על מקיוואליות חרדית

אני מכריז מעל במה קדושה על יסוד פרוייקט תיעוד המקיוואליות החרדית

למי שלא יודע, מקיוואלי היה ''החיים כהן'' או ''הנתי גרוסמן'' של אחד מבני משפחת מדיצי, וחיבר את הספר בהא הידיעה על כל הפויילע שטיקים של הפוליטיקע. ספרו ''הנסיך'' מהווה ספר הדרכה יסודי במניפוליטיביות פוליטית. 
 
("מקיאווליזם" בדרך כלל מציין ציניות ואגואיסטיות, המקדשת את כל האמצעים לצורך המטרה)
למידע נוסף על מקיוואלי ועל מקיאווליות:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95_%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%90%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%99


המקיוואליות מופיעה בכל צורות ההתארגנות של המין האנושי, ויש האומרים גם מעבר לכך, וסביר להניח שמקומה של החרדיות לא נפקד.

הרעיון עלה במוחי הקודח לאחר שיחה מאלפת עם אחד מאחינו הדווים הנאנקים תחת שוט הנוגש, בה מצאתי את עצמי נדהם מחדש אל מול המורכבות הנאלחת של הפוליטיקה הפנים חרדית.

אני מזמין את כל באי פורום זה לתרום מפרי עטם כיד הכשרון הטובה עליהם.

מעשה בחרדי ממולח, ממולח עד מאוד, שחשקה נפשו לפתוח ישיבה תיכונית חרדית.

מכיוון שהבחור נשוא סיפורינו אינו משתייך לזן האמריקאים הרופסים של ישיבת מערבא, ואו מאלו שביקור בית של ר' שמואל דוייטש, ר' יוסף אפרתי, ור' נתן זוכובסקי מפחיד אותם, הוא חישב את צעדיו בקור רוח.

לצורך הענין, הבה נקרא לו יאנקעלע.

עבודתו הקודמת של יאנקעלע הביאה אותו במגע יום יומי עם החלונות הגבוהים בצומת ההחלטות של הציבור הליטאי החרדי, והקנתה לו מיומנות נדירה בהידוס בין שלוליות התנינים ומאורות הצפעונים.

שיעורי הבית הראשונים של יאנקעלע העלו ממצאים לא נעימים.  הקמתם של כל הישיבות התיכוניות החרדיות לאחר עידן מערבא שהוקמה על גופתם של ראשי ישיבות אמריקאים כהרב גיפטר, נתקלה באלימות חרדית.  רובם של נסיונות הנפל נגדעו באיבם ביד חזקה, ונרמסו תחת מגפיהם המסומרות של קלגסי יתד נאמן ורבני הועדה הרוחנית.

מבלי להיכנס לפרטי המבצע, אני מוצא לנכון להביא לידיעתכם את הטריק הגאוני הבא שניטרל את כל הכרוכיות שהיו אמורים מדרך הטבע לצווח, לאיים, לדקור, לשים רגל ליאנקעלע, ובמיוחד להרוס את שידוכי בנותיו הנאות והנאוות. ואין אני מזלזל בפרטי המבצע האחרים המוכיחים את גאוניותו של יאנקעלע הבאה לביטוי בכל צעד ושעל, אלא על הפרט הבא הראוי להימנות בין הערכים הראשונים בפרוייקט המקיוואליות החרדית.

יאנקעלע ידע היטב שפתיחת ישיבתו תחריד את ר' שמואל דוויטש מרבצו, והוא בכחכוח עצבני אחד יכול לשלח בו את כל מלאכי החבלה של רחוב חנן ופלוגות הסער של יתד נאמן.  מבט קרוב בשערותיו הלבנות של הרב בקשי דורון הבהיר עד מהרה את חוסר התוחלת ויצר ההתאבדות הדרוש בכדי להתקל מדעת בסמטה אפלה עם בריוני רחוב חנן.

הרעיון היה פשוט גאוני, לרשום, ללקק, ולהתענג. 

הוא פשוט בחר את היריב שלו מראש ועל ידי כך ניטרל את שאר המזיקים.

הוא פנה אל אחד החתולים השמנים הרובצים במסדרונות הכוח והעוצמה, שיכונה להלן ר' שולעם,  וסיכם איתו על כך שהוא ר' שולעם בכבודו ובעצמו ינהל את מלחמת הגיהאד.   למרות התכונות הלא חיוביות שאנו נוטים להדביק בחפזון לעדת החתולים השמנים האמורים, הרי שאי אפשר ליטול מהם את עטרת הגנטלמניות.   ומשעה שאחד מהם מינה את עצמו אחראי על פרוייקט מסויים, אזי אין נוטלים ממנו את העטרה.  שכן מלחמות יש מספיק לכולם.  לא להדחף!!! ומי אמר שהמאפיה האיטלקית נטלה לעצמה עשרה קבין של נימוסין מהוגנים?

ר' שולעם ידידו לקח את הפרוייקט על עצמו, חמם מנועים בקול תרועה שנדם מהר, ובעיקר השגיח על כך שנערי החצר המהירים והנמהרים לא יתערבו בפזיזות ויירו בכל הכלים.

מוסר השכל: באם ברצונך לנקוט באקט שיעורר את משטרת המחשבות והמעשים החרדית מרבצה, בחר לך את יריבך מראש.  לא יזיק באם תדחוף לו כמה ג'ובות.