| נשלח ב-11/11/2007 11:59 |
 |
| |
תולדות
(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם) ותודה רבה לירוחם, קעלעמר
_________________________________________________________________
מנהלנו דילג על הפרשה ובכדי שלא יהיה הפורום חסר פרשה חשובה. אזרתי כגבר חלצי להשלים החסר.
(יט) וְאֵלּה תּוֹלְדת יִצְחָק בּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:
הפסוק - יצחק בן אברהם- נשמע ונראה הגיוני. אבל ההמשך של אברהם הוליד את יצחק, .ועוד באותו פסוק ממש -אומר דרשני.
כל הפשטנים והדרשנים שראיתי שעומדים על כך, -הדרש שלהם מתאים אולי להולדתו של יצחק. אבל בהחלט לא מתאים ליצחק בן השישים,
כשהנושא בעצם הם תולדותיו כלומר ילדיו וקורותי, ובעיקר היחסים שהיו ביניהם.
לענ"ד מה שהדבר בא להגיד לנו- ראה לומד יקר- אתה הולך לפגוש כאן שיטה והתנהגות שונה לגמרי בחינוך ויחסים עם ילדים ואשה, מאשר הית רגיל אצל אבא שלו אברהם,
אברהם הוליד את יצחק אמנם אבל יצחק בחר בדרך חינוכית שונה מאביו. למרות ואולי בגלל.
(בש"ע אנו אומרים אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, לכאורה היה צריך להיות כתוב אלוקי אברהם יצחק ויעקב. האלוקים בין שם לשם, בא ללמד אותנו כי אצל האבות כל אחד היתה לו דרך שונה בעבודתו)
לאחר מותו של אברהם מספרת לנו התורה, וישב יצחק עם באר לחי רואי, התורה אומרת לנו כאן, כי יצחק בחר לו דרך , מושבו של ישמעאל והגר,- להבין גם את נפשם של הנרדפים והמורחקים
אמו היתה עקרה הרבה זמן, וגם אשתו עקרה, אצל אביו לא מצאנו שהוא התפלל לנוכח אשתו
. אברהם התפלל על עקרותה של אשתו- בטוח, אבל לא לנוכח אשתו לא לפניה ולא איתה,
ליצחק יש גם שני בנים אחד בסדר גמור- השני? לא כל כך, הוא מגדל ומחנך את שניהם כאחד,
ויגדלו הנערים, הפחות טוב האיש שדה המבזה את הבכורה, אינו מורחק מהבית, להפך, יצחק מבין כי הוא זקוק לאהבה יתירה, מאחיו הילד הטוב.
הוא אוהב אותו בגלל שציד בפיו- יצחק לא תמים הוא בדיוק יודע עם מי יש לו עסק, ובגלל זה הוא מרעיף עליו אהבה וחיבה, הוא מבין שעם גירוש כפי שאביו גירש את אחיו לא מועילים.
עשיו ו מגיב בהתאם, כבוד ואהבה, שהוא נותן לאביו, אביו נשא אשה בגיל ארבעים, -עשיו נושא אשה בגיל ארבעים, עשיו רואה כי השידוך שלו לא מצאה חן בעייני אביו, הוא לוקח לו אשה אחרת מבנות ישמעאל
חז"ל רואים בקנאה רבה את הכיבוד אב שהיה לו, לעשיו.
יצחק קורא לבנו הגדול לקבל את הברכות, מכיון שהוא זקוק יותר לברכות, הוא זקוק יותר לסיעתא דשמייא
ואיך הוא פונה אליו באיזו פסיכולוגיה חכמה
לך צוד לי צידה כאשר אהבתי- אני מאד אוהב בני מה שאתה עושה-צד- ואיך שאתה מכין לי את הסטייקים הטובים, ממש אומנות.
זה על קצה המזלג- והרוצים להסיף יוסיפו והרוצים לחלוק יחלוקו, כל אחד לפי יכולתו ואהבתו
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 11/11/2007 12:22:42
מודה ועוזב
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 23/11/2007 12:32:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2019 10:10 |
|
| |
ירוחםשם
כפשוטם של מקראו-ללא פרשנות- עשיו היה צדיק. אפילו חז'ל מציינים זאת. כי נמנע להרוג את יעקב בגלל כיבוד אב
וכן מצינו אצל עשיו שאמר רשב"ג (בראשית רבה פ' ס"ג) שלא שימש את אביו אחד ממאה ממה ששימש עשיו את יצחק
בעל הטורים אומר-עשו בגימטריא שלום- וזה נכון גם היום הפוך- כל אנשי השלום בפיהם = עשיו
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 01/12/2019 08:11:40
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2019 07:38 |
|
| |
תלמידטועה
לפי הפרשנות הקלאסית שברכת יצחק והמאבק עליה היו מאבק על ירושת אברהם הרוחנית, מה היה קורה לו יצחק היה קצת יותר עירני ותופס את יעקב ומברך את עשיו?התשובות שנתקלתי בהן עד היום היו בנוסח "זה לא היה יכול לקרות" אבל אם הכל סגור מראש על מה המהומה של יעקב ורבקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2018 10:05 |
|
| |
גירסא דינקותא
בראשית פרק כה (כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ´וּ הַבָּנִים© בְּקִרְבָּ₪הּ וַתֹּ³אמֶר אִם־כֵּ₪ן לָµמָּה זֶּ¦ה אָנֹ¡כִי וַתֵּ¦לֶךְ לִדְרֹµשׁ אֶת־יְקֹוָֽק:
רש"י אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת,
חשבה בליבה או לי הילד שלי יהיה מסרחוניק גם ילך לבית המדרש וגם לתיאטרות וע''ז.
ולכן כשה' בישר לה כי שני גוים בביטנך. נרגעה. אמרה יותר טוב שני גויים ממסרחניק אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2018 00:15 |
|
| |
רק סעודה ראשונה אינה משלו, וכתוב שאם לא הביאו לו שכניו יכול לאכול משלו, אבל לא כדבריך שאין לו שום רכוש בכל ימי אבלותו.
אבל גם בכך יכון הביאור שלך , כי כאן מדובר בסעודה ראשונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2018 19:35 |
|
| |
אתה ממציא הלכות - כפשוטו נאמר בפרוש שלאבל אסור לאכול משלו. לכן שכנים ואחרים מביאים לו לאכול. ליצחק כאמור לא היו שכנים או חברים לכן בנו היה צריך לאכילו. והאוכל לא היה של יצחק כי של יעקב לפי ההלבה. ועם הנזיד הזה עשה את המקח.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2018 19:14 |
|
| |
איפה ההלכה הזו ? רק אם יש לאבל שותפים או בני משפחה שאינם באבל הוא צריך להפקיר או לא להנות מהרווחים שלהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2018 18:55 |
|
| |
האבל מוסר את כל רכושו. לא מחכיר ולא מלווה אלא מוסר את כולו. והרכוש שייך כולו לזה שזה נמסר לו.כך הלכה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2018 15:46 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | טוב חיכיתי חיכיתי עד שיבא איז ת"ח ויתרץ.
רש"י אומר שיעקב בישל עדשים- סימן לאבל- כי באותו יום מת אברהם,
כידוע - יצחק היה בעל רכוש גדול, ולפי ההלכה הרי אבל וכל רכושו אסורים במלאכה וכד',
מה עושים אם כן?- מוכרים את הרכוש את הכל, לכל ימי האבל.
יצחק כאבל- נהג גם הוא לפי המקובל מימים ימימה, ומכר את כל רכושו ליעקב,
אז אם כך שפיר מכר יעקב את נזיד העדשים לעשיו- כי הרי זה היה רכושו.
תמה אני על כל הלומדים כאן, שלא יודעים דבר פשוט כזה. אי אי אי. אבל יש עוד שאלה בעמוד הקודם, נו אולי אולי, לא תאכזבו.
|
|
האבל אסור במלאכה, ואסור לו להרוויח, אולי יהיה צורך למכור או להפקיר את הרווחים, אבל לא למכור את רכושו !
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2017 08:51 |
|
| |
עניין הבארות שחפר אברהם וסיתמום פלישתים וחזר יצחק וחפרם, נראה שהם הם הבארות האמורים בפס' ט"ו וי"ח, והם הם הבארות האמורים בפס' י"ט והלאה, כי לאחר שחפרם יצחק וקרא להם שמות כשמות אשר קרא להן אביו, מ"מ רבו איתו פלישתים לאמור לנו המים, ועל כן שב וקראם על שם המריבות, עד שלבאר האחרונה, שאולי גם היא מבארות אביו שסותמו, אבל לאחר שחפרה יצחק שוב לא רבו איתו הפלישתים - ואז קרא שמה מלבד השם שקרא כשם שקרא אברהם - יצחק הוסיף לה את השם "רחובות", על שם "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".
ויש לומר, שגם הבאר הרביעית הלוא היא "באר שבע", גם היא מהבארות שנחפרו ע"י אברהם וסיתמוה פלישתים כפי שסיתמו את הבארות האחרות, ועתה קרא לה יצחק "באר שבע" - גם על שם השבועה שלו - של יצחק - עם אבימלך, וגם על שם שכך קרא לה אברהם כמ"ש "ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו", ושגם אברהם קרא לה על שם השבועה עם אבימלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2016 21:14 |
|
| |
והנה צילום מכתי"ק:
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2016 21:13 |
|
| |
לגבי חוסר הקשר בין הפסוקים - הבעיה הזו נמצאת כבר במקור (J או P, תלוי...) – אני רק מנסה לאחות את הקרעים :)
ולגבי שני הגדיים – זו ההוכחה לנצחיותו של הסטרוקטורליזם המשפיע אף עליך, שהרי קלעת (כמעט) לתיזה מעניינת שהעלה ד"ר איילברג-שוורץ, בספרו המרתק "The Savage in Judaism" – לדבריו, הגדי הוא סמל לילד או לבן כמעט בכל נרטיב במקרא,* והדוגמה הראשונה לכך היא שני גדיי העזים בעזרתם מרמה יעקב את יצחק – והרי הגדיים מסמלים אותו עצמו ואת עשו, המוחלף על ידו! מכאן הוא ממשיך וטוען – בהתבסס על 'הנא והמבושל' של לוי-שטראוס – שהאיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (החוזר שלוש פעמים בתורה!) רומז לאיסור על גילוי עריות בין אם לבנה. ועיין שם היטב לפני שאתה קופץ בביקורת!...
* דוגמאות נוספות: יהודה שוכב עם תמר כלתו בתמורה לגדי עזים (בר' לח, יז), אך היא בעצם מתכוונת להוליד ממנו ילד; אחי יוסף שוחטים שעיר עזים כדי לטבול את כותונת יוסף בדם (בר' לז, לא) ומסמלים בכך את רצונם להרוג את יוסף עצמו; מנוח ואשתו עושים גדי עזים למלאך המבשר להם על הולדת בנם (שו' יג, טו); ישי שולח עם דוד גדי עזים לשאול (שמ"א טז, כ) ובכך כביכול רומז ששאול עתיד 'לאכול' את דוד בנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2016 19:39 |
|
| |
אברם
לבקשתך, לא אעסוק בחוסר הקשר בין הפסוקים לבין הגיגיך (אם כי החוסר הזה בולט מאוד בדרשה הזו).
מה שכן, שכחת להקשות מדוע נצרכים שני גדיי עזים לארוחה של איש זקן, וכמובן שהתשובה היא ששני הגדיים אינם כלל גדיים אלא הם בעצם יעקב ורבקה שרוצים לעשות נחת רוח ליצחק (ושמא אלה בכלל שמחזאי ועזאל כפי שמוכח לכל מי שלא קורא את הפסוקים, אלא שיש להקשות) ואש"ה ודו"ק ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2016 18:56 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | |
(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיקֹוָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְקֹוָק וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:
מאיפה יצחק קבע שאשתו עקרה? אולי הוא עקר?
|
|
עו"ד יצחק שיינפלד תירץ ב"ווטסאפ בחדרי" (נמצא בצד שמאל של העמוד של הפורום) - שהרי ליצחק כבר הובטח זרע. הרי גם שרה נחשבה לעקרה וגם היא חשבה שמדובר בה ולא באברהם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2016 13:46 |
|
| |
שאלה לעיון ןמחשבה.
בראשית פרק כה
(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה מדוע התורה טורחת לספר לנו בן כמה היה יצחק? זה לא מופיע אצל אף אחד מהאבות או בתורה אצל אחרים. בפסוקים הקודמים נחשפנו ליחוסה של רבקה אמנו. מדוע טורת התורה לספר לנו זאת שנית? להשתבח ביחוס.
(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיקֹוָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְקֹוָק וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:
מאיפה יצחק קבע שאשתו עקרה? אולי הוא עקר?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2016 12:50 |
|
| |
יצחק גדל בבית הוריו כבן זקונים וככזה הוא היה תחת הגחה מתמדת בצמר גפן שחלילה לא יפגע ויפצע. נאסר עליו כנראה לעזוב את הבית, ורק אחר מות אמו הוא יצאה לשוח בשדה. יש להניח בפסיכולוגי בגרוש. שיצחק היה מתוסכל מכליאתו בנופת הצופים הזה. הוא רצה לשחק כמו כל הילדים האחרים. וזה נאסר עליו- ראה ערך ישמעאל. השאיפה למרחבים ולחופש לשדה היו שאיפותיו הכמוסות. -ריח השדה אשר ברכו ה'
עשיו הגשים בדיוק את האדם שהוא רצה להיות. וזו היתה אהבתו הגדולה.
רבקה לעומתו חיה בבית שכבר בגיל צעיר היא יצאה לבדה לשאוב מיים וכד. ביתו של לבן ובתואל היה בית פעיל אנשים יצאו ובאו אבא בתואל ולבן חיו כנראה חיים תוססים..
היא שאפה לשקט של בית של אוהל. ולכן אהבתה ליעקב יושב האוהלים.
|
|
|
|
|
