כל בני האדם ובפרט הרומנטיים שבהם, שואפים לידידות אידיאלית של אחדות דעת ורצון עם זולתם.
בהשקפה ראשונה נראה ייחול זה כבלתי ריאלי וכאילו הוא שייך באופן בלעדי לחלומות אוטופיים נעימים. ויכוח כזה כבר ניטש בפורום בנושא התקווה לעיר "קדושית", אם היא ריאלית או לא.
הרי עם כל הגדולה שבחלום אחדות אנושית כזאת, אפשר להבחין במרחק שלנו ממנו, אם נתבונן עד כמה יכולות לעניין אותנו בעיותיו של בני אדם אחרים. הרי לכל אחת מאתנו בעיות מתוך התקשרויותיה השונות והמשונות שבחייה ואיך יעסיקו בעיות מישהי אחרת מבלעדנו שיש לה את ההתקשרויות שלה? זה מביא אותנו למסקנה שרק 'ביום ההוא' כאשר תהיה לכל באי עולם אך ורק מטרה תכליתית אחת משותפת לעשות את הטוב והישר, אז ישנו סיכוי שישתלבו האינטרסים שלהם לאחדות המיוחלת.
מצד שני אנו מוצאים גם כיום שאחדות כזאת שייכת כאשר מתקבצים כמה בני אדם ללימוד משותף כשמטרת כל הלומדים או הלומדות היא ההגעה לאמת הטהורה. זה אמנם מחזה נדיר, אבל קיים ובו ישנה תחושת עולם הבא למשתתפי לימוד כזה.
האם היא שייכת גם בחיים משותפים מעשיים? הרי בחיים המעשיים קשה הרבה יותר לכל אדם להתנתק מרב התקשרויותיו ולכן נשאלת השאלה האם הקמת קדושית אינה מוקדמת מדי ומיועדת לכישלון? או אולי ניתן לייסד קדושית עם מינימום תלות הדדית בחיים המעשיים? או שניתן להניח שאלה שלימודם המשותף טהור, יכולים ביתר קלות גם לשמור על אותה הטהרה בקשרי חיים מעשיים?
נשלח ב-29/10/2008 22:08
למה לא לשחרר את העבד? הרי זכות היא לעבד שייצא מתחת יד רבו ומשמע שזו זכות להיות ישראל לכל דבר. אמנם יש איסור לשחרר עבד אולם לכאורה האיסור אינו כולל מניעת שחרור כאשר העבד אמור לצאת ממילא לחופשי.
נשלח ב-29/10/2008 21:49
צל"ש על רעיונות הרבה אבל הפרשנות לסיפור המסוים נראית היא חסרת איזון (בל' המעטה). הסיפור מתפרש היטב כך שלחולה כבר לא היה שום שימוש בעבד. ובאשר למחשבה על שחרור העבד, במנטליות של התקופה ההיא זה היה בלתי ניתן להעלאה על הדעת עוד יותר מאשר לומר למישהו בימינו שלא יתמוך ברצח בעלי חיים עבור מזונו.
זקניהעמק,
להזכירך שעדין קיימים קבוצים דתיים. קבוצים אלה לא נזקקו מעולם ל"הסדר חובות הקבוצים" עושים חיל מבחינה כלכלית. קיים בהם יחס לזקן ולזקנה ויש בהם דור המשך.
כמובן שאינם טלית שכולה תכלת מבחינה דתית, אך גם בענין חלקם במסלול תיקון. אם יצליחו, צורת חייהם עשויה להיות אבן שואבת להרבה מחפשי רוחניות.
נשלח ב-3/9/2003 01:02
ציטוט משעשע וגם מאלף שראיתי ב"ימי הכלניות" של תום שגב, מתוך יומנם של מייסדי קיבוץ דגניה:
"כאשר ראינו את ילדינו הראשונים בתוך לול התינוקות מרביצים אחד במשנהו, או גם חוטפים את הצעצועים אך ורק לעצמם - חרדה נפלה עלינו. האם אין זה מספיק עדיין להתחנך בתוך חיי שיתוף כדי לעקור מהשורש את כל הנטיות האגואיסטיות ? כך נחרבה לאט לאט האוטופיה שבתפיסתנו החברתית הראשונה"
נשלח ב-3/9/2003 00:42
שלום.
לדעתי, הרי שאין בכך ריאליה. ראשית ריאליזם הוא ממשיות. ריאלי הוא ממשי.
אפשר לדבר על חפץ שהוא ריאלי. קשר בין אנשים אינו מן הריאלי, אלא (לדעתי) מן האפשרי. אפשר שיהא קשר ואפשר שלאו. פלוני יאמר כי ברגע שישנה ידידות הרי הדבר אכן נראה כממשי. אולם מהי הראיה?
שהרי ראובן יצהיר כי אוהב את שמעון כאת אחיו. ראובן יטען כי הוא ידיד של שמעון. וכי בכך יש משום ראיה לידידות? פלוני יראה את ראובן ושמעון לומדים בצוותא. הרי בכך יש משום ראיה לנכונות של שניהם ללמוד יחד. שמעון מצהיר כי הוא ידיד של ראובן, והראיה שאת שניהם מעסיק החיפוש אחר האמת. אולם בכך יש משום ראיה אך להיותם של השניים בעלי שאיפה זהה. ואם הם לומדים יחד הרי שהדבר נעשה לשם אותה שאיפה. באופן חד צדדי לחלוטין.
ליטוואך
תוקן על ידי - ליטוואך - 03/09/2003 0:43:58
נשלח ב-2/9/2003 16:24
מזקני
תודה לא-ל ישנן עוד בעלות (ובעלי) מסירות נפש כאלו שהמטרה לשרוד היא אמצעי לתכלית נעלה יותר. מתוכן יצאו המתמסרות המוותרות על הישרדותן למען קיומו של ערך נעלה יותר. (אולי רק אמהות מבינות? כנראה שגם אבות - הלא נאמר כרחם אב על בנים )
בעית הקיבוצים והקיבוץ הגדול שנקרא ברית המועצות שקרסו היתה כי התיימרו שגמרו את המלאכה ולא רצו להתחשב ולהכיר בחולשות (גנים לדבריך) שעדיין לא התגברו עליהן.
נשלח ב-3/4/2003 18:48
מקרא מפורש דיבר הכתוב
רעהו האדולמי - בראשית פרק ל"ח
זהו מודל החברות מהתורה
ונישנה בנבאים
איש את רעהו יעזרו
נשלח ב-3/4/2003 17:41
פליאה אני \עלייך יענטה. הרי כל הקיבוצים שהוקמו על ידי אבותינו הקדושים (או קדשים) בוססו על הרעיון וההיגיון שהקניין הפרטי הוא גזל וכולם יכולים יחדיו לעמול על התורה ועל העבודה.
ואכן הקיבוצים עשו חייל כששים שבעים שנה עד שהתפרקו פחות או יותר....
מבחינה מעשית קשה ליצור עיר קדושה במצבו של היונק הקרוי אדם בימינו. צריך לזכור שכולנו נושאי גנים שמטרתם העיקרית היא לשרוד, ואפילו במחיר גנים אחרים
לנסות במצב עובדתי זה לבנות עיר קדושה.. קצת קשה... כמו שאמר הקוצ'קר זכור לטוב. קודם כל נהיה אנחנו קצת קדושים ואח"כ נדבר על העיר...
"אין כמו עפולה בלילות"
נשלח ב-12/11/2002 14:28
יענטע,
שאלתך היא שאלה סטטיסטית על כלל האוכלוסיה. ברור שלחלק הארי ממנה זו אוטופיה, אבל סביר מאד שלחלק מצומצם, זו ריאליה!
)
