פינת "אגודה אחת" קטנה בלב

אני מתענין בפורום הזה כבר כמה שבועות.

האינסטינקט שלי, זהה לזה של רוב מביעי הדעה דכאן.

ובכל זאת, איפה שהוא בדרך, איבדתי אותכם.

מרד? הפיכה? אלטרנטיבה? מוסדות נפרדים? חברה שלישית? קשה לי לתפוס את הרעיונות האלו.
איזו מן חברה תצרו לכם? על אלו עמודי השקפה היא תשען? הנקודות החשובות עליהם קמה 'האגודה' אינן עולם מלא. והערכים היהודיים הקיומיים מה יהא עליהם?

לפיכך, חברים יקרים, אני מציע לפתוח מפלגה חתרנית, עיקשת, חבריה יהיו אידאולוגים אמיתיים, ולא כאלה שמונעים משיקולים פרקטיים. המפלגה לא תפעל בשדה הפוליטי. לא יוקמו בתי ספר לילדים חריגים. החברים לא יגורו בישוב מבודד ליד שכם. ולא יתפללו בקראוון של המודרנים בבית שמש או אלעד.

פעילותם היחידה של אנשי המפלגה תהיה התמקדות בעצמם. הם יתחזקו בתורה ובתפילה, ועם זאת ינהגו הגיון ודרך ארץ, יעשו לפרנסתם, יחרדו לעתיד ילדיהם הרוחני והגשמי, ויביעו דעתם הצלולה ללא מורא.
אם האמת תראה במעשיהם, הרי שהצלחתם מובטחת.
בטוחני, רבים יבואו אחריהם, כולם באותה אגודה ישנה, ולכל אחד פינת "אגודה אחת" קטנה בלב.

בןציון,

אני נאיבי. אני מרשה לעצמי להיות כזה, במיוחד כשאני מסתכל על האופציות האחרות המועלות כאן בפורום שנאיביותן כפולה ומכופלה.

הגעתי למסקנות שהגעתי, מתוך ניתוח מאוד לא נאיבי של האופציות. גם אתה עצמך סקפטי ביחס לפתרון כולל ומהיר.

הנקודה המרכזית בדברי, שאולי הוחמצה מעט, עוסקת בחובת הפרט להשאר כפוף ככל האפשר לכללי החברה ולגחמותיה, וכך ליצר דרך חדשה במסגרת הישנה.

התיחסותי השוללת לאפשרות בידול חברתי ממשי, שאיננו עתיד לבוא כנראה, כוללת בתוכה התיחסות לאפשרות צפויה בהרבה, הלא היא פרישתו של היחיד מן הציבור בעודו יושב בתוכו.

שומה על המשנה דרכו בפרט אחד, שישווה דרכיו לדרך הציבור בדרכים רבים. גם אם כרוכה בכך הקרבה נסבלת של חופש הדעות וההליכות שלו.

מסופקני כמה מתוך אותם הורים יקרים עליהם דברת היו אנשי ישיבות ליטאיות מובהקים בצעירותם.

אלו שאני מכיר, גדלו בסביבה שונה, ואינם ממש דוגמא ומודל לחיקוי.

לעומת זאת, אברך שלמד בפוניבז' או חברון וחבריו ומכריו ושכניו הם אברכים, יכול ליצור מודל השפעה חזק מאוד.



לבהעברי,

אניחלוק מכל וכל.
כתבת:

השחיתות היא החוק
הגניבה היא "הצלה מידם"
נטילה מהציבור היא הלכתחילה, וההיפך ממנה חרפה
והחורבן החיצונות הוא בנין הפנימיות.

עיוותים ותפיסה אנוכית של המציאות יראו לעני כל אדם מתבונן בכל מקום אליו יביט. כך דרכו של עולם.

זעוק נזקעת, לבהעברי, הכיצד אוכל לחיות בהגיון בעולם החרדי המשוגע? ובכן, ידידי, האמנם כל כך נאיבי ותמים אתה, האם בחברה השלישית שתקים לא יהיו שחיתויות? אף אחד לא יגנוב? אף אחד לא יתפרנס מן הציבור? ובחוצות לא ימצא בור?

אני מתנצל מראש על המשל שאני עומד להביא לחידוד הטענה  ומקדים להבדיל אלף אלפי הבדלות ואין דמיון בין המשל לנמשל: 
לפי ההגיון שלך גם מי שקרא להפיל את המשטרים הרודניים שהיו בבריה"מ ובגרמניה היה נאיבי.
האם לא היו רציחות גם בבריטניה ובארה"ב? ואולי אפילו רציחות קונספרטיביות של השירותים החשאיים, או אימה מרחפת של הפשע המאורגן או ארגוני טרור.
ועכ"ז יש הבדל בין מקום שהרצח הוא החריגה, גדולה ככל שתהיה לבין מקום שהרצח הוא החוק. כשהוא חלק מאידיאולוגיה. ואף המחאה נגדו אסורה.

בכל פעם מחדש כשכותב כלשהו מתדיין אודות מטרות "אגודה אחת" אני חוזר על טענתי, הכותבים כאן אינם בעלי דעה אחת ולכל אחד מהם עשויה להיות תפיסה שונה בנוגע למודל הרצוי של הפרט והכלל בנושאים שונים.

בשלב זה "אגודה אחת" איננה שום דבר מעבר לבמה להתדיינות פנים חרדית בנושאים שונים, כשלצערנו גם המעט הזה הינו לצנינים בעיני אנשים שונים המנסים לפגוע באותה זכות מינימלית לחשוב ולשוחח. צורת ההתדיינות אמנם הצליחה להתרחב מעט מעבר לפורום אינטרנטי בצורת גיליון חודשי [שהתחיל להופיע בדיוק לפני שנה] ובמספר מפגשים רבי משתתפים, אולם מכורח הנסיבות היא נותרה כעת רק כאן באינטרנט. אני מקווה מאוד שעדיין ישנו סיכוי לחזור ביום מן הימים לקיומו של דיון פנים חרדי מעבר לגבולות האינטרנט. כל ויכוח לחיוב ולשלילה אודות התארגנות ציבורית כזו או אחרת, איננו יכול להתייחס ל"אגודה אחת", שלעת עתה לא התארגנה כלל לפעולה כלשהי בעולם המעשה.

לגופו של עניין, אכן רובם ככולם של הכותבים כאן משתייכים לציבור החרדי, ובקרב חלקם הגדול שוררת אי שביעות רצון מתחומים שונים בחיינו כמו היחס לעבודה; מערכות החינוך; ההתנהלות הפוליטית; מערכות הכפיה על חיי הפרט; המחלוקות הפנימיות; צמצום החשיבה; היחס למדינה ועוד כהנה וכהנה. בנוגע לדרך הראויה והאפשרית לפעול שינוי בתחומים השונים, ניתן לראות שעמדת הכותבים כאן נעה בין שתי קצוות. מצד אחד, ישנם הטוענים בתוקף שעלינו להמשיך ולהשתייך בכל כוחנו לקבוצה בה אנו חיים, תוך רצון לשנות מעט באמצעות דוגמא אישית. מצד שני, ישנם אחרים שאינם רואים שום דרך לשינוי אמיתי בשום תחום שהוא ללא התארגנות קבוצתית להשגת מטרה כזו או אחרת, להתארגן כקבוצה בבית כנסת נפרד / בהקמת קהילה באזור גיאוגרפי מסויים / בבניית מוסדות חינוך / בתנועה פוליטית ועוד כיו"ב. לכל אחד מהצדדים שלל נימוקים להצדקת עמדתו ולשלילת האפשרות האחרת. 

פותח האשכול מצדד במפורש בעמדה הראשונה וכאמור הוא איננו יחיד בגישתו זו, בפרט לאור העובדה שברובד המעשי כמעט כל הכותבים כאן נוהגים כך. אולם הדרך שבה הוא מציג את הדברים נראית לי נאיבית מאוד, כפי שכבר התייחס לדברים לבהעברי. הקטע המסכם של ההודעה נראה לי פשוט מנותק מהמציאות "פעילותם היחידה של אנשי המפלגה תהיה התמקדות בעצמם. הם יתחזקו בתורה ובתפילה, ועם זאת ינהגו הגיון ודרך ארץ, יעשו לפרנסתם, יחרדו לעתיד ילדיהם הרוחני והגשמי, ויביעו דעתם הצלולה ללא מורא. אם האמת תראה במעשיהם, הרי שהצלחתם מובטחת. בטוחני, רבים יבואו אחריהם, כולם באותה אגודה ישנה, ולכל אחד פינת "אגודה אחת" קטנה בלב." האם לא ראינו בעינינו בעשרות השנים האחרונות, כיצד בנים להורים יקרים ההולמים במדוייק את התיאור הזה, נסחפים בעקבות החינוך ב"חיידרים" ובישיבות ובזכות תעמולה רבת עוצמה של עיתונות ;מחנכים מחנכות; ו"דעת תורה", לאורח החיים שכנגדו אנו קוראים תיגר? האמנם ניתן לסמוך אך ורק על הדוגמא האישית החיובית שתביא רבים בעקבותיה? האמנם הינך חש בטוח שתצליח להנחיל את ערכיך לילדיך שלך עצמם ולעמת אותם עם החינוך שהם יספגו בחיידר בישיבה ובסמינר? יתכן בהחלט שגם הדרך השניה היא בעייתי ואולי אף איננה אפשרית, אבל זוהי איננה סיבה להציג את המציאות באופטימיות כה רבה, כשהמציאות טופחת על פנינו.

לבהעברי,

אני מכיר בטעם שבדבריך. אדם נוטה לנהוג בדרך בה סביבתו נוהגת, רוב בני האדם נכנעים בקלות לנוף ילדותם. ולכן המחשבה לפיה הפתרון והמזור יבוא דרך הקמת מסגרת נפרדת.

עם זאת, לא ברור לי, איזה נר ידלק לרגליך?

מיסוד חברה חדשה מצריך רקימת אידאולוגיה, ויצירת נוף ילדות חדש, אליו יכנעו החברים בתרבות החדשה. זה קצת גדול על הרצון הטוב, ועל הכשרון והחכמה המבורכים הנכרים כאן בפורום.

חוסר הברירה, ועמו קורטוב של מבט אופטימי על מציקנות החברה החרדית, מביאים אותי למסקנה שאפשר. אפשר לפעול מבפנים. אדם שירכוש השכלה גבוהה ויצא לעבוד לא אמור להתקל בבעיות מיוחדות אם הוא לא מתעקש להוציא את עצמו מן הכלל ולהתאים את צבע החולצות שלו או את אורך חצאיותיה של רעיתו, להפיכתו לליברל.

זה לא צודק, יצעקו תכולי הכותנת, נכון. זה לא צודק. אבל חכם.

זעוק נזקעת, לבהעברי, הכיצד אוכל לחיות בהגיון בעולם החרדי המשוגע? ובכן, ידידי, האמנם כל כך נאיבי ותמים אתה, האם בחברה השלישית שתקים לא יהיו שחיתויות? אף אחד לא יגנוב? אף אחד לא יתפרנס מן הציבור? ובחוצות לא ימצא בור?

הרבה יותר הגיוני שתלמד לבנך דעת, וכשתהיה לך ביקורת על בורותו של המשגיח או על קבצנותם של השכנים ספר לבנך מה אתה חושב. גם בחברה השביעית שתקום תצטרך לעשות אותו דבר.

נ.ב. בניגוד לעשוי להשתמע מעמדתי, אני תומך נלהב ונחרץ של סיוע למחפשי עבודה. כל העוסק בזה עוסק בקיומו של עולם ומציל נפשות רבות מישראל מעוני גשמי, ומתוהו ובוהו רוחני.