האם בימינו קשה יותר ללמוד תורה מאשר בעבר?

אחד הטיעונים בויכוחים על תורה ומלאכה הוא, שבימינו קשה יותר ללמוד תורה מאשר, למשל, בימי הרמב"ם: אז היה אפשר לעשות מלאכה ועדיין להיות גדול בתורה, אבל בימינו זה כבר בלתי אפשרי, ולכן מי שרוצה לגדול בתורה חייב לעסוק רק בתורה ולא לעשות מלאכה כלל.

ואני תמה: אמנם, בימינו ישנם הרבה יותר ספרים, אבל הספרים הללו הם ספרי פירושים שאמורים להקל על ההבנה. הייתכן שדווקא בימינו, כאשר יש כל כך הרבה ספרי פירושים, קשה יותר ללמוד תורה?

התורה צריכה הרבה לב, לתת את הלב לתורה, ולא רק שכל.

כיום, אין לאנשים לב. הן טרודים כל הזמן ממכלול ידיעות וחדשות המתרגשות כל הזמן, ושלווה ומנוחת הנפש רחוקים מהם.

גם הכרת המטרה רחוקה, אבל זה ענין לאשכול אחר.

yhadad כתב: "היום כדי להרגיש 'בענינים' צריך להקיף כמות ידע גדולה יותר כי הרי לא ייתכן שתפסוק הלכה רק מגמרא וראשונים בלי לדעת שו"ע ונו"כ מה שכידוע הרמב"ם לא היה צריך לדעת".

מיימוני כתב "אבל גם הדרישות מן הלומד גדלו".

השאלה היא, מה בדיוק החובה במצוות תלמוד תורה?

ברור שאי אפשר ללמוד את כל התורה, שהרי התורה היא אינסופית; גם הרמב"ם (למשל) לא ידע את כל התורה, ובכל זאת יצא לעבוד.

אם החובה היא ללמוד כמה שיותר, "וכל המרבה הרי זה משובח", הרי שאין שום הבדל בין אז להיום, וכפי שאז היה צריך לשלב תורה עם מלאכה (כדברי חז"ל "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון") כך גם היום, והחובה ללמוד תורה היא רק כשאדם פנוי ממלאכתו.

אם החובה היא ללמוד תת-קבוצה סופית כלשהי מתוך התורה, שאותה חייבים לדעת, גם במקרה זה, אין סיבה להניח שהדרישות השתנו מאז ועד היום - כמו שרבותינו בעבר יכלו ללמוד את כל "תוכנית החובה" ואז לצאת לעבוד, כך גם בימינו אפשר ללמוד את אותה "תוכנית חובה" ואז לצאת לעבוד; כמו שכל השיעורים של כל המצוות לא השתנו (שיעור סוכה, שיעור לולב וכו'...) כך לא ייתכן שהשיעור של מצוות תלמוד-תורה השתנה, "וזאת התורה לא תהיה מוחלפת".

האם אכן ישנה "תוכנית חובה" מסוג זה? האם יש הבדל, במצוות תלמוד תורה, בין דברים שחייבים ללמוד, לבין דברים שהם רק בגדר "מצוה שאינה חובה"?

רב דינגה שליט"א
 א  גיטה חוידעש, פער אייך אינד פער גענצה פאמילייאה שיחי',   אייך הואב געמיינט אז איר זענט א אונגרישר,

אחדשה"ט הרי לא אליך כוונו דברי, אלא אם אתה בעל הלינק, שצרפת.
 דיבורים כאלא על האינטרנט בתוך האינטרנט, לענ"ד צריך תיקון גדול,

הרי מן הדין היה צריך לאסור ללמוד לקרא בכל שפה, האם כבוד תורתו יודע כמה ספרי זימה אפיקורסות ועיתונים ירה'ש מסתובבים במקומותנו, והם הרבה יותר זמינם מן האינטרנט המשוקצ לפי דבריך.

מכאן מודעה רבא לאורייתא!! באינטרנט אפשר היום ללמוד תורה לכל סוגיה וגווניה, וחסידות קבלה יר'ש ומוסר, הרבה יותר בקלות ונגישות, שלא שיערו אבותנו ואבות אבותנו.

ויץ היה כאן. אבל חלילה מהלבנת פנים או  וכד" ואם היה יסלח לי כ'ת כשמי ירוחם

_________________

מודה ועוזב

א גוטע וואך ר' שמ ירוחם

בכן קיימתי את דבריך וגם את דברי המציץ ולכן שמתי דבורה, אפר וכינה בשלושת פינות שולחני אבל כנגד "אני" עדיין חסר הייתי בשימת חפץ וגם פינה אחת נשארה ערטילאית כי שולחני מרובע. לא התנחמתי בכך שלכאורה ביטלתי את האני עי"ז שהלכתי לקיים את דברי חביריי, כי איך אאמין בעצמי שאזכה לקום במקום קדשו. לכן שמתי בפינה הערטילאית מעט מרק (יאך) והחילותי בסיבוב (יאך-בין-אש-ואנץ) וכיוונתי בכוונה עצומה "מודה אני לפניך ששמתני זנב לאריות ולא ראש לשועלים קטנים מחבלים כרמים הבאים להלבין ונמצאים מלובנים ולא כמלוב"ן אלא כלבן הארמי".

_________________

אראל

אני מקווה שיסלחו לי אם אגיב בסגנוני הרגיל.

מהי תורה?

מהו לימוד תורה?

מה זה "קשה"? איך מודדים קשה יותר וקשה פחות?

א. אני מבין ש"תורה" הכוונה לאוצר התורה שבעל פה, המקיף את התורה שבכתב ונמשך דרך המקורות התנאיים והאמוראיים (משנה ותלמוד בלשוננו) עד לאחרוני האחרונים של זמננו.

ב. לימוד תורה - זה באמת דבר שצריך להבהיר!

בלימוד התורה אנו יכולים להבחין בין רמות ואיכויות. ולא תהיה זו המצאה שלנו אלא שימוש בחלוקות וחילוקים שקיימים במקורות.

1. הכרת הטכסט כלשונו. ברמה של דיקלום.

2. הבנת הלשון.

3. הכרת הענין (היכי דמי?).

4. הכללה והכרת השיטות. הידיעה כמו מי לפסוק הלכה.

הרמה השלישית הרביעית אינה דבר של מה בכך, אבל היא למעשה הרמה הראשונית של ידיעה והבנה.

עליה כותב הר"י מיגאש כי מי שבקיא בתשובות הגאונים עדיף על מי שלומד בלי הבנה מספקת כיצד להכריע בתלמוד.

אבל זו רמה נמוכה למדי. למרות שאולי היא מאפיינת, מי יודע, רבני שכונות וכיו"ב, במיוחד מהסוג שמתאר נישטאיך ודנים בהם גם בפורום הסמוך שמותר להזכיר את שמו...

ברור שיש רמות גבוהות יותר.

5. הכרת השיטות השונות של פירוש של המקורות.

6. הבנת הסברות שמאחוריהם.

ויש גם למעלה מזה:

7. היכולת להכריע בשאלות חדשות (וצריך לדעת איך ועל סמך מה).

8. היכולת להשתמש בכלים שהתורה נתנה לנו לפתור שאלות חדשות.

חילקתי בין 7 ל8 כי כמדומה שיש כאלו שעוסקים ב7 אבל הם הראשונים להודות שאינם בקיאים ב8. וקצת מזה העלה מאיר באשכול לאחרונה על התורה בזמננו (שכחתי את שם האשכול, משהו על התנוונות הלימוד והחידוש). ואילו הניסוח של 8 לקוח ממה שמתאר הרמב"ם כדרגה וכעיסוק של מי ש"גמר ללמוד את התלמוד" (שמע מינה שאפשר!).

יש כאן לדון הרבה בדגמי ההשגים בלימוד, למשל בין הרמב"ם לזמננו זה.

כמדומה שיש דברים שהשתנו לטובה, כגון הנוחיות בלימוד ובכתיבה, ועד להופעת תקליטורים תורניים שהרבה מאד בם.

אבל גם הדרישות מן הלומד גדלו. עליו להקיף הרבה הרבה יותר חומר. וכאן קשה להבדיל בין דקדוק סרק לבין דקדוק אמיתי (עד כמה יש לייחס משמעויות שונות ללשונות קרובים של מפרשים, האם חובתנו להציע נ"מ ביניהן?).

לדוגמא, בימי הראשונים לא למדו יותר מאשר שיטה אחת בסברה ובביאור של המקורות, ולכל היותר - שתיים. היום, התלמיד נדרש להכיר את כל השיטות בראשונים, כי בלי זה איך אפשר לומר שידע הכל כפי שאנו חושבים שידעו הם?

ובלי זה איך יוכל להרשות לעצמו להכריע הלכה?

הדרישה המוגזמת שאנו מעמידים בתחום זה בפני עצמנו היא מחסום לטיפוס בשלבי הלמדנות, וזה חלק ממה שיש לדון בו. אך לא הכל.

לאחר שהארכתי, אנסה לסכם.

מן הראוי לתאר ולדרג את שלבי הלמדנות.

ואז יש לבדוק מה הדרישות מהלמדנות בזמננו, ובדורות אחרים, ומה הדמיון והשוני. והאם יש לנו יותר כלים, הן בחיצוניות העולם, והן בהכשרתנו שלנו, להיות למדנים.

ואז אפשר לנסות להציע תשובה.

המשך יבוא, בעז"ה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מציץ נפגעתי.
 אבל העיקר שהבנת. לחכימה ברמיזא לשטייא  בקורמיזא. הפעם לא אומרים לדבורה לא מעוקצך.

_________________

מודה ועוזב