ורוצה לבנות בית כדי להתחתן, ואם אין תוכנית מתאר, ולא מחלקים שטחים בשכונות לחיילים המשוחררים, אז הצעיר הדרוזי מחפש אדמה פרטית בתוך היישוב. הבעיה היא שהאדמות התייקרו מאוד כי בעליהן הפכו למיעוט, והם מוכרים את האדמה בהרבה כסף. "רוב החיילים המשוחררים לא יכולים לקנות אדמה פרטית, והדבר הזה גרם להרבה מקרי גירושים בקרב צעירי העדה. הדרוזי לא עובר לכפר אחר, הוא בונה במקום שהוא נולד בו. אז חלק מהם הולכים ובונים על שטח פרטי של המשפחה שלהם שנמצא מחוץ לגבולות תוכנית המתאר של הכפר. "באות אליי אלמנות, באים בנים שאיבדו את אבותיהם במלחמות ישראל, והיום מגיעים אליהם צווים וקנסות של מאות אלפי שקלים כי הם בנו. איפה? על אדמתם. הממסד הפך את הדרוזים לעבריינים כי אין להם ברירה, אין להם לאן ללכת, אין להם איפה לגור. "ואז הם הולכים לבית המשפט, ושם לא מסתכלים על מצבו המורכב של העבריין, מה הבחור עשה ומה הוא נתן. לא מדובר באנשים שבנו על הכביש או על אדמת מדינה. 98 אחוזים מ'עברייני הבנייה', שבנו מחוץ לגבולות תוכנית המתאר של כפריהם, בנו על אדמות פרטיות שלהם בטאבו. "לפני כמה חודשיים התחלנו להרגיש שיש תזוזה ונכונות מצד הממשלה לטפל באופן יסודי יותר בבעיות של המגזר הדרוזי. שר הפנים אמר שהוא קיבל הנחיות ברורות מראש הממשלה לזרז את אישור התוכניות ולפתור את בעיית הבנייה הלא חוקית. "בשנים הקרובות ועדות התכנון צפויות לאשר הרחבה של תוכניות המתאר במרבית הכפרים הדרוזיים. לצערי הרב, דווקא עכשיו בתי המשפט מחמירים בעונשים ומתעללים בעדה הדרוזית. אם הממשלה כבר הביעה נכונות - בא בית המשפט וגורם לנו נזק אדיר. אני רוצה שגם הצעירים ימשיכו לאהוב את המדינה, ולא יתחילו להתחמק מכל מיני דברים". רגישות נופית בית משפט השלום בעכו קבע כי יאסר חטיב ואחיו מג'די בנו צימרים ללא היתרי בנייה מחוץ לגבולות תוכנית המתאר של הכפר בית ג'אן, ובשטח של שמורת הטבע מירון, שם שכן הכפר עוד בטרם שהוכרזה השמורה. בגין עבירות אלה גזר בית המשפט על חטיב ארבעה חודשי מאסר בפועל, עוד שלושה חודשים על תנאי וקנס על סך 300 אלף שקלים. על אחיו מג'די גזר בית המשפט 11 חודשי מאסר בפועל. "זה לא רק עונש חסר תקדים, זה עונש מוות כלכלי שהורס שני בתים על משפחותיהם", אומר חטיב במרירות. "רק אם אהפוך באמת לעבריין ואשדוד בנק אולי אוכל לעמוד בעונש כזה, שהוא לא פחות מרצח כלכלי של שתי משפחות. "הסיפור שלי הוא למעשה סיפורה של העדה כולה. העונש הכבד הזה הוא רק הקש ששבר את גב הגמל. יש עוד מאות כתבי אישום על עבירות בנייה דומות בבית ג'אן וביתר הכפרים הדרוזיים בארץ. אחי חיפש בזמנו עבודה כדי לפרנס את משפחתו. יש לנו חלקות אדמה בטאבו שמתאימות מאוד לתיירות, אז הלכנו להתייעץ עם מהנדס המועצה והוא אמר לנו שאוטוטו ועדות התכנון יאשרו את הרחבת גבולות תוכנית המתאר של היישוב, ושהאדמה שאנחנו רוצים לבנות עליה מיועדת למגורים ולתיירות. "רצינו להקים במקום צימרים, וכמו כל משפחה נורמטיבית הגשנו לפני יותר מעשר שנים תוכניות בנייה למועצה. אמרו לנו להגיש תוכניות מפורטות, אז הגשנו תוכנית מפורטת שעלתה לנו הרבה כסף. הוועדה המקומית אישרה את התוכנית וחתמה עליה. אבל לא היה די בזה, והם הפנו אותנו לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. "זו לא אישרה את תוכנית מתחם הצימרים כי היא יוצאת מגבולות תוכנית המתאר של הכפר. בתחילת שנות האלפיים הבטיחו לנו שתוכנית המתאר תאושר בקרוב, אבל עד היום אין תוכנית מתאר חדשה לכפר. הכל היה שקר וכזב. החלטנו לבנות כי רצינו לחיות כמו כל אזרח במדינת ישראל, לבנות על אדמתנו הפרטית. רצינו רק לחיות, לא להתעשר. רק להתפרנס". 
''לא רוצים להתעשר, רק להתפרנס'' צילום: אלי דסה
גורמים במערכת המשפט מסרבים להסכים עם הקביעה שהתיק של האחים חטיב ממחיש את מצוקת הקרקעות של המגזר, ומתקשים להבין כיצד דווקא המקרה של השניים מצית את הלהבות - שכן הם לא הקימו בית שהיה אמור לשמש קורת גג למשפחתם, אלא מתחם תיירות רחב ידיים שנועד למטרות מסחר, נבנה על אדמות שמורת טבע והפר שוב ושוב צווים מנהליים להפסקת העבודות. "בנייה ללא היתר בתחום מוכרז של שמורת טבע היא הבעה ברורה של התרסה, וקריאת תיגר על הוראות חקיקה בעלות ערך לאומי וחברתי עליון", קבעה שופטת בית המשפט בעכו זהבה קאודרס. "אי אפשר שפגיעה כה אנושה באינטרס הציבורי וזלזול כה בוטה בהליכים חוקיים ובזכות הציבור כולו ליהנות מהשמורה יעברו ללא ענישה הולמת. אין מדובר בחסר בית או בבעל בית צר ודל המבקש לבנות מעל משפחתו קורת גג - ואשר גם אז אינו פטור מחובותיו בדין - אלא בהקמת מתחם תיירות רחב עם בקתות עץ (צימרים), אשר אינו מהווה אילוץ קיומי בסיסי". השופטת אמנם הקדישה פרק נרחב בפסק הדין לנושא הבנייה בשמורת הטבע, אלא שהכפר הדרוזי שכן במקום שנים רבות לפני שהשמורה הוכרזה, עוד בימי המנדט הבריטי. בשנות הארבעים, עם הכרזת שמורת הטבע במקום, הפך למעשה הכפר למובלעת בתוך שמורת הר מירון, וכך כל ניסיון להרחיב את תוכנית המתאר של היישוב היה קשה שבעתיים, בשל הרגישות הנופית באזור. אין רחמנות? ראש מועצת בית ג'אן, ביאן קבלאן, זועם על קביעת השופטת כי חומרת העבירה גדולה יותר מכיוון שהבנייה הלא חוקית אינה מהווה אילוץ קיומי בסיסי. "הדירוג התרבותי-כלכלי של בית ג' אן עומד היום על דרגה 2", אומר קבלאן. "אנשים חיים ממש על פת לחם. אומרים ששיעור האבטלה הארצי עומד על שבעה אחוזים, אבל בבית ג'אן נתוני האבטלה הסמויה עומדים על ארבעים אחוז. את לשכת התעסוקה שהייתה לנו כאן סגרו, והלשכה הקרובה ביותר נמצאת בכרמיאל, מרחק של כ-20 קילומטר מהכפר. "הוצאות הנסיעות לכרמיאל מכרסמות דרמטית בקצבת האבטלה, ויש תושבים שמעדיפים כבר לוותר. לפני ארבע שנים ביקשתי משר התמ"ת דאז, שלום שמחון, להביא לנו לשכת תעסוקה ניידת, אבל עד היום זה לא קרה. אני מקווה שכשנגיש לשר הכלכלה החדש את הבקשה נזכה לאוזן קשבת. "לא אתפלא אם ההחלטה לסגור את לשכת התעסוקה הייתה פוליטית. זאת שיטה לא רעה להוריד את אחוזי האבטלה כפי שהם מתפרסמים. בצפון לא נותנים פתרונות תעסוקה לכולם. אין לנו אזורי תעשייה. המתפרה של דלתא, שהעסיקה בעבר 250 נשים, נסגרה כשעברה לירדן ולמצרים כבר לפני יותר מ-15 שנה . "רוב הנשים לא יוצאות מהכפר ואינן עובדות, ושיעור האבטלה בקרב הגברים עומד על כ-13 אחוז . מה גם שאצלנו אסור לבנות יותר משלוש קומות. ביקשתי שיאפשרו לנו לבנות בבנייה רוויה כי זה יכול לתת לנו פתרון לניצול טוב יותר של הקרקע. ברשות הטבע והגנים הסכימו, במשרד הפנים הסכימו, אבל משרד הביטחון משום מה מתנגד". גם ביאן טוען שעברייני הבנייה לא רצו לעבור על החוק, אבל הביורוקרטיה הממסדית היא שלוקה בסחבת חמורה, מעכבת את אישור התוכניות וגורמת עוול לתושבים - ולא רק בהיבט של פתרונות דיור. "זאת לא אשמת התושב שעשרים שנה לא הייתה הרחבה בבית ג'אן, זאת אשמת המועצה המקומית, משרד הפנים וועדות התכנון", הוא טוען. "אי אפשר למנוע מאנשים להקים משפחה. יש 300 חיילים משוחררים שאין להם מקום בשכונת החיילים המשוחררים, ומחכים כבר עשר שנים לחלוקת שטחים. יש מי שלא התחתנו בגלל המצוקה הזאת. "אין גם שטחים ציבוריים לבנות עליהם בתוכנית המתאר הקיימת. יש לי בית ספר מקיף שבו 1,500 תלמידים יוצאים לחצר ששטחה 300 מטר רבוע. גם חסרות לנו כיתות. לפני שלוש שנים הגשתי בקשה לבניית בית ספר נוסף, ועד היום אני עדיין מחדש את הבקשה הזאת. מתוך 22 גני ילדים שיש לנו, 15 יושבים בבתים פרטיים ששכרנו ושצריך להתאים אותם לצרכים של גן סטנדרטי, אבל מכיוון שהמבנים שכורים אנחנו מוגבלים בזה מאוד. "כבר חמש שנים אני ראש מועצה וחמש שנים אני עובד על תוכנית המתאר החדשה. אם לא יהיו עיכובים התוכנית תאושר כבר בשנת 2014. המבנים שבנו ?עברייני הבנ ייה' שקיבלו עונשים כבדים נמצאים בתוך גבולות התוכנית החדשה, והמבנים הלא חוקיים עונים על ייעוד הקרקע במקום. "חבל שבית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה לא מגלים קצת הבנה למצוקת התושבים. הדבר גורם לתסיסה ולזעם גדול ומיותר בקרב בני העדה, זעם שמאיים לפוצץ את חבית חומר הנפץ שהמדינה יושבת עליה כבר שנים. לכמעט חצי מהתושבים אין איפה לבנות, כי תוכנית המתאר היחידה אושרה ב-1997, אחרי סחבת של שנים. "בגלל העיכובים היא הצליחה לתת מענה לצרכים הדמוגרפיים של השנה ההיא בלבד, אבל מאז הכפר המשיך לגדול. אז אתה קונס אדם ב-300 אלף שקלים, כשהוא בקושי מביא פת לחם הביתה? אין רחמנות? אי אפשר לגלות קצת הבנה למצב המורכב? אי אפשר להתחשב בעובדה שבשנים הקרובות יורחבו גבולות הכפר והמבנים יהפכו לחוקיים?" בעקבות המשבר החריף הוקמו לאחרונה ועדי פעולה בכל הכפרים הדרוזיים בארץ. ועד הפעולה של בית ג'אן היה הראשון שהוקם, כבר לפני ארבע שנים, בעקבות גזרי דין דומים שהוטלו על שלושה שייח' ים מהכפר שבנו את בתיהם על שטחם הפרטי מחוץ לגבולות תוכנית המתאר. העונשים הכבדים שהטיל לאחרונה בית המשפט על עברייני הבנייה הביאו לחידוש פעילות הוועד במקום. "בארבע השנים שחלפו צעקנו וביקשנו שייתנו אישור עקרוני לתוכנית שעוטפת את כל הבתים שנבנו, לכאורה, באופן לא חוקי. במקום להקל עליהם, מיהרו לשפוט אותם בחומרה", אומר חמד טאפש, יו"ר ועד הפעולה למאבק על הקרקעות בבית ג'אן. "שר הפנים אמר שבתוך שמונה חודשים התוכנית תהיה מאושרת. אז אנחנו מבקשים להקפיא את ההליכים המשפטיים ואת הגשת כתבי האישום הרבים עד שתאושר התוכנית. אבל בינתיים אנחנו חיים בסיוט, יש עוד כתבי אישום בדרך ואין לנו עדיין פתרון ביד. "מאז קום המדינה ועד היום אושרה תוכנית מתאר אחת לבית ג'אן. כשהתחילו לתכנן אותה הכפר מנה 4,000 תושבים . היום האוכלוסייה בכפר מונה קרוב ל-12 אלף . כל הרחוב הדרוזי קם על רגליו ואומר: 'עד כאן. לא נרשה לכם להמשיך להתעלל בנו ככה'". 
חמד טפש. ''אנחנו חיים בסיוט'' צילום: אלי דסה
קודים תרבותיים בית ג'אן אינו הכפר הדרוזי היחיד בארץ הנמצא בשטחים בעלי רגישות נופית וערכית. כדי להבין את המורכבות שבהרחבת תוכניות המתאר, צריך לחפור מעט גם בהיסטוריה של העדה הדרוזית. הדת הדרוזית הופצה במצרים ובסוריה הגדולה בשנים 1047-1017. מאמיניה הראשונים היו אסמאעילים (פלג שיעי מוסלמי) שהיו מוכנים לקחת על עצמם דת קיצונית. עם הופעתה של הדת הדרוזית היא נתקלה בהתנגדות קשה מצד המוסלמים, שביקשו לנקום את פרישתם מהאסלאם. המאמינים החדשים נקראו "דרוזים" על שמו של אדרזי, אחד מראשוני נביאי העדה. עם סיום הפצת הדת היא הפסיקה להיות מיסיונרית והפכה לעדה סגורה שלא מקבלת לתוכה אנשים מבחוץ. אלא שמראשית קיומה של העדה סבלו הדרוזים מרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ללבנון, לסוריה ולצפון ישראל כפי שאנו מכירים אותה היום. חייהם של הדרוזים בסביבה עוינת עוד מימי היווסדה של הדת הביאו להפיכתה לדת סודית. מאחר שהיו מיעוט במקומות שחיו בהם קבעו הדרוזים את מסורת ה"תקייה", המאפשרת לבני העדה להכריז על נאמנות לדת הדומיננטית במדינה שהם חיים בה - זאת בתנאי שהדבר משרת את האינטרסים של חברי העדה ומונע את הכחדתם. המציאות המורכבת משכה את הדרוזים להתיישב במקומות מרוחקים ומבודדים ובסביבה קשה לגישה, במטרה לשמור על ביטחונם. ברבות השנים הפכו ההרים למבצרים שגוננו עליהם, חישלו אותם והעניקו להם תחושת ביטחון. במאה ה-20, כשהרשויות השולטות בישראל החלו להכריז שמורות טבע באזורים הרריים מבודדים, הכפרים הדרוזיים באזורים הללו נשקו לשמורות, ובמקרים מסוימים אף הפכו לחלק מהשמורות עצמן. ברבות השנים נוסף למסורת הדרוזית אפיון נוסף, שלפיו דרוזי שנולד במקום מסוים לא יעזוב אותו על סוף ימיו. בשנת 1956 התנדבה העדה להחיל על עצמה את חוק גיוס חובה, ובמקביל ממשלת ישראל שינתה את זהותם הלאומית. ברישום התושבים מופיעות שתי קטגוריות של דת ולאום. מתחילת שנות ה-60 הוגדרו הדרוזים בתעודות הזהות כבעלי לאום דרוזי, אף שעד אז הוגדרו כדת השייכת ללאום הערבי. גורמים במשרד הפנים מסבירים כי לפי חוק מ-1965, הכנת תוכניות מתאר היא באחריות הרשויות המקומיות וועדות התכנון המקומיות או המרחביות. עלויות התכנון גבוהות ביותר, ורק יישובים חזקים כלכלית הצליחו לעמוד בהוצאות. "בשטח לא הוכנו תוכניות, מחוסר תקציב או מחוסר מוטיבציה", מסביר גורם במשרד הפנים. "בשנים האחרונות מנהל התכנון של משרד הפנים ניסה לסייע בפתרון הבעיה בעקבות סדרת החלטות ממשלה ששמו דגש על התכנון במגזר הלא יהודי, בעיקר בהיבט התקציבי. אבל צריך לזכור שבמקביל לתהליכים של אישור תוכניות המתאר אפשר להתחיל ליזום כבר תוכניות מפורטות, כדי לא לעכב עוד יותר את יישום הבנייה בשטח. "לצערי, במרבית היישובים גם הדבר הזה לא נעשה, למרות שהייתה אפשרות. הכנה של תוכניות מפורטות היא יקרה מאוד, והרשויות חלשות מבחינת תקציב. ייתכן שהציפייה שהן יעשו את זה הייתה בדיעבד קצת לא ריאלית. התוצאה היא שנוצר פיגור בתכנון הסטטוטורי לעומת הצרכים בשטח. האחריות היא לאו דווקא ממשלתית, אבל ייתכן שהיה מקום לראות את הנולד. חלק מהתופעה של הבנייה הלא חוקית הוא ביטוי לפער הזה שנוצר". עוד מוסיפים הגורמים שרבות מתוכניות המתאר כוללות שטחים של הרחבה על חשבון שטחי שמורות טבע, יערות ושטחים בעלי רגישות נופית-סביבתית. "ובתוך כל זה צריך להתחשב בצורכי הגידול של היישובים ובמבנה הבעלויות על הקרקע", טוען הגורם במשרד הפנים. "כי אם אין באזורים מסוימים קרקעות מדינה, צריך להתפשר. אפשר לראות בשטח את שמורת מירון, את שמורת יערות הכרמל - הם התיישבו במקומות יפים, על ראש הרכס. הגרעין הוותיק של היישובים האלה הוא ישן מאוד, אבל פתאום כשהכפר מתחיל להפוך לעיר גדולה, אז זה מתחיל להיות בעייתי יותר. "בעיה אחרת היא שבמגזר הדרוזי והצ'רקסי אין כמעט הגירה מיישוב ליישוב, ולכן צריך למצוא פתרונות במקום הקיים. אתה לא יכול לומר לדרוזי מחורפיש שהילדים שלו יעברו בעוד עשר שנים לירכא כי אין מקום בכפר שלך. בכפרים יש הרבה אדמות פרטיות, אבל בעלי הקרקע לא מוכרים כי הם שומרים אותן לבנים שלהם ולדורות הבאים. במצב כזה, בלי מסחר ובלי הגירה, נוצר סיר לחץ. המציאות היא באמת קשה מאוד, אבל חלק לא קטן ממנה הוא הנסיבות הפנים-תרבותיות של העדה". עוד אומרים גורמים במשרד הפנים כי נערכים ניסיונות לפתח פתרונות ארוכי טווח, ולענות גם על שאלות עתידיות הנוגעות לפיתוח בר קיימא גם בטווח של עשרים שנה ויותר. "נותרו עוד כמה יישובים שאין להם תוכנית עדכנית, אבל רוב היישובים נמצאים היום בתהליך מתאר. חלקם נמצאים במצב מתקדם, וחלקם התחילו את התהליך רק עכשיו. כל תוכנית מתאר נתנה מענה מלא לצורכי התכנון שהוגדרו גם למגורים וגם לצורכי הציבור", מוסיף הגורם. "חשוב לדעת שגם השר גדעון סער וגם מנכ"ל המשרד לקחו על עצמם את המחויבות לסיים את התהליכים האלה בלוח זמנים מוגדר והדוק. ההנחיה אומרת שככל שהליך אישור התוכנית התחיל מאוחר יותר, כך ההליך מזורז יותר. רוב התכניות יאושרו עד לשנת 2014, אבל מובן שצריך לגבות את התהליך בהכנה של תוכניות מפורטות, שיאפשרו הוצאה של היתרי בנייה ומענה מעשי לצורך בשטח. במקביל משרד השיכון מקדם תוכניות מפורטות להקמת שכונות לחיילים משוחררים, בלי להמתין לאישור תוכניות המתאר. "כל זה אולי לא קורה בקצב שהייתי רוצה, יש כל מיני עיכובים שלאו דווקא קשורים אלינו, אבל מאיך שאתה רואה את זה מבפנים, בייחוד מתוך ענן של כאוס, זה לא הרגע לשפוט את הדברים באופן אובייקטיבי. בדיוק כמו שאף אחד לא שואל הורה שכול איך לנהל מלחמה". 
מצוקת קרקע קשה צילום: אלי דסה
מומחים באינתיפאדות ביום שישי שעבר, בשעות אחר הצהריים, עמד מג' די חטיב בן ה-38 בחזית מתחם הצימרים שפרשייתו הציתה מחדש את התסיסה בקרב צעירי העדה הדרוזית. באופן אירוני, המתחם הוקם בעיצוב רוחני בשיטת הפנג שוואי, שמהותה היא ניקוי האנרגיות השליליות מהמקום. מחזית מתחם הצימרים "הר הארי" - שמשלב בתוכו את שמו של האר"י הקדוש ואת שמו של הר חידר, שפרושו אריה - מג'די מצביע על האנדרטה לחללי צה"ל שניצבת בכביש הכניסה לבית ג'אן. "בית ג' אן שילמה בחיי טובי בניה את המחיר היקר ביותר לעומת יתר הכפרים הדרוזיים בארץ", הוא אומר. "67 חיילים מבית ג' אן נפלו במערכות ישראל. שיעור הגיוס אצלנו מגיע ל-94 אחוז . אז המדינה בנתה לנו כאן אנדרטה לזכרם, אבל את הפוליטיקאים אנחנו רואים כאן רק בימי הזיכרון. בכל פעם הם חוזרים ואומרים שכרתנו 'ברית דמים', אבל מה עם 'ברית החיים'' עובדתית , לפי מה שקורה בשטח לא סופרים אותנו. מצבנו הסוציו-אקונומי הוא הנמוך במדינה, אפילו הבדואים כבר עברו אותנו". בעוד חודש יתחיל מג'די לרצות בבית הכלא את 11 חודשי המאסר שנגזרו עליו, ויותיר אחריו בבית את אשתו ושני ילדיו. בחודש שחלף מאז גזר הדין הוקמה קבוצה מיליטנטית של צעירים דרוזים: "צעירי הזעם". " מטרת הקבוצה היא למחות בכל הכפרים הדרוזיים והערביים ביחד, עד שמי שאחראי על מתן הפתרונות יעשה את העבודה שלו, בלי להכניס אותנו למצבים שתוכננו מראש כדי לסחוט אותנו לפי חוק", מסביר אחד הצעירים החברים בקבוצה. לדבריהם, בתוך שלושה שבועות הצטרפו למחאה יותר מאלף צעירים דרוזים מכל הארץ, שמטרתם לגבש צעדי מחאה מיליטנטיים. מאז הקמתה מארגנת הקבוצה בכל שבוע הפגנות מחאה בכפרים הדרוזיים, "אבל בהמשך", אומר חטיב, "יתחיל שיתוף פעולה גם עם הכפרים הערביים. אבא שלי נולד ב-1936. בתעודת הלידה שלו רשום שהדת שלו היא דרוזית, אבל הלאום שלו הוא פלסטיני. "בתקופה שלנו הזהות הזאת כבר לא קיימת בתעודות. המדינה בודדה את הדרוזים מהלאום האמיתי שלהם. המדינה יצרה מציאות עגומה בשיתוף עם מנהיגי העדה שלנו, שכנראה לא קראו את המפה הפוליטית לטווח הרחוק, והביאו אותנו למקום של חוסר שייכות ". חטיב טוען כי היום יש לא מעט צעירים דרוזים שמחזיקים בדעה דומה לשלו. "הפכו אותנו לשכירי חרב של המדינה היהודית. בתור חייל משוחרר ואיש מילואים החלטתי לא לצאת יותר למילואים, וגם לא לשלוח את הילד שלי לצבא. אני אקח אותו להפגנות ביחד איתי ואספר לו למה אני עושה את זה. המגזר הערבי מחכה כבר הרבה זמן שהדרוזים יחזרו לשורשים ויצטרפו אליהם. "השייכות שלנו היא אליהם, כי אנחנו נלחמים על הזכות שהצד הישראלי לקח לנו בצורה שיטתית ומסוכנת. הפתרון שלנו הוא משותף לרחוב הערבי, ואולי אם נוסיף אלינו מאות אלפים המאבק שלנו לקבל את זכויותינו יהיה יותר אפקטיבי. המחאה שלנו היא לגיטימית ונטולת אלימות. עד היום עוד לא התחלנו לחסום כבישים, אבל אינתיפאדה יכולה לפרוץ בכל רגע אם המשטרה תתגרה בנו. אנחנו מומחים בפיזור אינתיפאדות, למדנו את זה בצבא. אנחנו יודעים מבפנים איך מפזרים הפגנות, אז הפעם אנחנו נהיה מהצד השני. "אנחנו לא רוצים לשמוע יותר הבטחות וגם לא רוצים לקבל אקמול למחלה הקשה שלנו. אנחנו רוצים פתרונות עמוקים וארוכי טווח. אם לשרי הממשלה ייפול האסימון, הם צריכים למצוא פתרונות רציניים, מספקים והגונים. ואם הכיוון שלהם הוא להמשיך את האסטרטגיה לזרוק אותנו מכאן, זה יביא להסלמה מאוד רצינית". תגובות ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "הממשלה פועלת בשנים האחרונות באינטנסיביות ובמגוון כלים כדי להקל על מצוקת הדיור ביישובים הדרוזיים והצ'רקסים, בנוסף להשקעות משמעותיות בתחומי החינוך, התשתיות, הבינוי, התעסוקה ופיתוח היישובים. בהובלת משרד ראש הממשלה מממנת המדינה, במסגרת תוכנית פיתוח ייעודית למגזר הדרוזי-צ'רקסי, תכנון מתאר שהתקדם מאוד. "כמו כן, הממשלה מממנת תכנון מפורט ביישובים, לרבות על קרקע פרטית. חיילים משוחררים בני מיעוטים זכאים לסבסוד חסר תקדים של 75 אחוז בעלויות פיתוח הקרקע. משרד השיכון פועל נמרצות לשיווק מאות מגרשים בשכונות חדשות ביישובים הדרוזיים בחודשים הקרובים. במקביל החליטו הממשלה ומשרד ראש הממשלה להוביל מהלך לתכנון והקמה של יישוב דרוזי חדש, לפתרון מצוקת הדיור בעדה". ממשרד הפנים נמסר בתגוב ה: "בכפרים הדרוזיים בצפון קיים מלאי תכנוני בהיקף של 15,000 יחידות דיור, אשר חלקן אינן זמינות לפיתוח או בנייה. "במטרה לסייע לאוכלוסייה הדרוזית בפתרון מצוקת הקרקעות ובהתאם למדיניות החדשה של שר הפנים גדעון סער, הנחה מנכ"ל משרד הפנים יגאל צרפתי את מנהל התכנון והממונים על המחוזות לקדם עד סוף שנת 2014 את תוכניות המתאר ביישובים בית ג'אן, חורפיש, ירכא, סג' ור, ראמה, עין אל אסד, שפרעם, דליית אל כרמל, עוספייה וינוח ג'ת. כמו כן הוחלט כי במסגרת תוכנית עבודה של משרד הפנים לשנת 2014-2013 ייכלל תקצוב תוכניות מתאר חדשות ליישובים כסרא סמיע, פקיעין, כפר כמא, מסעדה ועין קיניה". ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "אכיפת דיני התכנון והבנייה הינה שוויונית בין כל המגזרים השונים, והענישה המבוקשת היא תוצאה של המקרה הספציפי - סוג העבירה ונסיבות ביצועה. "עמדת הפרקליטות היא כי פגיעה בתכליות חוק התכנון והבנייה, ויצירת נזקים מסוגים שונים, חייבת להביא לצעדי אכיפה. טענות באשר למצב החוקי הקיים מקומן בבית המשפט, והחלטות בית המשפט, בשני המקרים המוזכרים בפנייה - האחד של עבירות בנייה לצורך רווח עסקי והשני של עבריין בנייה חוזר - מדברות בעד עצמן". ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "לא ידוע לנו על הגבלת גובה הבנייה בבית ג'אן לגובה של שלוש קומות בהוראת משרד הביטחון". http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/501/337.html?hp=54&cat=872&loc=79&mob_no_redirect=true
| 
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
* id="Player0" style="visibility: hidden; width: 430px; height: 387px" classid="CLSID:6BF52A52-394A-11d3-B153-00C04F79FAA6"> 
