הבנש"ק ביקשת דוגמא
אני פשוט מדביק כאן שיעור אקראי מתוך קובץ של הרבה שיעורים
אין לי כח לבדוק אבל אני בטוח שזה מדגים היטב
שיעור ד' - אור לה' תשרי תשנ"ט
א. בראש השנה ויום הכיפורים חותמין "מלך על כל הארץ" - והדבר צ"ב שמידה זו שהוא מלך על כל הארץ אינה נוהגת היום אלא לע"ל כדכתיב "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ובאבודרהם בשם בעל משמרת המועדות כתב "טעם שתקנו לומר בחתימה ודברך אמת וקיים לעד, מפני שאנו אומרים למעלה מזה מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו' עד מלכותו בכל משלה, ע"ז אמר ודברך אמת וקיים לעד שהבטחתנו כך בעתידת הגאולה, כמו שכתוב והיתה לה' המלוכה ונאמ' והיה ה' למלך על כל הארץ וגו', הרי שהבטחתנו ע"ז בכמה מקומות ולכך אנו מבקשים שיאמת אותה הבטחה שהבטיחנו כי דברו אמת וקיים לעד, וזה שחותמין אח"כ בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון - ע"ש כי מלך כל הארץ אלוקים".
ועדיין לא ניחא בזה איך חותמין המידה זו דמלך על כל הארץ, שאף דדברו אמת ואין ספק שיאמת הבטחתו, מ"מ כלל נקוט בידינו שאין משבחים את ה' במידה שאינה נוהגת עתה, וכדאמרינן יומא ס"ט ב' "אתא ירמיה ואמר נוכרים מקרקרים בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא, אתא דניאל אמר נוכרים משתעבדין בבניו איה גבורותיו לא אמר גיבור", ובוודאי שלא היה צד ספק ח"ו לירמיה ודניאל שעתידות מידות גבורתו ונוראותו ית' להתגלות, אלא שכיון שלא היו נוהגין באותו העת א"א לשבח בו את ה', ואדרבא אמיתותו של הקב"ה היא המחייבת המנעות זו - כמבואר בדברי הגמ' שם "ורבנן היכי עקרי תקנתא דתקין משה, אמר ר"א מתוך שיודעין בו בהקב"ה שאמיתי הוא לפיכך לא כיזבו בו", הרי דדוקא אמיתותו ית' מחייבת שלא לכזב במידה שאינה נוהגת.
ביוהכ"פ מקדימים לחתימה נתינת טעם אחרת כי אתה סלחן לשבטי ישורון וכו', וג"ז צ"ב מה ביאור הקדמה זו.
ב. במדרש רבה (פרשה ח') "נעשה אדם - א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא אדה"ר נעשו מלאכי השרת כיתות כיתות וחבורות חבורות, מהם אומרים יברא מהם אומרים אל יברא, הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אמר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ, הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס שלך, [א"ל] תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח".
ודברי המדרש הזה לכאו' תמוהין טובא שאם צדק האמת בדבריו למה יענש שישליכוהו ארצה, וגם מה מועיל השלכה זו לסלק מה שטוען, וגם מהו שאמר תעלה אמת האם יש כאן חזרה מכוונתו ית', ועוד יש להבין דמש"כ (דניאל ח' י"ב) ותשלך אמת ארצה" מתיחס למלכות הרביעית שנראתה בחזון שם, שהיא השליכה את האמת במה שהחריבה ביתינו ושרפה היכלנו והגליתנו מארצינו, או מצד שביטלה תורת אמת, עי' בראשונים פרש"י וראב"ע ורס"ג שם, ואיך יחס המדרש פסוק זה אל ה' שהשליך את האמת קודם בריאת העולם, וכבר האריך בזה מהר"ל בנתיב האמת פ"ג.
ג. נבאר מהי אמת - בגמ' שבת ק"ד א' "אמת מרחקן מיליה", פרש"י "זו בתחילת אלף בית וזו באמצע וזו בסוף" זה פי' אמת: מראשית כל הראשיות - עד תכלית סוף כל הסופים - דרך כל ההוה, כמו שנאמר "כה אמר ה' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים" - כלומר מהראשית ועד האחרית אין בלעדי, זוהי מידת אמיתותו ית' שמציאותו מציאות אמת ואין בלעדיו, וכמש"כ הרמ' בריש ספר המדע: "הוא שהנביא אומר וה' אלוקים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שום מצוי אמת מלבדו כמותו".
ונחזור לבאר דברי המדרש - כשמידת האמת אומרת על האדם "אל יברא מפני שכולו שקרים" - פי' טענתה שמציאות האדם לכאו' מתנגדת אל אמיתותו יתברך מפני שכולו שקרים, תשובת הקב"ה "השליך האמת ארצה" - פי' דאדרבא אין שום נברא שיכול לסתור אמיתותו יתברך, ודווקא מתוך מה שנראה סתירה בזה יהיה גילוי מציאות אמת שהיא גבוהה מתפיסתינו בעולם הזה, "אמרו מה"ש אתה מבזה תכסיס שלך" - מפרש המהר"ל שהם לשיטתם לא לתת תורה לבנ"א, השיבם הקב"ה "תעלה האמת מן הארץ" - אין כאן חזרה מהשלכת האמת, אלא אדרבא גילוי אמיתותו יהיה דווקא מתוך שהושלכה לארץ ומן הארץ היא תצמח.
ד. אחת מי"ג מידות רחמים היא ‘ואמת’ - לפי פשוטם של דברים צ"ב הרי האמת מחייבת דין והיכן היא מידת הרחמים שבכאן, וכבר רמו לה בגמ' ר"ה י"ז ב': "אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת", והנה במידות הרחמים המוזכרות במיכה המידה המקבילה לאמת - "ישוב ירחמנו", וכתב בתומר דבורה פי' המידה שחוזר ושב ומרחם עלינו כאילו לא חטאנו בכלל, ויתר על כן במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים.
הן הן הדברים שביארנו הכח לשוב אל ה' כבראשונה ועוד ליותר מכך נעוץ במידת האמת, בכך שעם חטאיו וסטיותיו האדם חוזר אל הבורא הוא מגלה את אמיתותו באופן גבוה יותר, ע"י מידת האמת בעלי תשובה הם במדריגה יותר מצדיקים גמורים, כי הם מגלים את עומק האמת העולה מן הארץ מתוך השפלת האמת, זה גילוי שאין עוד מלבדו - שלא יתכן נברא שלא יכיר באמתתו, וכל זה יתכן רק ע"י בריאת אדם שכולו שקרים.
גילוי זה אינו נתפס לא בחכמה ולא בנבואה - כדאיתא בירושלמי מכות ז' א' "שאלו לחכמה חוטא מה ענשו א"ל חטאים תרדוף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה עונשו א"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקב"ה חוטא מה עונשו אמר להן יעשה תשובה ויתכפר" [נוסח אחר - אני מקבלו], ואפי' אינו בהשגת מלאכי השרת - לכן הם התנגדו להשלכת האמת ארצה ואמרו אתה מבזה תכסיס שלך, אבל הקב"ה אמר אמת שלי אינה מה שאתם משיגים אדרבא אמת מארץ תצמח - יעשה תשובה ויתכפר.
ה. לא היה מעולם מידה כזו של שקר הטוען שהוא אמת כמו בשליטת מלכות הרביעית, וזהו מה שניבא דניאל עליה - ותשלך אמת ארצה, אבל דווקא מתוך זה יתגלה העומק של אין עוד מלבדו, בשעה שאמת מארץ תצמח, כל השקר הנורא שבעולם בעצמו יודה באמת, “ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", ואין לך גילוי אמיתותו גדול מזה, זו משמעות הדברים שהשלכת האמת ארצה המוזכרת במלכות הרביעית, יחסו חז"ל לבורא בעת הבריאה, שהפי' שברא את האדם באופן שיוכל להגיע עד מצב זה שכולו שקרים כביכול ביטול האמת ארצה, כדי שממנה תצמח האמת ביתר גילוי.
הוא שהכתוב אומר - "הללו את ה' מן השמים וגו', הללו את ה' מן הארץ" וגו', מן הארץ הוא הילול של בנ"א על כל הדברים המוזכרים שם, ההילול העולה מן הארץ הוא שונה מהילול העולה מן השמים, מן השמים ההילול כי הוא צוה ונבראו, אבל בנ"א מן הארץ יכולים להללו "כי נשגב שמו לבדו".
ו. בגמ' שבת פ"ח א' "ויתצבו בתחתית ההר - מלמד שכפה עליהם הר כגיגית", מפרש מהר"ל שמפני שהתורה היא האמת הרי היא כופה את עצמה, כי האמת היא דבר המחייב ומכריח משעה שמכירים באמיתותה, צריך לדעת שהאמת אינה מקבלת כח ותלות ממה שמכירים בה, וכבר עמד איתן האזרחי הוא אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר האחר, אדם בודד בכל העולם מתנסה בעשרה נסיונות, ואפי' בנסיון העקידה נגד כל מה שהוא עצמו מאמין, והוא עומד בכל, איך זה אפשרי? בכח האמת, אחרי שנתברר בכל הנסיונות "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" - הוא זה שעליו נסמך כל העולם שבשבילו נברא העולם בהבראם בשביל אברהם, והכל בכחה של האמת, שהיא המציאות אדירת הכח ביותר שישנה בעולם.
ז. כאמור מתן תורה שהיה נתינת האמת כפה את עצמו, כל לב שומע יבין כי שבירת הלוחות היא השלכת האמת ארצה, האמת נשברה והושלכה ארצה, הגילוי של הלוחות השניים הוא בבחינת אמת מארץ תצמח, זה מה שנתגלה ביוהכ"פ, חז"ל אמרו "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" "ואין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם" זה הסוד הגדול של תורה שבע"פ, ששורשה הוא בלוחות השניים, [ששם ניתן ההעלם והשכחה בתורה], לא במקרה שיוהכ"פ יש בו פנים: א. ניתנו לוחות שניים, ב. והוא יום מחילה וסליחה, כלומר לא בגלל שאז במקרה סלח לנו ונתן הלוחות נקבע ליום סליחה, אלא הדברים קשורים בקשר של אמת, עצמו של יוהכ"פ מכפר לשבים כלשון הרמ' מפני שהוא יום מתן לוחת שניים, שהם הלוחות של אדרבא תעלה האמת מן הארץ, שכביכול בורא עולם רוצה את האמת שבאה מתוך המקום שבו הושפלה, עצם נתינת הלוחות השניים הוא המוליד כאן כח הסליחה לחוטא, כאן נמצא הסוד הגדול של התורה שבע"פ, "תורת אמת היתה בפיו ועולה לא נמצאה בשפתיו", זאת האמת שמתגלה אחרי כל הטעויות והדמיונות, והיא מצטרפת אל ה' אלוקים אמת.
רבותינו מגלים לנו כי ראשי תיבות של ‘אמת מארץ תצמח’ הם ‘אמ"ת’, כאשר המשמעות היא שאמת היא הרישא, מארץ היא האמצע, ותצמח הוא הסוף.
יוהכ"פ הוא יום חתונתו כדפרש"י שבו ניתנו לוחות שניים, ביום זה האמת צריכה לעלות מן הארץ - כלומר מן המקום שבו היא נעלמה ומושפלת, כפי שנראית האמת היום כאילו הושלכה מכל העולם כולו, אבל היא עומדת בכל מלא כוחה עוצמתה וטהרתה, ודווקא מתוך כל העלמות וטעויות אלו עלינו לגלותה - בחינת אמת מארץ תצמח, מי שתציץ עליו קרן אחת מן האמת כל העולם כולו כדאי הוא לו בשבילו נברא העולם, איך יהפוך הקב"ה את העולם - סדק קטן מן האמת יתגלה, הכל יתהפך כי הכל יהיה פשוט וברור, מי שמשייך עצמו אל האמת הוא מתקשר למציאות, מי שאינו שייך אליה כאשר יהפוך הקב"ה הכל לא יהיה לו מציאות, לשון הרמ' "אבל כל מי שלא נגלה עליו האמת עם חוזק הראותו, עליו נאמר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ".
ח. עצם ענינו של ר"ה שנתן לנו הקב"ה אפשרות להברא, הוא מפני שדברך אמת וקים לעד ואתה הוא מלך על כל הארץ, מידה זו של מלך על הארץ היא הת' של האמת, הכולל את האמת העולה מן הארץ, זהו מה שאמר אבודרהם בחתימת ברכה זו - בקשתינו שתעלה האמת מן הארץ בנתינת טעם כי אתה אלוקים אמת, שבבריאת האדם לא מתגלה האמת של פמליא של מעלה, שבה אין מקום לאדם להברא, אלא מתגלה אמיתותו שלו ית' שמחמתה נברא האדם ויש מקום לתשובה, "דברך" מתיחס לדיבורו שתעלה האמת מן הארץ, בשעת הבריאה מתגלה המידה של מלך על כל הארץ לולי זה לא היינו נבראים ולא מקבלים לוחות שניים, כי אתה סלחן לישראל וכו', זאת ההנהגה שנתגלתה ביוהכ"פ אותה הנהגה שנתגלתה בבריאת האדם נתגלתה בלחות שניים תעלה האמת מן הארץ.
בחתימת ברכת ההפטרה, גם ביוהכ"פ חותמים ודברך אמת וקיים לעד, מבואר שזה מעין החתימה של מלך מוחל וסולח לעוונותינו כו', כי דברך אמת של אתה אלוקים אמת הוא המוליד סליחה לעוונותינו, כאן שורש בריאת האדם וכאן שורש לוחות שניים, ר"ה ויוהכ"פ.
ט. בפ"ק דע"ז י"ז א' במעשה דר"א בן דורדיא שלא יכל לשוב אלא בהסתלקותו מן העולם, מגלה המהר"ל בביאורי אגדות שם דבר נפלא, וזה לשונו "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים, נאמר על המינות שאין בעל חטא זה שב בתשובה, ואם שב הוא מת כדאיתא התם, וכן מי שהוא אדוק לגמרי בעבירה שהוא ערוה לא ישוב ואם שב הוא מת, כמו שהגיע לר"א בן דורדיא שהוא מת מכח תשובה כמו שיתבאר, והטעם ידוע לנבונים ולחכמים בחטא הזה המיוחד, דהיינו המינות וחטא העריות, מפני שהמינות דבק בו ביצרא דע"ז לגמרי כמו שידוע לחכמים, ונחשב כאלו הוא איש אחר, עד שאי אפשר לשוב ולהיות חוזר אל מקומו הראשון, והדבר הזה מבואר ליודעי בינה, וערוה דבק ביצרא דעבירה, וכאשר דבק באלו שניהם מתדבק בהם לגמרי, ואין התשובה רק אם נשאר דבר אצלו עד שאינו נפרש לגמרי מן השי"ת וכך מורה שם תשובה, כי השורש שהוא שב, השין מורה כי לא הגיע אל האחרית, כי התיו היא אחרונה, וכמו שאמרו שוב יום אחד לפני מיתתך, ולאחר מיתה אין תשובה מועלת, ויהיה שב מן התיו שהיא קודם למיתה, עד ב' וכל זה בכלל התשובה, אבל מ"מ צריך שיהיה נשאר בו דבר אחד שהוא האלף, אבל אם פירש לגמאי כמו מינות וע"ז, ובזה הוסר מן השי"ת ולא נשאר בו אף הדבר שהוא התחלה כמו האלף, ובזה הוסר לגמרי ואין תשובה לזה, ואלו שנים הם כנגד שני יצרים דהיינו יצרא דערוה ויצרא דע"ז, שע"י מינות דבק לגמרי בע"ז ונמסר ליצרא דע"ז, וע"י ערוה דבק לגמרי ביצרא דערוה ונמסר ליצרא דערוה, וא"א לצאת משם בחייו אלא אם נסתלק מן העוה"ז".
הקב"ה ידאג שתמיד יהיה את הא' הראשונה והת' האחרונה, כי לשם כך ברא את העולם - אמת מארץ תצמח.
