בדיון שהיה לי היום עם אחד מחבריי עלתה אצלי נקודה שאשמח לשמוע את דעת הציבור הק' לגביה.
הוא טען שהמוסר הוא יחסי, שכן יש נורמות שונות בחברות שונות, ולכן לדעתו הכל עניין של הבניות חברתיות. אני טענתי נגדו שאמנם ישנן נורמות שונות בחברות שונות, אך יש לשים לב לשתי נקודות חשובות:
1. יש לא מעט נורמות שהן כמעט אוניברסליות (זו הטענה המקובלת כנגד טענות שנשענות על קיומו של רלטיביזם מוסרי).
2. כיוון ההתקדמות הערכי נראה במגמה אחידה (לכיוון המערבי), וזה מצביע על היבט אובייקטיבי במערכת הערכית הזו.
ברצוני לדון כאן בנקודה השנייה (בלבד, ככל האפשר).
הבהרה: בהמשך אשתמש במונח 'ערכי המערב' (חופש, שוויון, זכויות ואפשרויות לכל אחד וכדו') ו'ערכי המוסר' בצורה מקבילה. ההבדלים בין גישות מערביות עוסקים בעיקר במינונים ובעדיפויות של חופש מול שוויון, אך במערב אין ויכוח של ממש על עצם תקפותם של הערכים הללו. בהמשך דבריי אשתמש בהתקדמות מוסרית והתקדמות לקראת ערכי המערב בצורה סינונימית (אף שיש לפלפל בזה, אודה על אי התמקדות בנקודה זו).
ישנה אצלי תחושה שבמצב רגיל בו חברה עוברת שינוי ערכים, בלי לחץ מלאכותי וחריג מבחוץ (צבאי, כלכלי, או אחר), הכיוון שהחברה מתקדמת בו הוא כמעט תמיד חיובי (במובן של ערכי המערב הדמוקרטי). לדוגמא, חברה טוטליטרית שתעבור שינוי ערכים מתוך עצמה, או בהשפעה זרה לא אלימה, בדרך כלל (או אולי תמיד) תהפוך ליותר מוסרית ויותר דמוקרטית, אך חברה דומקרטית לא הופכת בעצמה לטוטליטרית או לחברה שאינה דוגלת בערכי שוויון וזכויות וכדו'.
תחושתי היא שחלקים לא דמוקרטיים של העולם נוטים להפוך בתהליכים הנורמליים והרגילים לדמוקרטיים, אך לא קורה תהליך הפוך, אלא אולי מתוך לחץ צבאי (הפיכה אלימה וכדו') או אחר. השוויון וזכויות הפרט בתהליכים הנורמליים גוברות ולא קטנות. לכן גם החברות המסורתיות מרגישות מאויימות מהחברות המודרניות-דמוקרטיות (=מה שמכונה לפעמים 'תרבות המערב'), אך הצד השני אינו נוטה לעבור לצד המסורתי הפחות שוויוני. אם ישנה תחושת לחץ אצל החברות הדמוקרטיות והפתוחות (ובהחלט ישנו לחץ כזה), זהו בעיקר חשש מהשתלטות כוחנית, או כפייה, ופחות חשש מהשתלטות תרבותית בדרכים אבולוציוניות נורמליות.
אם אכן תחושתי צודקת, ואכן ישנה מגמה כזו, דומני שזה מצביע על משהו אובייקטיבי שיש בערכים הללו, על אף שבכל רגע נתון הם אינם מוסכמים ולא שוררים באותה צורה בכל החברות. בכל זאת, המגמה היא שהם מתפשטים ולא שהם מתכווצים.
כל אלו הן בעיקר תחושות, שעלו לי תוך כדי דיון ובלי בדיקה של ממש. אשמח לדיון בנקודות הבאות:
1. האם אני צודק, מן הבחינה ההיסטורית, לפחות ביחס למאתיים או שלוש מאות השנים האחרונות? ואם קודם לא היה זה כך, מדוע נוצר השינוי הזה עצמו?
2. כיצד ניתן להגדיר תהליך אבולוציוני 'נורמלי' של שינוי ערכים 'שליו'. אני מנגיד זאת לשינוי שנובע מלחצים חיצוניים (כל לחץ שאינו שינוי ערכים מתוך שכנוע הוא 'חיצוני' לעניין זה). לחצים 'חיצוניים' כאלו יכולים לבוא לידי ביטוי במישורים כלכליים, או אנרכיה חברתית, או מלחמות והפיכות. כל אלו יכולים להפוך את מגמת השינוי. האם אכן יש 'מצב נורמלי' של שינוי ערכים מטמורפוזי (או שמא כל שינוי הוא תוצאה של לחצים שהייתי קורא להם 'חיצוניים')?
3. בהנחה שאני אכן צודק באיבחון המגמה השלטת, האם אני צודק במסקנה שהסקתי מכאן, לפיה ישנו מימד אובייקטיבי (ולא יחסי, שהוא תוצאה מהבנייה חברתית) בערכי המערב? האם המגמה הברורה בכיוון ההתפתחות התרבותית הנורמלית אכן מצביעה על תכונה אוניברסלית של הערכים הללו?
4. כמובן שניתן לתאר את התהליכים הללו גם במונחים אבולוציוניים או דומים להם. לדוגמא, טיעון תועלתני: חברה תהפוך ליותר שוויונית או דמוקרטית שהרי זה אינטרס של האזרחים שתהיינה להם זכויות. אבל מוקדי הכוח אינם בהכרח אינטרסנטים לכיוון זה, ובכל זאת אנו מוצאים שפעמים רבות האליטות דואגות לזכויות של המעמדות הנמוכים והפחות משפיעים. וטיעון אבולוציוני: חברה היא עמידה יותר אם היא דמוקרטית או שוויונית, ולכן זה כיוון ההתקדמות. גם אם זה נכון (ואני לא בטוח בכלל בזה), עדיין לא ברור מדוע ואיך מתרחשים התהליכים הללו באופן מקומי (כלומר מדוע חברה מסויימת במצב מסויים בוחרת באופן מודע להתקדם בכיוון הזה?). האבולוציה היא תיאור גלובלי-טלאולוגי, אבל אני מתעניין בתהליכים הלוקליים-סיבתיים.
האם טיעונים אלו פורכים את המסקנה שהסקתי מן התהליכים הללו?
_________________
תוקן על ידי mdabraham ב- 07/12/2007 0:23:59
מיכי
נשלח ב-25/4/2014 09:48
[העלאה באוב של דיון ישן] האשכול הזה עוסק בהתפתחות המוסר בזמננו (=במאות האחרונות) - אבל בעקבות משהו שעסקתי בו לאחרונה וקשור לפרשת השבוע, קדושים (ראו קישור למטה) חשבתי להקדים את השאלה להתפתחות המוסר מימי האבות ועד ימי הנביאים. וכאן יש משהו מעניין - דעת מבקרי המקרא הראשונים היתה, כי מוסר הנביאים הוא חידושו העיקרי של ישראל הקדום, ומשם הוא הידרדר לעבר דת של חוקים הבאה לידי ביטוי בספר התורה. כלומר - הנבואה קדמה לתורה, ומשם חלה הידרדרות מוסרית - עד לבואו של יש"ו שהעלה את המוסר לדרגה עליונה... כדי להפריך גישה זו, יצא פרופ' יחזקאל קויפמן וטען בתוקף כי בתורה אין שום רמז לקדימות המוסר על החוק ("הפרימט המוסרי"), ומצד שני אין כל התנגדות לכך: התורה פשוט אדישה לשאלת עדיפות המוסר על הפולחן - כמוכח מפרשת קדושים המערבת ללא הבחנה ענייני דת ופולחן. מכאן מוכיח קויפמן כי הפרימט המוסרי הוא חידושם של הנביאים, המהווה התפתחות מעבר לכתוב בתורה. מנגד, הרב יובל שרלו טוען את ההיפך - אבל במקום לכתוב דברים שכבר כתבתי - ראו כאן:
אנחנו צריכים את עצמנו- אני לא יודע מי צריך אותנו.?
האמת שבמחשבה שניה, האומות לא יודעים עד כמה שהם צריכים אותנו,
אבל לדבר על עם ישראל- שאני גאה להיות שיך לו- לקרא לנו עם של ערכים? עם מוסרי? וכד' אנחנו רחוקים מזה, מרחק רב.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-19/11/2008 13:12
ירוחם אז בשביל מה צריך אותנו ועוד כעם סגולה?
נשלח ב-19/11/2008 13:12
לעוף ברוח
התורה לא ניתנה לאומות העולם, אין זה אומר כי לא חלה חובה להפיץ את ערכיה
התורה ניתנה לעם ישראל, ולא לאומות העולם, יש גם איסור מפורש ללמד את הגויים תורה.
בעניין ערכים מוסריים- בא לא נשחק בנדמה לי, זה מאד יפה לנפח את האגו הדתי, שלנו.
בעניין מוסר וערכים אנחנו עוד יכולים ללמוד הרבה מאד מאד מאד מאומות העולם, על מוסר וערכים,
כל מה שלימדו אותנו, ש-אנחנו הבאנו את המוסר ואת הערכים לעולם-, ואנחנו הכי מוסריים בעולם,- זה אחד מהשקרים הקדושים הגדולים.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-19/11/2008 12:55
הרב מיכי,
ראה סיכום שיטות האחרונים בנקודה שהעלית, בשני מאמריו של הרש"ז הבלין "על החתימה הספרותית כיסוד לחלוקת התקופות בהלכה" בתוך "מחקרים בספרות התלמודית" תשמ"ג ו"פרקי יסוד בעיקרי תורה שבעל פה" ב"הגיון" ג' תשנ"ו.
נשלח ב-19/11/2008 12:51
לא בהכרח דוגמא לבד אינה מספיקה, אולם אין זכות הטפה כאשר אינה עומדת במבחן המעשים.
נשלח ב-19/11/2008 12:47
נכון מאוד.
נשלח ב-19/11/2008 12:39
לעוף ברוח
"התורה לא ניתנה לאומות העולם, אין זה אומר כי לא חלה חובה להפיץ את ערכיה."
כך כתבת.
באיזו צורה חלה עלינו חובה להפיץ את ערכי התורה לדעתך?
כאשר הנביא ישעיהו דיבר על "אור לגויים "הוא לא התכוון שאנחנו נפיץ את ערכי התורה.
.משמעות הביטוי "אור לגויים" היא ייעודו של עם ישראל להתוות דרך מוסרית לשאר העמים.כלומר,ההתנהגות שלנו,הרמה המוסרית שלנו ותוצאותיה הברוכות,הן שיהוו מודל ומקור חיקוי.
ולכן ,כל זמן שאנחנו לא מהווים בשום פנים מודל חיובי להתנהגות (כולל שומרי המצוות שבינינו)אין סיכוי שנהיה אור לגויים.
ורק לעתיד לבוא,כשתתמלא הארץ דעה כמים לים מכסים,אז תתגשם תקוותו של הנביא ישעיהו.
נשלח ב-19/11/2008 11:15
השכן,
לא בבחינת שולחן ערוך לאומות. אלא רק בבחינת אור לגויים. התורה לא ניתנה לאומות העולם, אין זה אומר כי לא חלה חובה להפיץ את ערכיה.
_________________
נשלח ב-19/11/2008 10:46
בנוגע למדינות שדוחות את 'מתנת הדמוקרטיה' המוגשת להן על ידי המערב - ניתן לראות ביחוד באפריקה, שתנאי החיים הקשים המלווים במלחמת הישרדות תמידית, גורמים לדמוקרטיה להיות שלטון חלש מידי שאינו מרתיע עוברי חוק. במקומות בהן יש קשיי הישרדות כה משמעותיים, יש צורך בשלטון דיקטטורי המטיל אימים על עוברי חוק. אחרת, תהיה אנרכיה ומלחמת איש באחיו כפי שאנו רואים מידי יום באזורים אלו.
כמו כן, השפעה תרבותית יש לה חלק בכך. אדם חסר השכלה בדרך כלל נצמד למסורת המוכרת ומתנגד לשינויים. לכן במדינות בהן ההשכלה נמוכה יש היצמדות עיקשת למסורת ולדת, למרות שהדבר גורם להידרדרות בתנאי החיים במדינה.
נשלח ב-19/11/2008 10:40
ישנם מספר תחומים בהן ישנה התקדמות מוסרית בכל העולם, ללא עוררין:
-עבדות - בימינו אין 'שוק עבדים' בשום מקום, אין משא ומתן חוקי על רכוש אנושי, ובימים עברו היא היתה נפוצה בכל מקום.
-מעמד האישה - בעבר לא היה כמעט מקום אחד על פני הגלובוס שהיה בו שוויון בין המינים. בימינו השוויון נהוג על פי חוק בארצות רבות.
-אכזריות פומבית - הוצאות להורג פומביות, סקילות, הלקאות, כריתת איברים - נפוצות כיום במקומות בודדים בעולם ואינן נהנות מפופולריות של מופע בידור המוני, שהיה מקובל בעבר.
לאור זאת ניתן להבחין בברור בהתקדמות מוסרית.
הסיבות (לפחות חלקית) לטעמי :
1. רווחה כלכלית הנובעת מהחקלאות וההתפתחות המודרנית. כאשר האדם עסוק אך ורק בלשרוד, הוא אינו נותן דעתו כלל על מונחי צדק ושוויון, וחושיו האנינים מתקהים מול תופעות של אכזריות שבעיניו הן חלק ממשחק ההשרדות, שהוא אכזרי במהותו. זמן פנוי וירווחה כלכלית יכולים להביא לתפוצה גוברת של הוגי דעות, לאפשרות של ההמונים לקרוא ולהפנים את אותם הוגי דעות, ורצון לצאת ולעשות מעשה שיביא לשינוי.
2. פיתוח אמצעי תקשורת - אפשרות לתקשורת המונית יצרה את האמצעים בהם הרוב יוכל לגבור על מיעוט דיקטטורי. ללא תקשורת, כל מושל מקומי מלווה בקומץ חיילים הוא בעל כח בלתי מוגבל. כאשר התקשורת מעבירה מפה לאוזן את האפשרות להתקוממות, לשלטון רוב, לשינוי חוק, הדבר נותן אומץ וכלים בידי האזרח הקטן לפעול לשינוי ולאימוץ נורמות שיוויוניות ודמוקרטיות.
כמו כן, איני סבורה כפי שכתב מישהו מעליי שהשינוי לטובת החלש חייב לבוא מתוך רצונו הטוב של החזק. במאות האחרונות, האפשרות של אמצעי תקשורת, בצרוף העובדה שכח פיזי איננו היחיד שנחשב למועיל - גרם לאוכלוסיות 'חלשות' להיהפך לחזקות ומשפיעות, ושינוי תחוקתי לטובתן נבע מכך אוטומטית.
לדוגמא - מאדאם קירי, אילו חיתה 300 שנה קודם, היתה נחשבת לאישה חלשה, פשוטה שאין לה מה לתרום או להשפיע. עם התקדמות המדע, גילוייה כמדענית נתנו לה פרסום, תהילה ומעמד.
נכון מאוד.
