מטרת האגודה 'הפיכה' או יצירת אלטרנטיבה?

רוב הציבור החרדי לא דוגל בשיטת א"א (לפחות פורמלית), אלא הולך בתלם המצומצם שמתווים גדולי הדור ובעיקר חצרותיהם. בחירתם היא כבודם. מי הוא זה אשר לו הזכות לשלול את זכות הבחירה החופשית לבחור בדרכם שהיא מוגבלות הבחירה, הרי בחירה להגבלה גם היא בחירה. סביר להניח שאנשי א"א דוגלים בפלורליזם, בהבנת אנוש בסיסית. גם לאותם אחרים שלא חושבים כמו האגודה, ישנה זכות קיום ואפשרות לקבוע לעצמם את איכות חייהם ואג'נדה משל עצמם. יש להם צרכים אנושיים מסוג אחר, אולי זה נובע מחינוך (אילוף) שונה, אולי מסיבות אחרות ואולי אף ללא כל סיבה אידיאולוגית אלא חברתית אגואיסטית. אבל ודאי שרצונו של כל אדם באשר הוא, הוא כבודו.

הרי בעצם זו הטענה של א"א – תנו לנו לחיות את חיינו, תנו לנו להקים קהילה משלנו, אנו נחנך את ילדינו ע"פ דרכינו, אנו לא ניצור סטיגמה שאדם עובד אינו בן תורה וכו'.

א"כ מדוע כ"כ קשה להקים את הקהילה בשטח, מדוע אין אנשים מוכנים לצאת בגלוי ולהכריז ולהצהיר? מדוע כל הרבנים והיועצים של האגודה נמצאים מאחורי פרגוד כבד? כנראה שישנה יראה מהחברה הקיימת.

כאן צריך להבחין מהי מטרת האגודה. האם מטרתה היא ליצור אלטרנטיבה לקהילה החרדית הקונבנציונאלית כיום, או לשנות את הקהילה החרדית ע"פ חשיבתה ולגרום לה לנהוג ע"פ המתווה של א"א. אם מטרת א"א היא כהצד השני, מה שונה האגודה מכל מסיון בעולם? יתר ע"כ מה היא שונה מאותה קהילה חרדית טוטליטרית שקיימת כיום? (אולי לשיטת ר"ס צריך ליצור טליבאן כנגד טליבאן...). לכאורה אני מבין שמטרת האגודה היא ליצור אלטרנטיבה וחלופה לקהילה העכשווית בצורה יפה ובדרכי נעם.

משום מה נראה לי שהאגודה פועלת ליצור מרד ציבורי. מרד כמוהו כהפיכה, נסיון השתלטות. כל כינוסי החשאי והכתיבה האנונימית ההתקפית והמתריסה, משדרים אסוסיאציות של קשירת קשר ותכנון מרד. לדעתי זו טעות.

אמנם ישנה בהקמת האגודה ובכינונה בציבור בעיה מובנית – אנשים לא ישושו לצאת לרחובה של עיר ולהכריז "אני דוגל בשיטת א"א", מפני שאם האגודה לא תצליח להתרומם נמצאו אותם האנשים קרחים מכאן ומכאן – ללא קהילה כרוחם ומנודים ממושבם הקודם.

איך פותרים את הבעיה הנ"ל?

אין לי דרך ברורה להציע למעלתכם, אבל נראה לי כמושכל ראשון לא להתגרות ולא להתחרות עם הציבור החרדי הפנאטי. אם הקליקה של חצרות הרבנים תחשוב שחותרים תחת מושבה, היא תילחם על כסאה ועל קהלה מלחמת חורמה (בעצם מה היא עושה כרגע?!).

נראה לי שהרבה מן הכתיבה כאן בפורום היא כתיבה מתגרה, עיינו לדוגמה בהצעת ר"ס לנקוט בכל צעד שהוא להפיל את ה'טליבאן' אפילו ע"י הלשנה והיזק – טרור נגד טרור. במחשבה ראשונה ופשטנית ר"ס צודק, הם מיצרים את צעדי מי שלא הולך בדרכם, מטילים סנקציות – מידה כנגד מידה, עין תחת עין. אבל אם האגודה תחשוב על מטרתה האמיתית ולא תיכנס לאקסטזה של נקמנות, היא תישאל את עצמה: מה יצא לה מכל זה? מלחמה? עימות? הרי הסיכוי שא"א תצא את העימות וידה על העליונה, שואף לאפס (אלא עם ר"ס והשאר סוברים שא"א כמוה כחשמונאים ויפלו רבים ביד מעטים וחזקים ביד חלשים ובלחמת מצווה הכתוב מדבר).

כמו שכתבתי, אין לי להציע לכבודכם מתווה ברור איך האגודה יכולה להשיג תוצאות, להשתית קהילה בנויה עם מוסדות וכל הנחוץ לחינוך ותעסוקה וכמובן גם ת"ת. אבל ברור שצריך להבדל, לנטוש את הקהילה ולא להילחם בה. אינני חושב שמישהו חושב אחרת וסובר שצריך להילחם ביד אחת ולנהוג כמסיון ולסחוף קהל ביד השניה.

א"כ מדוע התחושה היא של קשירת קשר? של מחתרתיות? נכון שלא שייך להכריז על קהילה ללא קהל. נכון שכל אדם צריך לעשות שיקול דעת האם הוא נוטש את הקהילה החרדית העכשווית. אבל ע"י מלחמה בקהילה, האגודה לא תתרומם אלא תירמס כעוד קבוצה שולית וקטנה שניסתה את כוחה בהנהגת הציבור ואפילו לא תירשם בהסטוריה.

איך להבדל ללא עימות?

זה תהליך ארוך וקשה. מכיוון שהוא אינו 'זבנג וגמרנו', אלא אט אט להבדל ממוסדות החינוך הנשלטים ע"י הציבור הפנאטי, ע"י דוגמה אישית איכותית שאפשר להיות בן תורה ללא פנאטיות וכו'. ככל שיווצר יותר ביקוש לחלופה כך ההצע יהיה גדול יותר. לדוגמה אם בנות שמגיעות לגיל סמינר (והוריהם השולחים אותן) לא ילחמו להגיע לסמינר הפנאטי שכיום נחשב מס' 1, הם יגרמו:

א.      לסמינר היותר פתוח שאליו הן הולכות להתרומם יותר וככל שהביקוש אליו יגבר כך הוא יחשב יותר מיינסטרים.

ב.       לסמינר שאליו הן לא הלכו, לרדת מגדלותו וממילא מהשפעתו. אולי אף אותו הסמינר ישנה את מתווה הדרך שלו עצמו.

ג.        כלל הבנות שקבלו חינוך יותר ליברלי יגדל, וההשפעה הציבורית מאותן בנות על חברותיהן אינה נעלמת.

אמנם גם בדרך זו העסקנים ילחמו, אבל יהיה להם הרבה פחות במה להאחז והם ירוצו אחרי הרוח.

כמובן שלא כל מה שהאגודה עושה זה חיכוכים והתגרות, ישנו את האשכול שמציע מקומות עבודה, ישנם דיונים אקטואליים ללא ארס שנאה. אך לפעמים הרבה פעילות טובה יכולה להגדע ולהחרב ע"י מלחמה ושנאה.

אפשר לסכם את דברי במשפט הידוע "הסוף לאלימות מתחיל בך".

אשמח אם יעלו הכותבים עוד הצעות ורעיונות לשינוי ללא גירוי.

_________________

מ. זוהר

אני רוצה להתחיל דווקא עם טענתו של מאיר שכל אלטרנטיבה כמוה כהפיכה. לטענתו כל חריגה מהנורמה בציבור החרדי כמוה כקשירת קשר והרמת נס המרד. לדעתי א"א להתעלם מהדברים הללו, יש בהם הרבה מהאמת הכואבת, ולכן כאשר פונים לייצר חלופה צריך לקחת זאת בחשבון. נראה לי שאפשר להלך בין הטיפות ואפרט.

אנסה להתמקד בשתי אופציות לאלטרנטיבה:

א.      יצירת תיחום טריטוריאלי לאנשי א"א (עיינו אשכולו של לבעיברי "המודל הטריטוריאלי").

ב.       יצירת נישה בתוך הקהילה החרדית לדוגלים בשיטת א"א.

חלקם של הכותבים סבור שיש להקים קהילה עצמאית לאנשי א"א. לדעתי זו טעות.

כמו שנראה כרגע בשטח אין כרגע כמות אנשים שמוכנים להכריז על חברותם בא"א מסיבות פרקטיות. נניח שכמה אנשים בעלי מרץ יצליחו ליצור מעבר לדיאלוג גם פעולה. הם יצליחו לקבץ כמות קטנה של אנשים/משפחות שיהינו להרהיב עוז ולקום בגלוי ולהכריז על הקמת פרוייקט א"א. כאן ישנן שתי אפשרויות: 1. הפרויקט יירמס ברגלי הציבור החרדי הסטנדרטי (כיום). 2. במקרה הטוב יצליחו להגיע לאוטונמיה קטנה ומצומצמת.

בהנחה שתלקח אכן הריזיקה והאוטונומיה תקום ותתרומם על גבי המפה, איך היא תראה? אני מאד סקפטי. איך יכולה כמות מועטה של אנשים להקים את כל צרכי הקהילה ברמה נאותה? (כשאני מדבר על צרכים אינני מדבר בדווקא על מכולת, בית כנסת ומקווה, כוונתי בעיקר למוסדות חינוכיים.)

אם ניקח דוגמה מקהילות קטנות בחו"ל, החינוך שם אינו מושלם ואף רחוק מכך. במקום שילד חרדי ילמד בחיידר, הוא לומד בבי"ס גויים (לא נראה לי ששיטת א"א אחת אוחזת שלא צריך להקנות עד גיל מסויים אקסיומות תורניות),  השלמת החינוך התורני אמור להיות בבית ע"י ההורים. כולנו יודעים שחינוך זה הוא נחות. ההורים כבודם במקומם מונח, אבל אין זמנם בידם תמיד להשקיע בחינוך צאצאיהם. מדובר בד"כ באנשים עובדים שלא יכולים כל יום להשקיע כמה שעות בלימוד עם בניהם ובנותיהם. בגיל מבוגר יותר נאלצים לשלוח את הבנים והבנות לחינוך במקום מרוחק. רבים שולחים את ילדיהם לפנימיות בארץ (ישיבות וסמינרים) או למקום לימוד יהודי גדול (גיטסהד, מנצ'סטר, ליקווד וכו').

גם אם ימצא פתרון למערכת גנים, חיידרים, בתי ספר לגיל הרך, מה יהיה בהמשך? הילד/ה גדלים וצריכים ללכת לישיבה/סמינר. כאן כבר מדובר במוסדות גדולים יותר. ניחא סמינר, יתכן שבדיעבד ניתן להמשיך במתכונת ביה"ס עד סיום חוק הלימודים, אבל ישיבות?

לא כל בחור יכול להתעלות ולרכוש השכלה תורנית ואהבת תורה בכל ישיבה. לא נראה שאפשר להקים ישיבה רק לאנשי 'אוטונומיה א"א', איך תראה כזו ישיבה? האם נראה שאפשר לוותר על הישיבות המובילות שיש להם מסורת בלימוד התורה מימים ימימה, לטובת ישיבה מינימלית שאינה יכולה להתאים לכל אפיון של תלמיד?

למותר לציין שהמוסדות החרדיים הקיימים לא ישושו לקבל את בני קהילת ה'פורשים' תחת חסותם.

בקיצור, נראה לי שפתרון טריטוריאלי/גיאוגרפי הוא חלום באספמיה, כל חתירה בכיוון הנ"ל לדעתי נועדה לכישלון.

לכן האופציה שנשארה היא ליצור אפשרות מחיה בתוך הקהילה החרדית הקיימת, אלטרנטיבה לא ע"י הבדלות אלא ע"י יצירת מצב שהציבור החרדי יכיר גון נוסף בתוכו.

כפי שציינתי בראשית הדברים, כבר טענו שזה לא שייך – זו הפיכה. נוספה לכך טענתו של ר"ס שבילתי אפשרי להוריד את הרובד האנורמלי ללא פעילות מחתרתית, לדבריו אין עניין בפעילות חתירתית סודית  בעצם, אלא שזו האופציה היחידה לכונן קבוצת אנשים שיפעלו להורדת אותה 'שכבה דקה' של חוסר שפיות זמנית שנוצרה משנות השישים במאה הקודמת.

אני חולק וסובר שזה אפשרי, ללא פעולות מחתרתיות, ללא יחידות עלומות המטכסות עצה בחדרי חדרים כנגד הטאליבן (אני גם מתייחס במינוח דסקרפטיבי כדברי ר"ס), וגם ללא פעילות גלויה הנראית כהכרזת מלחמה, אלא על ידי יצירת דיאלוג ציבורי ונתינת דוגמה אישית מבית. ע"י הסברה הכרתית ותת הכרתית, ישנה אפשרות ליצור הבנה גם בציבור היותר פנאטי וגם הוא יתפוס ויכיר שיש שונה ממנו.

א.      השינוי הנ"ל לא יצור יריבות וריאקציה, מכיוון שהוא לא יתפס כפעילות מאורגנת חתירתית וממילא לא יצור רבדים דפנסיביים חדשניים, אלא אט אט יוחדר המסר שיש חלק בציבור שקשה לו עם הריטואל הפנאטי והוא זקוק להכרה, במשך הזמן ייווצר תהליך של דיפוזיה ואיזון של הפנאטיות בין השכבות השונות, והקוטביות הקיצונית תפחת עם הזמן. אני לא חושב שהפנאטיות תיעלם מן העולם אך היא לא תהווה אוטוריטה דיקטטורית יחידנית, אלא תהיה הכרה ציבורית לעוד גוונים, יווצרו נישות לקהלים מסויימים בתוך המגזר הכללי החרדי.

ב.       צריך להיות תמיד עם יד על הדופק ולבחון כל שיח, דוגמה אישית ואולי אף פעילות ספציפית (אם צריך), שלא תהיה אסרטיבית ותגרום לעימות וריאקציה. אין לנהוג כמסיונרים, אלא רק לייצר לגטימיות לסגנון ומתווה חיים ליברלי יותר.

ג.        השינוי צריך להיות שינוי רדיקאלי, לא שינוי ויזואלי. ע"י יצירת דיאלוג החל כאן בפורום א"א, בהמשך גם בציבור, יתכן והציבור החרדי ה'עדרי' יפקח את עיניו ויחשוב על מעשיו ושיטתו. עצם העובדה שהמחשבה תתחיל לחזור לציבור, השפיות גם תבצבץ, זה לא קורה ביום ולא ביומיים (גם המודל הטריטוראלי אינו מיידי). אם השינוי יהיה ויזואלי חיצוני, אין סיכוי לשינוי מהותי ושורשי.

ד.       יצירת רב שיח ציבורי וע"י כך להראות לציבור הפנאטי שלא מדובר בקבוצת פרחחים שמחפשת את תענוגות העולם הזה שכל שיחה השקפתית איתם היא בנאלית -  'תפסיקו לחנוק אותי'. הציבור יגלה שיש אנשים ת"ח, ערכיים, יראי שמים ובני תורה רק שהם לא פנאטים, אלא אנשים עם דעה ואידיאולוגיה תורנית. כאשר הם יראו שאפשר לדבר עניינית אולי גם הם יגררו לשיח עמוק וחודרני יותר, ולא יחסמו את אוזנם ומוחם מלשמוע צד נוסף שלא כדעתם המתוכנתת מרחם אמם, נגלה שגם ה'צדיקים' מסוגלים לפלורליזם לפחות רעיוני (כמובן שאין לצפות לפלורליזם מגורמים אינטרסנטיים שתמיד התייחסותם לצד הנוגד את מטרתם האגואיסטית נגועה, אלא על ת"ח שבדור שנשרכים השקפתית כעדר ולוקים אף הם בחוסר מחשבה והבנת השני, אך אינם נעולים מחשבתית באופן רצוני, אלא בגלל מיתוסים וסטיגמות ואקסיומות מוטעות).

ה.      במצב הקיים לחנך בתוך הבית פנימה לפתיחות מחשבתית, זה יגרום גם להשפעה בחוץ על החברים והמכרים, גם לרצון ללכת למוסדות יותר ליברליים וממילא לליברליזציה במוסדות היותר פנאטיים.

באופן כללי נראה לי שהמגמה הולכת לשנות כיוון והציבור יהיה תוך עשור או שניים ליברלי יותר. לפני שבועיים פתחתי אשכול "מעז יצא מתוק", טענתי שם שככל שהחבל נמתח כך הוא קרוב לביתוק. טענו לי אז שאני אופטימי הזוי ולא ריאלי בעליל, יתכן, אך אני עדיין סבור ששינוי המגמה זה רק עניין של זמן. כל הדיאלוג נצרך כדי להחיש את העיתוי של שינוי המגמה, ולהמריץ את הכיוון החדש שיתהווה לאיזון מהיר יותר ובצורה נכונה יותר. אין כאן חתירה נגד הזרם, אלא עם הזרם ובתוכו הצורך הוא ניווט רוחבי ומציאת אפיק זרימה ריאלי בתוך המגמה הכללית.

(האמת היא שלא הבנתי את הדרך והמתווה של אגודה אחת, לא חתמתי על טופס חברות ולא השתתפתי בכינוסי האגודה. כאשר גיליתי את פורום א"א, נמשכתי לראות ולחקור בנבכי הציבור החרדי.

מתוך עיון באשכולות העוגן ואח"כ בדיונים הפעילים, נראה היה לי שישנה קבוצה מצומצמת שרוצה לערוך שינוי בפועל בשונה מרבים ששומרים את טינתם בבטנם. אך ראיתי בלבול עד כדי אנדרלמוסיה בין הרצון ובין המציאות ויכולת הביצוע. ניכר שרבים מחברי הפורום סובלים בחייהם רדיפות וגם אצלם נוצרה ריאקציה כלפי הציבור החרדי במתכונתו הנוכחית, ולכן פתחתי את האשכול הנוכחי כדי לנסות להבין מהי דרכה האידיאולוגית של האגודה ואיך היא מתכוונת לממש אותה.

כאשר נגשים לפתרון בעיה, צריך כמושכל ראשון לנסות להיות אובייקטיבים וריאלים, נראה לי שישנם רבים כאן שסובלים ממשקעים, אכולי כאב/יגון/סבל/שנאה כלפי הממסד החרדי. [אני לא מנסה לדון כלל וכלל לדון באסוסיאציות הרגשיות, זה אינו רלוונטי.] נראה שהמניעים הסובייקטיבים הללו גורמים לאנשים לנקוט בסקיצות פזיזות ללא מחשבה מעמיקה אלא ע"פ אינסטינקטים שגויים. נראה לי שרבים מחברי הפורום פועלים ע"פ רפלקס ראשוני וממשיכים עם אותה תגובה לא רצונית הלאה, נוסף על כך נראה שהמאפיין את רוב החברים הוא האנטי נגד הממסד החרדי, אך האינסטינקטים אינם זהים אלא רנדומליים ומשתנים בין אדם לאדם ובין סיטואציות שגרמו לתגובה הזאת. אינני טוען ח"ו שאדם לא צריך ללכת אחר המניע הפנימי שלו, אך לפני נקיטת פעולה ראוי לבחון האם ההבלחה המחשבתית הראשונה אכן אובייקטיבית והאם היא ברת ביצוע - לא לנסות למצוא מיני טצדקי לאותו הרפלקס אלא לבחון אותו קונקרטית.)

כל הנכתב הוא בגדר רעיון, כמובן שברי לי שיחלקו עלי, ובריא לי שגם ליישם דיאלוג צריך לחשוב ולתכנן, כתבתי ע"פ דעתי והדברים עדיין צריכים ליבון ואשמח אם חברי הפורום יתנו רעיונות נוספים ו/או יסברו את הזן בביצוע האפשרויות המפורטות והידועות. אני מתנצל על אריכות הדברים מן הראוי היה לתמצת מעט יותר.

_________________

מ. זוהר

 (זה נשמע קצת פרנואידי אבל מה לעשות בתוך עמי אני יושב ומה ששמעתי מרבותי כבר שנים חזיתי בעיני )

תוקן על ידי חדוש_ובאור ב- 09/11/2007 12:40:23

http://blugermagid.blogli.co.il/ 

וזה תמצית הנמשל.

ולחשוב שסגנון הרפש הרדוד של בחדרי חרדים זה פתיחה טובה ותקווה לאפשרות דיאלוג תרבותי אנושי ורציונאלי.. האם  ציבור שכל סטיה מהתקן שהוא משוכנע מהווה את ערעור יסודות היהדות יכול לעבור בדיון לא אלים ולא אגרסיבי ?

 גם אם מידות רעות וצרות מוחין ינוטרלו עדיין תחושת המגננה והפחד שכל שינוי בחשיבה מאיים על אושיות האמונה מחסלים כל סיכוי להתקרבות בין צדדים בציבור.ותוסיף כמובן את בעלי השררה ואינטרסנטים שזקוקים לקיום הקפאון לצורכם הרי לך שורשים עמוקים מדי של אטימות .

  הבעיות חמורות מידי ועמוקות מידי בכדי שיהיו כלים להתמודד עמן .דיינו אם יהיה מקום שלא יכיל את הכלל אלא דוקא את המיעוט שמרגיש נוח במסגרת התדיינות ב צורה תרבותית אחרת .בנכונות לבחן דעות .ובלי מחיצות  אחרות של שיוכים סקטוריאלים .שרעיונות רחבים יותר מהוים עיקר וממילא הטפל נשאר למאבקים על חיים ומוות אצל אלו שזקוקים לזה בשביל לקום בבוקר.

  בכל רגע של התארגנות שתחרוג מעבר לכך .המאבק בהתארגנות כזו יהיה מכוער.

  זה שיש כת קטנה ביהדות שמוכנה לדבר אחד עם השני בלי מחיצות מכוערות ,זה עדיין לא אומר שהזאבים נהנים  מסוג כזה של דיאטה.