דעתי בעניין:
חג החנוכה לא נקבע כלל לזכר נס פך השמן, אלא לזכר כיבוש במקדש מחדש טיהורו וקבעית שמונה ימים באותה שנה לחנוכת המקדש. דבר זה מופיע בפירוש בכל המקורות ההיסטורים שיש לנו על חנוכה. בשום מקור היסטורי לא מוזכר כלל נס פך השמן, כסיבה לקביעת החג. גם בעל הניסים מזכירים את נס המלחמה, ולא את נס פך השמן. מכאן גם אולי ברורה הסיבה שהמשנה והגמרא בקושי מתייחסים לחנוכה, וגם כאשר הם מתייחסים הם לא מזכירים, שהוא נקסע זכר לניצחון, כיוון שחג החנוכה מסמל את מרד היהודים במלכות! את השלטון העצמאי של ישראל! בתקופת חתימת המשנה והגמרא היה מסוכן מידי לכתוב כאלה דברים, מחשש שהמלכות תחשוב שרוצים למרוד בה, והיא תפגע ביהודים.

 בנוסף לחג/יו"ט שנקבע בעקבות כיבוש המקדש, היתה כנראה מסורת על נס פך השמן, שבעקבותיה הדליקו נרות חנוכה. (מעניין לראות שגרסת הגאונים לגמרא מאי חנוכה, היא מאי נר חנוכה, כלומר לא מה עניין החג, אלא מה עניין הדלקת הנרות?) חכמים קבעו שהדלקת הנרות שננהגה, בעקבות נס פך השמן היא הצורה לבטא
את הניצחון, כלומר הנרות מסמלים את היציאה מהחושך לאור, וכן הניצחון היא היציאה מהחושך לאור (ויש הרבה מה להעמיק בזה.)

דבר נוסף מעניין הוא שכנראה ימי החנוכה לא נקבעו במקרה לאותם ימים שהם נחגגים בהם, כלומר לפי מה שכתבתי מסתבר מאוד שהמלחמה לא הסתיימה בכ"ה כסליו, אלא קודם, ולקח זמן לטהר את המקדש ולסדר אותו, ואז קבעו את חנוכת המקדש, לכ"ה בכסלו, למשך שמונה ימים. חג החנוכה הוא כנראה כנגד חג השמש של האדם הראשון (מי שמכיר את הגמרא בע"ז), כלומר חג החנוכה סימל את היציאה מהחושך לאור, ולכן הוא נקבע בזמן שהאדם הראשון חגג את התגברותה מחדש של השמש. (סתם דבר מעניין החג הזה נחוג גם אצל עובדי כוכבים, והגמרא כותבת כך, הוא (האדם הראשון) עשה לשם שמים, והם עשו לשם עבודת כוכבים, מה שמעניין שעובדי כוכבים כלומר הנוצרים חוגגים את החג עד היום, והלא אלו שמונת הימים בין חג המולד לבריתו של אותו רשע...)

בנר חנוכה המצווה להדליק או שההדלקה היא רק אמצעי, והמצווה היא פרסום הנס שיבוא ע"י ההדלקה.

אם המצווה היא הפרסום, האם לשיטת המאירי שמי שאין לו מגילה חייב בקריאת ההלל, גם מי שאין לו נרות חייב בפרסום הנס בצורה אחרת?

<מה שלא נהיר לי מאותן סיבות אפשר גם היה לחייב לברך על מצוות הכנת ואכילת הטשולנט ושתיית תה חם בשבת> 

על הכנת הטשולונט אין לברך משום שהיא הכנה ל"מצווה" ולא ה"מצווה", אך מדוע לא לברך עליו בעת אכילתו, לטוענים שחיוב הדלקת הנר הוא מטעם עונג שבת?

הדלקת נרות חנוכה תוקנו כדי ל"פרסם" וייתכן שכך גם "תקנת" הדלקת נר שבת, כשההבדל ביניהם היה במטרת הפרסום, נר חנוכה לחוץ, ואילו נר שבת לבני הבית.

בהבדל (ואם ישנו) בין נרות חנוכה ושבת, ראה במחלוקת רבנו תם ורבנו משולם כאן ובהמשך: 

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1300&st=&pgnum=118&hilite

מהו ה"נס" שעליו כותב רבינו תם בראש תשובתו ושאותו מפרסמות נרות שבת ?

את העמודים הפותחים את מאמרו של הרב ערוסי העליתי בעבר כאן:

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2503698&forum_id=19616

לגבי מסכת 'מגילה' יש לעמוד על תוכן המסכת: מתוך הפרק הראשון רק שליש מוקדש לקריאת המגילה; מתוך הפרק השני - שני שליש; הפרק השלישי - כלום; ורק עשירית מתוך הפרק הרביעי. וגם כל אלה דנים רק בענין קריאת המגילה, ולרוב אלו דברים הנוגעים לשאר הקריאות, ומסדר המשנה העדיף לסדר את הלכות הקריאה כשהוא נזקק לדוגמא של קריאת המגילה, כדרכו לכרוך עניינים רבים בענין אחד.
בנוגע לשאר מצוות היום (מתנות לאביונים ומשלוח מנות) אין שום דיון, כי אם אזכור קל שבקלים (משתה ושמחה כלל לא נזכרו), בדומה לאזכור של נר חנוכה - ואולי אף פחות! אין הדבר אומר אלא שבמקום שלא היו הלכות, שהרי אלו נתקנו בזמנו, לא מצא לשם מה לכתבם, וכדרכו הפיוטית רמז הלכות חשובות בצורה מאלפת זו, ולא נזקק לפרטם כבספר חוקים מודרני.