ועכשיו נעבור.... לדילמה שלי! מוזמנים להכנס :)

היי לכם....

אודה ולא אבוש אני משתתפת סמויה של הפורום הזה כבר כמה וכמה שנים!
ריתקתם אותי, שעשעתם, ריגשתם, ואפילו גרמתם לי להוזיל דמעה או שתיים...

עד עכשיו הפורום בכלל לא היה רלוונטי לגבי בכלל... היו לי 'גיבנות', כך שקראתי בלי להבין ולהרגיש על בשרי...
הדבר היחיד שעמד י בראש זה... 'יאאלה כבר שיתחתנו הגיבנות למיניהם ויפנו לי את דרכי'
הייתי בטוחה שדרכי תהיה סוגה בשושנים, שברגע שיתפנה התור, אז אצלי יהיה תור (אומנם לא בצורה שחצנית, כי אני לא כזו) זאת בעקבות הרבה הצעות שהיו לי בתקופה שזה בכלל לא היה רלוונטי.

כבר דמיינתי את עצמי מתארסת כמה שבועות אחרי אחיי היקרים שיחי' וכל הסרט רץ לי בראש וגרם לי להרגיש טוב עם עצמי...

אני בחורה בת כמעט 21 מהמגזר החסידי (שכידוע מתחתן דיי מוקדם) רצה הקב"ה ואצלינו בבית הנושא התעכב,
אבל כל עכבא לטובה, כל אחד ואחת מאחיי זכו לשידוך מדהים, וכל אחד זה פלא בפני עצמו,

שתבינו אני בחורה שבוטחת בקב"ה, ומאמינה שמתי שזה יבוא, אז זה יבוא, אבל ההרגשה הזאת קיננה בי...

עוד לפני שאחותי התארסה ידעתי שזה הולך לקרות ורקמתי במוחי חלומות, אומנם הצנעתי אותם אבל ביני לבין עצמי חשבתי על זה...

אבל...

ברגע, ובדיוק ברגע שאחותי התארסה, פתאום הבנתי......



שאני לא יכולה להתחתן.

ואני יסביר למה...

בילדותי עברתי מקרה של אלימות כלשהוא, לא פגיעה מינית (מותר להגיד את המילה הזאת?)

אלא אלימות פיזית- באיזשהיא סיטואציה...
מאז משהו קצת השתנה, נהיית יותר עצבנית, התגובות שלי היו קצת יותר קיצוניות,

מחוץ לבית עוד ידעתי להסתיר ולשלוט בדחפים האלו, אבל בבית כמו בבית הרשיתי לעצמי להתפרץ,
לא ידעתי להסביר לעצמי מה היא הבעיה, רק ידעתי שפתאום זה יכול לתקוף,

אמא שלי שדאגה לי מאוד פנתה איתי לאיש מקצוע, והוא המליץ לפנות לפסכיאטריה, לא רציתי
המשכתי ככה את חיי שאמא שלי כל הזמן משכנעת אותי לטפל וכו' (ווואיייי זה קשה ככה לפתוח הכל)

ככל שהתבגרתי יותר שלטתי בדחפים אבל מבפנים העצבים נשארו אותם עצבים, וחשבתי לעצמי, שבטח אני יוכל לשלוט בזה בחיי נישואין כמו ששלטתי עד עכשיו...

אני רוצה שתבינו, יש גורם חיצוני היומני (אנושי) שגורם לגיורי- תגובה הזה זה לא סתם מופיע,

ואני רוצה שתבינו עוד משהו שכשזה לא מופיע (שזה בערך רוב הזמן)
אני בחורה מצחיקה, ורגישה, שנראית טוב, חכמה וכו'

אף אחד מבחוץ בחיים לא יעיז לחשוב שיש לי בעיה,

יכלתי לשקר את עצמי ולפנות לשוק של השידוכין ואולי גם למצוא בנזוג ולהתחתן, אבל הרגשתי שזה רק יזיק לי שבעתיים ושאולי הבעיה תחמיר.
ולכן הגעתי למסקנה שאני פשוט לא יכולה להתחתן ככה,

ופניתי לעצמי בדיאלוג כזה.... שהרי ממילא אני לא אתחתן ככה, אז מה אכפת לי לנסות ולטפל בזה?
הרי ככה אני יכולה יותר להרוויח יותר מלהפסיד

בקיצור פניתי לפסיכיאטרית מעצמי וספרתי לה על המצב, היא כמובן המליצה על תרופה, שאני צריכה לקחת במשך כמה חודשים ושאח"כ התופעה יכולה לעבור,
שאלתי אותה שאלה כזו : "מאפס עד 10 כמה המצב שלי חמור?" היא ענתה לי : "אחד, לא... אפילו שלושת רבעי"

בקיצור, אני עכשיו על כדורים, והמצב מתחיל להשתנות, התגובות (יותר נכון העצבים הפנימיים) פוחתים ואני מקווה שאני על דרך המלך...

לאלה שעדיין איתי (אחד וחצי או שני אנשים? ;))

מה אתם אומרים? האם עליי לפנות לשוק השידוכים? האם עליי לספר את זה? באיזה שלב?

ובכלל מה אתם חושבים על זה אשמח לתגובות

מקווה שלא הלאיתי...

שלום בנות.
נושא הכדורים הוא נושא מאוד כואב, רק עכשיו סיימתי קשר ארוך עם בחורה שהואילה בטובה לספר לי לאחר תקופה ארוכה שהיא לוקחת כדורים כאלו ואחרים והולכת לטיפול פסיכולוגי.

אומנם ברחתי מהשידוך אבל לא בהכרח שזה היה הדבר הנכון לעשות
כיום רוב העולם לוקח כדורים כאלו ואחרים- יש המכורים לאקומולים ודומיהם ויש שלוקחים כדורים לעזרה בשינה וכ"ו ואפילו מוכרים בבתי מרקחת ללא מרשם כדורים שונים שעוזרים למצב רוח.
טיפול פסיכולגי הוא תחליף לחוסר אפשרות לשוחח בפתיחות עם הקרובים אליך ו/או חוסר יכולת הנובע מהעובדה שהרבה פעמים הילדים רואים בהורים את האחראים למצבם.
בעולם השידוכים ראוי ורצוי לא לספר לשדכנים דברים מוזרים שכאלו אלא אם כן יש בעיה שמשפיע על התפקוד שאז חובה לספר לבחור ו/או מי מטעמו לאחר כמה פגישות.( חוץ מזה מי שמכיר את עולם השדכנים יודע בוודאי שגם כששדכן יודע על דברים כאלו הוא בדרך כלל לא מספר כדי לא להרוס את האופציה לקבל את שכרו :-)

ועל זה נאמר סייג לחכמה שתיקה

עכשיו נעבור לעניינים יותר מעניינים
מה בחורות חסידיות  עושות באינטרנט? זה ממש מזעזע? לא כדאי שתתחילו לקרוא ספרי מוסר וחסידות במקום לבזבז זמנכם בהתכתבויות מיותרות? " לא לקחת אותי יותר מדי ברצינות הכל במסגרת חוש ההומור המפותח שלי. :-)
מי שרוצה עצות מעשיות לשידוכים מוזמנת לשאול?
צריך לצרף לפורום הזה מספר גרושים/גרושותת על מנת שיספרו לנו על השפעת הגילוי שבן זוג לוקח כדורים אחיר החתונה.

האם אפשר לפרט מאיזה חסידויות החסידות?

בברכת וה' ברך את אברהם בכל

הרווק

לי הסיפור הזה מוכר ודווקא מהצד השני, זה לא ממש נעים אבל אפילו אחרי מספר נכבד של פגישות לא היגעתי לרמה כזו של התקשרות כדי לומר - שזה לא מפריע לי שהוא לוקח כדורים, וחבל על כל עוגמת הנפש והאכזבות... זה לא קל לצאת מזה,
לכן לפי דעתי, אם אחרי טיפול זה עובר, אז תחכי ורק אז תתחילי שידוכים, "כל עקבא לטובה"!

אני לא חושב שספוני סטנדר ובנות טיפשעשרה יכולים לייעץ בנושאים פסיכאטריים. צר לי.

מאדים וואטס דה קונקשיין?

הבחורה שואלת שאלה, לא כי היא יודעת שיש כאן מומחים (רמים ונעלי דרגה שכותך)
אלא דעתינו כבני אדם רגילים,

אז עניתי לה ממה שאני יודעת לא יותר מזה,
אני חושבת שהיא בחורה מספיק חכמה בכדי להבין שהתגובות שניתנו לה כאן (לפחות בוגרות שבינהן) אינן משקפות חוות דעת מקצועית, אלא עיצה, או מחשבה של בני אדם רגילים מן השורה. 

אז אנא אתה אל נא תכנס לכבשן האש! חווה אתת דעתך האישית מבלי לערוך חוות דעת אישיות של אחרים...

תוקן על ידי קיוטיי1987 ב- 02/12/2007 17:04:16

וודאי לטפל, אין כאן אפילו שאלה!

מרחוק אולי זה נראה קצת מפחיד ומאיים להיות "תחת טיפול", אבל את חייבת את זה לעצמך כדי להיות, או לפחות להרגיש, כשירה לנישואין. אחרי שתגמרי את הטיפול- גם תחושי טוב יותר עם עצמך ותוכלי לגשת לשידוכים עם תחושה של שלמות פנימית.

כמובן, זה מסוג הדברים שתצטרכי לספר עליהם לבחור לפני שאת סוגרת איתו, אבל אני לא חושבת שזה מסוג הדברים שחייבים לדווח עליהם לפני פגישה. תני לו קצת זמן להתרשם ממך לפני שאת משתפת אותו.

קיוטיי, לא מדובר על מחיר של טיטול או מזג האויר. מדובר בחיי הנפש של אדם, דיני נפשות! אל לנו לתחוב אפינו לכבשן האש.

כל אחד פוגש את הנושא הזה בנקודה כלשהיא בחייו...
כך שאפשר גם להבין בזה במלי ללקות בזה:)

ולעניינינו, קודם כל את נשמעת בחורה מאוד אינטלגנטית, שיודעת את מקומה, כך שידיעת המחלה חצי תרופה, כל הכבוד על חוסר ההזנחה

יש לי חברה מאוד טובה שהיא מטופלת בריטלין, והיא מאוד חששה מזה בשידוכים, היא נפגשה דיי הרבה, לבסוף היא פגשה את הבחור שלה, וספרה לו אחרי שכבר נפגשו כמה פגישות, זה בכלל לא הזיז לו, הוא אמר לה שברגע שהמחלה שלה לא משפיעה לא משנה מה היא לוקחת כדי שזה לא ישפיע והעריך אותה על האומץ שיש לה לקחת בלי לפחד.

אני מאמינה שתמצאי את הזיווג שלך, תדעי שזה זה ותדעי כבר לבד איך לספר לו
שיהיה לך המון בהצלחה!

עכשיו כשאתה מציין את זה, אולי באמת זאת הסיבה!

ואני תמיד כותבת את דעותי כפסיכיאטרית
                                        כרופאה
                                        כמחנכת דגולה
                                        כמרפה בעיסוק
                                        כפרופסור לתלמוד
                                        וכמשוררת                                      

מה לא רואים?

אולי זה מסביר מדוע אחוז הרווקים/ת בפורום כה גבוה.. אגב גם אני כתבתי דעתי כפסיכיאטר...

מה אתה יודע אולי כולנו פה פסיכיטארים?

איני יודע מה ליעץ בעניין, מעניין שכולם כאן לפתע מבינים בפסיכיאטריה... זו דילמה שאף אדם לא יכול להחליט בה לאחר וליעץ ובפרט כאשר היועץ לא יודע ומכיר את הנושא לפרטי פרטים. עכ"פ אני מאחל לשינא שתזכה לס"ד בכל החלטה שהיא! אגב, אם אינך מעוניינת לשמוע שידוכים כרגע ואינך רוצה שידעו על כך, פשוט תשקרי. תגידי שלא נראה לך השידוך, כבר הציעו לך אותו, את עסוקה בשידוך אחר כרגע או כל רעיון יצירתי אחר... בהצלחה!