| נשלח ב-12/11/2002 06:52 |
 |
| |
מהות המיסטיקה והשפעותיה ההלכתיות
כפי שהובא באשכול יצר הרע [http://1364.hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=134441] מהות המיסטיקה היא תלבושת יתירה למילים. דהיינו כאשר מתגלה אמת מסוימת שמאיזו סיבה שהיא, קשה להתמקד עליה, מוסיפים למלה המגדירה את האמת המסוימת תופעה מלאכותית האמורה להמחיש את האמת הקשה לתפיסה, כצבת המחזיקה יהלום.
כל שמודעים שההמחשה היא רק צבת, מודעים ליהלום, אבל כאשר הצבת הופכת לעיקר משמעות המלה, נהיה היהלום שמלכתחילה קשה המיקוד עליו לא רק טפל, אלא נשכח לגמרי.
לדוגמא, מלאך, שהוא .... הקשה למיקוד שלכן לתפיסת הקטנים מוסיפים אישיות בעלת כנפיים להמחשה, בסוף נשארת ההמחשה כפירוש המלה מלאך והלך המלאך.
נמצאת המיסטיקה תלבושת יתירה למלה המעלימה את משמעותה המקורית.
אשכול זה מיועד להשפעות המיסטיקה בהלכה על דוגמאותיה והלוואי נוכל לפרטן כי רבות הנה.
ובינתיים נפתח עוד אשכול על מאמרי חז"ל שאם נלקחים כפשוטם, משבשים את הדעת:
http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=257279
תוקן על ידי - ווטו1 on 12/16/2002 2:37:33 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2003 01:16 |
|
| |
ליטוואך
שאלת כמה שאלות.
א. המרכיב המיסטי הבלתי נשלט - כן, זה קיים בכולנו. וזה נובע מכמה סיבות. אבל למרבה הצער לא סיימתי להקיף את הנושא. אני יכול להציע רק כמה הערות ותובנות:
המקור הוא כוח הדמיון - אבל איני יודע לאפיין את כוח הדמיון בתוך כוחות הנפש ואני נאלץ להסתפק בהבנה אינטואיטיבית של מונח זה.
המיסטיקה מונעת גם על ידי הצורך האמיתי של האדם להתחבר לאלקים, וגם על ידי שאיפות פסולות של מגיה - השגת תוצאות על ידי לחיצת כפתורים - מצד אחד, ושאיפה לצפות ב"רזים עליונים" מצד שני, גם אם הם אינם קיימים כלל...
דוגמא לדבר, היה אחד המקובלים המפורסמים שכתב כי יוכל לדעת כיצד נראה עולם עליון של מעלה, שהוא מכוון נגד גוף האדם מלמטה... ואף באחד מחיבוריו קונן על כך שבדורות האחרונים - יחסית אליו - שוב אין צפיה ברזים עליונים כמו פעם.
אמנם, אותם מנגנוני חשיבה שמאפשרים לנו להשיג ידע אמיתי, ידע מדעי, ידע תורני ועוד, בשימוש לא נכון שלהם, מביאים לתופעות הפסולות של המיסטיקה הטועה והמטעה.
צר לי שאיני יכול לספק תמונה מגובשת יותר. אין לי. עדיין לא.
ב. האם ניתן להחזיר את ימי רבי יעקב עמדין? וכי השתוקקתי לכך? גם איני מכירם די הצורך כדי לומר אם הם טובים או רעים. ונאמנו עלי דברי התורה "אל תשאל מה היה לימים ראשונים כי לא מחכמה שאלת על זאת".
אם אבקש להחזיר ימינו כקדם, הרי זה יותר אחורה... לא על חשבון ההתקדמות שהיתה בינתיים בעולם ובעם ישראל, אלא על חשבון הירידה שהיתה בגויים ואצלנו גם יחד. ויש להאריך בזה.
ג. יש הבדל גדול בין ספרי הגר"א בקבלה לבין הליקוטים שכלל הח"ח בספרו. הגר"א האמין בקבלה ועסק בה. הח"ח - לא עסק בקבלה, עד כמה שידוע לי, אך לא היסס להשתמש בה לצורך חיזוק האמונה אצל העם (זה הרושם שלי, אך יתכן שאני טועה).
כיון שה"קבלה" ניתנת לפירושים רבים ושונים, שכולם נאמרו בה, קצת קשה להתייחס לשאלה אם מי שמאמין ב"קבלה" צודק. צריך קודם לברר מה הוא בדיוק טוען, ואז אפשר לבדוק יותר.
למשל, האם מי שמאמין ב"קבלה" טוען כי:
א. יש שרשרת היסטורית של סודות התורה ממשה רבנו ועד לגר"א.
זו טענה לא נכונה עובדתית, בניגוד לטענה שיש מסורת סודית ממשה רבנו - טענה שלא ניתן להוכיח אך גם לא להוכיח את היפוכה.
ב. הזוהר נכתב בידי רשב"י - עיין באשכול על קדמות הזוהר.
ג. כל המקובלים מסכימים זה עם זה - הם עצמם מודים שלא.
ד. בחינה של הקבלה בתקופותיה השונות - הבהיר, אבולעפיה, הזוהר, האר"י, הגר"א, הרמח"ל, הרש"ש - מראה כנראה הבדלים רבים ועמוקים. אבל צריך ידע רב להוכיח זאת - ואין לי - וגם אם מראים טקסטים מפורשים, כיון שתמיד אפשר לפרש כל דבר ברמות שונות - וזה נעשה - איך אפשר להוכיח שיש סתירות באופן חד משמעי?
אמנם, בעיני בקבלה יש חיצוניות ויש פנימיות (לא במובן הקבלי). החיצוניות - הטענות ההיסטוריות למשל, כמו הטענה על קדמות הזוהר - הן כמעט מוכחות כשקר. לעומת זאת, המסר הפנימי נעלם ממני, אז איני יודע להכריע לגביו מאומה. אני אמנם מכיר כמה פרשנויות שלו, ועל כל אחת מהן יש לי השגות ואי הבנות. זה כמובן יכול רק להוכיח את בורותי יותר מאשר את חולשת הטענות והמסרים האלו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2003 00:25 |
|
| |
תודה לך.
ליטוואך
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2003 23:46 |
|
| |
הודעת ליטוואך מועברת מאשכול "הבהרה":
למימוני
תוכל באמת לסכם את הביקורת שיש לך על מה שאתה מכנה היותה של המיסטיקה בלתי נשלטת ולא נתונה לביקורת שכלית (החלק הראשון של המשפט נשמע לי לא ביקורתי), בהודעה אחת מסודרת?
אתה הרי אינך חושב ברצינות שאפשר להחזיר את היהדות קדימה לימים של רבנו יעקב עמדן.
הימים של הפולמוסים וההתקפות בין חסידים למתנגדים, מאחורינו. אתה חייב להיות מודע לעובדה כי גם הגר"א מוילנה וגם הגר"ח מואלוז'ין כתבו ספרים על דרך הנסתר.
מה תגיד על פירוש הגר"א על שיר השירים? מה תגיד על "נפש החיים"? ומה תגיד על ספר שמירת הלשון של החפץ חיים? נראה לי שאתה מנסה לטפח נקודת השקפה בתוך היהדות החרדית ש (סלח לי על הנימה) לא ממש שייכת אליה. עובדה היא שככל הנראה היא מעולם לא היתה שייכת אליה, וראה הדוגמאות הספורות לעיל.
ליטוואך
בתודה מראש על תשומת הלב.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2003 08:35 |
|
| |
אזורי יקר,
כתבתי בידיעה מהגמ' והמ"ב כתמיהה על המ"ב.
הנקודה בגמרא היא חלק מרשימת דברים עליהם כתוב "דמו בראשו" שמובן שהם כתובים בדרך אגדה. [מסתבר שאם היה ממש פיקוח נפש לא היה המ"ב מתיר בבית מדרש.]
ראה גם בתוס' שם שמדמה לגמ' שבת על דם נידה שלהאכילו לחתול יש סכנה למאכיל. גם שם מסתבר שזה נובע מהתחושה של זלזול ב"בא מן האדם"! וצ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2003 22:05 |
|
| |
יעוין גמרא נדה י"ז ע"א, הנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר דמו בראשו, ומבארת שם הגמ' בהמשך מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת, הרי שבגמרא מוכח שיש בזה ענין של הפלה.
ובמשנה ברורה ס' ר"ס ס"ק ו' הביא את הגמ' וכתב שלכן בבית מדרש דלא שכיחי נשי מותר לזרוק. הרי שלמד שכל האיסור הוא רק הרעיון המיסטי ששללת ולא סבר את עצם הרעיון שכתבת!
עי' שם בבה"ט בשם תולעת יעקב, שהאשה בהאכלת עץ הדעת גרמה שהאדם שהיה לבוש כולו ציפורן נשאר לו רק ציפורני אצבעות ולכן יש לחוש שתיענש בו האשה.
תוקן על ידי - אזורי - 6/14/2003 10:27:04 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2003 18:35 |
|
| |
עוד רגישות פרטית שהפכה לכלל לפי הנראה. ההלכה שמעוברת לא תדרוך על ציפורניים מחשש שתפיל. הרי הצפרניים חלק מהגוף וראוי לכבדם [כדין קבורת אברים] ויש לראות כמידה כנגד מידה לאבדן חלק נטפל לגוף חלק אחר נטפל, שהוא העובר!
אבל להחשיב הרעיון היפה שכנראה הפך מרגישות פרטית לכלל הלכתי, מחוץ לפרופורציה, זה נשמע כהגזמה מיסטית.
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2003 12:15 |
|
| |
מנהג 'נשים צדקניות' שלא ילבישו אדם שני בני אדם, כי כך עושים למתים!
בשלמא שסולדים מהאסוסיאציה, זה ענין של רגישות אישית, אבל לעשות מזה איסור ולפחד שמא הנלבש ימות, זה אבסורדי!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2003 02:40 |
|
| |
מסתברא
אני חושש לגלות בורותי לעין כל. אך מדוע לא יתכן שהמהרי"ל יצא נגד מנהג זה של אי קיצוץ ציפורנים, אך העולם נהג שלא כמוהו, וכך נוהגים עד היום.
ומתוך דברי התקפתו אתה למד על הטעם של העולם. ואם הטעם הזה שגוי, ממתי זה משנה להתפתחותם של מנהגים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2003 11:52 |
|
| |
מסתברא
תודה על המקורות!
אעיין ונראה הלאה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2003 04:31 |
|
| |
כידוע לכם אינני זוכה לרדת לסף דעתכם, אך אתמקד במקורות בלבד, ואני בטוח שאח"כ תוכלו לדרוש כיד ה' טוב בעיניכם.
מקור נוהג זה מובא בנושאי כלי השלחן ערוך בסי' ר"ס סק"א. ומקור הדבר ברש"ל בהגהות הסמ"ג ואצל תלמידו המטה משה סי' תיא בשם ספר הגן (ספר אנונמי מחכמי אשכנז שמוזכר בספרים אך אינו קיים כיום, בספר אחר מוסרי בשם זה וגם הוא לאחד מחסידי אשכנז הדבר אינו מופיע).
בכל אופן, בשו"ת מהרי"ל החדשות (ולציין שספר זה לא ראו נושאי כלי השו"ע, מעצבי ההלכה, שכן רק נדפס לראשונה בשנת תשל"ז מכת"י) סי' רד, קיים דיון על זה ושולל הדבר לחלוטין. לטובת הפורום שאין הספרים מצויים אצלם אצטט דבריו: עוד ילמדנו רבינו מה שאומרים העולם לגלח הצפרנים ביום ה' דאז הוי התחלת גידולן ביום השבת, אם יש לדמותו להא דתנן פ"ק דשבת בית שמאי אומרים אין פורסין מצודות דגים חיות ועופות אלא בכדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין, הרי אעפ"י שהצידה נעשית בשבת אפי' הכי מתירין בית הלל ואין לחלק דהתם [=שמה] שמא לא יצוד בשבת, דבירושלמי מוקי לה לב"ש בחורשים דשכיח חיות [=בחורשות שחיות מצויות בתוכן], דאם לא כן, תקשה לב"ש דקאמר "בכדי שיצודו" מנא ידיענן מתי יצודו"
ועל כך עונה המהרי"ל: וגילוח הצפרניים, מה מאד תמיהני על אותו מנהג אם הוא מנהג ותיקין, כי מה יעשו כי חל יום טוב שני בשבת...? [עוד] איני מבין כלל, מה שייך איסור במלתא דאיתעבד בידי שמים? [=מה שייך איסור בדבר שנעשה בידי שמים], ועוד, מאי טעמא בהתחלה, הא כל יומא ויומא צמח נמי [= למה ההתחלה של צמיחת הצפרנים בשבת, הרי בכל יום ויום הם צומחים?]
תוקן על ידי - מסתברא - 2/7/2003 6:27:22 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 17:24 |
|
| |
וטו
כדרכך, ציינת כלל גדול בהלכות.
"רגישות פרטית שהפכה לכלל".
עמדת על אחד הגורמים הראשיים להופעתם של מנהגים, חיבובי מצווה, ואולי הלכות עיקריות.
כידוע, אחת הדרכים ללמוד תורה, ואיני כותב זאת בשום נימה של ציניות, היא התבוננות בדרכיו של האדם הגדול, התלמיד חכם.
אלא שלא כל מתבונן יודע להתבונן ולהסיק.
וכבר בגמרא מצאנו ש"הרואה ראה וטעה", שלא ידע להסיק נכון את הכלל מן ההנהגה.
על אחת כמה וכמה שנאחזים בחיצוניות, מתוך האמונה שהיא הדרך היחידה לבטא את הפנימיות...
והנה, מתוך דיון אגבי הגענו לאחד מאבות ההתפתחות ההלכתית.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 10:50 |
|
| |
מיימוני 
יענטע,
זו דוגמא אופיינית לרגישות פרטית לגיטימית ששירבב אותה מאן דהו בהלכה וכפי שהסביר רבינו המיימוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 10:03 |
|
| |
יענטע
תמהני עליך.
אני משער כי ברגע שציפורנים מתחילות לצמוח, כלומר באופן הניכר לעינים, הן נראות פחות יפה מאשר ציפורנים גזוזות היטב, או אפילו ציפורנים שנגזזו וחלף עליהן יום של צמיחה.
יתכן כמובן שטעם המנהג הוא לא לבצע פעולה ביום חול שמביאה להתחלת צמיחה בשבת. אין בכך טעם הלכתי שניתן לזהות בגמרא, עד כמה שאני רואה, אבל ניתן להבין את ההרגשה של מי שמחמיר בזה.
לומר שהרגשה כזו מצדיקה חומרה כזו? יש צדדים לכאן ולכאן, כרגיל.
וכרגיל, עלינו להמתין לבואו של וטו שיסביר את הטעם למנהג על פי דרכו. 
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 09:41 |
|
| |
מה עם ההלכה שלא לקצץ צפורניים ביום חמישי, כי זה יצמח בשבת?
מה הצמיחה הזאת ומה האיסור???
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2003 19:34 |
|
| |
מסתברא
[וכפי שהערתי עתה באשכולו של רוני, הרי גם בוגי יסכים!]
|
|
|
|
|
