טוטליטריות עממית - כבעיה, ואולי כמפתח לפתרון

הציבור החרדי כולו, הפך לסטרואטיפ של המון הכפוף לשלטון טוטליטרי. המונים לבושים בבגדים אחידים, צועדים בדרך אחידה, לא מבקשים להבין, לא מעיזים לחלוק. שטיפת המוח עובדת כל כך טוב, עד שאנחנו מזלזלים במי שהכובע שלו שונה מעט, או שפרט כלשהו בהתנהגותו מעיד על שונות מהסטנדרטים הנוקשים.

הכל זהה למשטרים טוטליטריים, למעט העובדה שהמלך במקרה שלנו, הוא העם. אין לנו שליט שמכתיב קוד לבוש, אין לנו בעל בית שכופה עלינו את דעתו, יש רק "ככה כולם".

האבסולוטיות והאמונה העיוורת ב"דרך שלנו" היא שיבוש יסודי בחשיבה החרדית.

יסודה ב'הטפשה' המדוברת, בצורך בהבדלות מהחילוניים, ובתרבות ה'פאסט נישט' המטורפת.

אלא שאני מוצא בבעיה זו גם שורש לתקוה.

פילוגים פוליטיים מוגזמים ומגוחכים כגון הפילוגים בחצרות החסידים, או הליטאיים כמו פוניבז' (והמקור), עשויים לשפוך אור פרופורציונלי על ההצמדות למנהג הקהל ועל הכניעה לצו המפלגה. בסופו של יום, אם לדוגמא, לי ולאשתי יהיו שתי מפלגות, יהיה לנו קצת קשה להיות אחידי דעה. אם למוישה ויענקל שהם בני דודים, שגדלו והתחנכו יחד, ילבישו כובעים קצת שונים, הם כנראה לא יהיו סגורים על זה שרק הכובע שלהם שווה.

ביום שנפסיק להיות אחידים, נתחיל להיות בני אדם.

_________________

http://blugermagid.blogli.co.il/