שמעתם על התקנות החדשות?

חכמה אחת,

משגיח אכן צדיק והוא נמצא בישיבה. אבל מידי פעם ראיתי שהוא כותב בפורומים אחרים (דוגמת בח"ח) גם את יכולה לראות זאת.
משגיח נטש אותנו, ורק אותנו :(


אגב, אנא אל תמרכזי את הודעותייך, זה מקשה על קריאתן.

לא לא! אני לא קוראת שם אבל זה ידוע שמה שנקרא "התאהבות" זה תהליכים "כימיים" במוח והם מחזיקים 3 שנים. אבלללל אח"כ באה אהבה "בוגרת" רגועה  וכ"ו. לא מפסיקים לאהוב. וברור שצריך להשקיע. אבל צריך בכלל לדעת שאפשר לאהוב. הרי את לא יכולה לאהוב כל אחד ברחוב אם תשקיעי. טוב גם אני צריכה לזוז (אני חולההה) בה ביי יומקסים!

חמודהל'ה, אין לי זמן עכשיו, בהזדמנות.
אבל משו דחוף, זוגיות זה לא רק אהבה!!!!

בדיוק קראתי בתפוז, שהורמון האהבה הוא מקסימום 3 שנים...
חיי נישואין דורשים המון "צומי", השקעה והשקיה!
נדבר...

שניה שניה- הברסלבית הפחות קיצונית- היא התארסה לפני שהיא היתה בטוחה? הספקות והבלבולים לא אמורים לעלות- רק יש איזה צד כזה שפוחד ואומר- אולי לא? אבל בעקרון- אם מתארסים אמורים להיות בטוחים! מה שאח"כ מפתחים זה את הצד הרגשי. ואני חוזרת שוב- איך הברסלביות הנל" נקשרו רגשית לבעל שלהם תוך 5 פגישות של 3 שעותצ מקסימום ושכל אחת מהם נמצאת במרחק של 3 שבועות מהקודמת- ? !(אני בכלל מאמינה שעוד לפני האירוסין צריך להיות משו רגשי ובלי זה אסור להתארס אבל דעתי לא חשובה..) בכל אופן אני שמחה בשבילהם שהסתדר להם אבל אני לא עד כדי כך מוכנה "ללכת על עיוור" ובחופה לא לדעת אם בכלל אני יכולה לאהוב את החתן או רק להמשך אליו. הרי אני אחיה איתו חיים שלמים ואני רוצה למצות את כל האושר שאפשר מחיי הנישואים. ופה זה ממש סוג של הימור! אז נכון שיש סכנה בפגישות מרובות- אבל אם זה יהיה במסגרת מגבילה- מה טוב ועוד יותר טוב מפגישות מוגבלות!!!

קודם כל, באמת אפשר מה שאת מציעה, למי שקשה.
הרי הם כתבו בתקנות שיש כאלה יוצאי דופן, העיקר שידברו ע"כ עם ראש הישיבה וכו'.
שנית, תחשבי שתקופת אירוסין ממוצעת היא 3 וחצי חודשים-ארבעה.
יוצא שנפגשים פעמיים בחודש, למשך שעתיים שלוש, מלבד הפגישות שהיו קודם הוורט. זה לא כזה נורא.
חוצמיזה, אחרי הכל אני לא כ"כ בטוחה בעצמי, אחרי הכל, עדיין לא הייתי מאורסת. אבל אני יודעת מהו טוב מאד מה הוא רגש, ולמה הוא יכול לגרום. אין מה לעשות, צריך להתאפק, וזה שווה לאחרי הנישואין.

יש לי שתי חברות ברסלביות.
אחת יותר קיצונית מהשניה. כשהקיצונית התארסה, היא עשתה לכולנו שטיפת מוח כמה כדאי לא להתראות בכלל, ואיך זה כיף להגיע לחתונה בצורה כזו וכו' וכו'. -היא אכן מאושרת מאד היום, ולא מתחרטת לרגע.

השניה, פחות קיצונית, ממש כמונו, אמרה שהיא גם תרצה, אבל היא לא יודעת איך היא תחזיק מעמד. ואז היא התארסה, והם יצאו כמו כל זוג נורמלי. והספקות והבילבולים רק עלו, וזה שיגע אותה.
היא החליטה שעד החתונה הם לא נפגשים. האמא אמרה זאת לחתן בעדינות, היה לו קצת קשה, אך הוא קיבל את זה.
והיא אומרת לי היום, את חייבת לעשות את זה לעצמך....

אז בת'כלס יש כאלה מקרים, והם אפילו נהנים מזה.
אגב, את כל התקופה שהיא לא ראתה ת'חתן, היא העבירה בתפילות מלאות דמעות ותחנונים להקב"ה, מה שפחות קורה אצל זוגות ממוצעים שכל הראש עסוק בחתן ובאהבה וכו', אז גם אם מתפללים, אין ספק שאלו לא אותם כוונות בתפילה...
וכל אחד יעשה מה שמתאים לו וטוב לו.

רק לא לשכוח להפריד בן השכל לרגש......



תוקן עקב שגיאת כתיב, ואני בהלם מאריכות התגובה... נראלי הכי ארוך שלי.

אני יודעת. בסדר אז צריך משהוא באמצע.. אבל לקחת את זה בכזו קיצוניות? אני הייתי בורחת מהחופה או אפילו לפני- לכולם עולות מחשבות חרטה אחרי האירוסין- אז אם גם בקושי קשורים למאורס זה ממש רע! ..  תחשבי שעומד ליידך אדם ממש זר! חייבים להיקשר רגשית כדי לרצות את זה באמת.. את לא מסכימה איתי? אולי נגיד לקבוע מסגרת מסוימת- שנפגשים בבית של אחד מהשניים (כשיש מישו בבית) ואז אין סיכוי שהם יפלו...

תוקן על ידי עשניכרצונו ב- 29/11/2007 12:04:39

אם החסידים מסתדרים, את גם יכולה להסתדר...
ואני מבקשת לא לפתוח כאן דיון בנושא. (-אני יודעת מה קורה שם פחות או יותר)

חברה שלי נפגשה אחת לשלושה שבועות, והם חיים היום יופי.
אבל בקטע הזה, היא אומרת שזה באמת היה יותר מידי והיו צריכים להפגש אחת לשבועיים, בדיוק כמו שהרבנים דורשים כעת.

את יודעת שיש זוגות, שירחם עלינו ה', לא התאפקו מלשמור נגיעה במשך תקופת אירוסיהם?!

הכוונה שלהם טובה מאוד. אבל חייבים להיקשר רגשית לפני החתונה לא?! ואיך בדיוק אפשר לעשות את זה עם מינימום פגישות אחרי האירוסין..?

ומשגיח הצדיק, נמצא בישיבה!!!