| נשלח ב-9/12/2007 17:35 |
 |
| |
רבני קהילות ולגיטימיות מינויים
לאחר שהספידו את מוסד הרבנות הקהילתית שכביכול פינה את מקומו לטובת ראשות הישיבה בסולם המעמדות, הרבנות עושה קאמבק ובגדול.
סדר הדברים מתנהל כך
קבוצת אברכים מכתירה עליה אברך צמרת ומתחייבת לשלם את משכורתו השחורה בסכום הנקוב בדולרים על ידי הוראות קבע בנקאיות. אברך הצמרת מתחייב לדרוש במועדים המיועדים מעל בימת הדרשנים ולהורות ובעיקר להחמיר בעניני יורה דעה ואורח חיים.
עד כאן הכל טוב ויפה שכן זכותם של אותם עולי ימים למנות להם כל אדם שיוליך את עדרם לאן שהוא.
אלא שמדובר במחטף כפייתי.
הנסיון הרע והמר מלמד שהאברכים הממנים אינם מסתפקים בהגשת שאלות של ''מראות'' שעלו בביתם אלא מבקשים להיכנס מתחת לחגורה של שאר הדרים באיזורם.
וכך הופך הרב של קבוצת אברכים קיקיונית ל''מרא דאתרא'' שמצודתו פרושה ברדיוס של עשרים קילומטרים מרובעים לפחות.
אברך הצמרת נכנס לנעלי השליח המקומי של מרנן ורבנן ברמה הארצית לכל ענין וענין.
האברכים הממנים, מהווים את הכוורת הניהולית של הפריץ החדש, מן בבואה תינוקית אך מסוכנת של חצרות הגדולים ברמה הארצית על כל המשתמע מכך.
לפתע שאר בני השכונה, שלא שותפו בהליך בחירת המרא דאתרא, קמים לפתחו של עידן חדש.
המרא דאתרא שתוקף מינויו ההלכתי מוטל בספק רב מתחיל להנפיק פתוות בכל מיני ענינים שאינם קשורים לבית מדרשו ולציבור משלמי משכורתו.
ממני הרב משודרגים בהרף עין מפרחי אברכים שחלב אימם לא יבש מעל שפתיהם למנהיגי כנופיות מקומיות המטילים את חיתתם על תושבי הסביבה ביודעם שכל צעד שלהם יזכה לגיבוי חסר תנאים מהמרא דאתרא ובאם צריך גם מהמשרדים הראשים בבני ברק ובירושלים.
עכשיו כל מה שנותר הוא לפתוח במאבק לחיזוק הצביון התורני והאברכי של השכונה שהינה תחום שיפוטו של המרא דאתרא מקדמא דנן.
על המעונינים לתחום את תחום השפעתם של האייטולות ועושי דבריהם לנקוט בצעדים הבאים מבעוד מועד:
מילוי הוואקום
חז''ל לימדונו לא עכברא גנב אלא חורא גנב. בעדר סמכות, כל הרוצה ליטול כתר שררה יכול ליטול ואין מוחין בידו.
על כן יש לפעול למען הכתרת רב שכונה מטעם בעל סמיכה מהרבנות הראשית. זוהי סגולה נפלאה להרחקת אמריקנים מוזרים ותמהונים שרמת העברית הקלוקלת שבפיהם, כמו עכבותיהם הקנאיות, לא יאפשרו להם לעבור את המבחן. כמו כן, הליך הבחירה באופן תיאורטי הוא שקוף ונתון לביקורת שיפוטית, ועל כן השפעתם של האברכים בעלי שאיפות השליטה מוגבלת.
יש לפעול למען מתן סמכויות מרא דאתרא לרב הממונה ולעגן זאת מבחינה הלכתית, וזאת בהנחה שבנקודת זמן מסויימת רוב שוכני ותושבי האיזור נמנים על הזרם השפוי. כתב מינוי מתושבי השכונה יעצים את הרב בתואר מרא דאתרא ולפחות ימנע מינוי נגדי על ידי מחטף.
אין צורך להזכיר שאין להגרר אחרי הנוהל הנוהג במקומותינו לפיו ממנים אמריקאי מוזר, חזונאישניק, בריסקער, קנאי או תיכוניסט שהתחרד ומוכן לשרוף את כל העולם בכעסו הבלתי נגמר. ברוך ה' ישיבות חברון, בית מתתיהו, מיר, קול תורה, עטרת ישראל ועוד מנפיקות מידי שנה עשרות בוגרים שפויים הראויים לעטרת רבנות. מתן עדיפות לבעלי לבוש וזקנקן מוקפד ובעלים לנשים שאינן לבושות לפי תכתיבי הטאליבן (דהיינו הבוגר הממוצע של ישיבות הזרם המרכזי) תוכיח את עצמה בטווח הרחוק.
כדאי גם לראיין את הרב על עמדותיו בנושאים הרי עולם כנהיגת נשים, הלגיטימיות של העוסקים לפרנסתם, האם לרב יש סמכות לכפות את עמדותיו על כל בני השכונה בכדי שאלו יהוו בבואה מוניליטית לעמדותיו, כפיית של בני ארץ ישראל על בני חו''ל שמנינם רב עדי מספר בשכונות מסויימות, חנויות פיצה וכו'.
כדאי לקיים את הראיון הראשון בחנות הפיצה במרכז המסחרי, לא יזיק להעיף מבט אחד או שתיים על אשתו. כדאי שריבה זו גם תרואיין על ידי בנות המקום בכדי לעמוד על טיבה, שכן צרות רבות נגרמו לעם ישראל על ידי רעבניות שכונתיות קלות דעת הנכנעות כקנה רך ללחציהם של ממני הרב.
להעמיד קנאים על מקומם
במידה ורב ''אברכי'' כבר ממוקם בנוחיות על ממלכתו, לא יזיק לשלוח לו מכתב הדורש הבהרות באם הוא רואה את עצמו כמרא דאתרא.
יש לארגן ציבור שיצהיר בריש גלי ובאופן הברור היותר כי אם אינם מקבלים את מרותו כמרא דאתרא וכי הציבור דמתא מצפה להנמכת אש ולריסון שליחי המרא דאתרא והגבלת תחום שיפוטם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 11:35 |
|
| |
יש לציין כי הביקורת ביסודה היא כנראה חיובית ונכונה, אם כי עושה רושם שהכותב מעונין ברב המייצג את השקפת עולמו היותר מודרנית (רב עם זקנקן מוקפד?) , וזה, מה אפשר לעשות, דבר שלא אפשרי בקהילות של בני תורה.
יש לציין שהליך בחירת הרבנים אינו קל ופשוט כמו שציין הכותב, אכן - זוהי הנחתה שמגיעה מלמעלה, מההנהגה הרוחנית הארצית, וכאן כבר נכנסנו לבעיית הבעיות - הדיקטטורה של החברה החרדית, תועלת מול נזק.
כפי שאני רואה את הדברים - ואיני מתמצא כ"כ - רבני השכונות הם אנשים שפוים, עם השקפת עולם קצת יותר קיצונית מהנורמה, וזה נראה כמהלך מכוון, ע"מ ליצור איזשהו מצב קהילתי מסוים בעשרות שנים הבאות.
עכ"פ, הפיכת המבנה האירגוני של החברה החרדית להליך דמוקרטי, הוא חיובי בעיקרו, ולא רק בנוגע לרבני שכונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2007 12:05 |
|
| |
אבי קליין,
תודה על המאמר הכתוב היטב ומעורר המחשבה.
אכן רוב רובן של הקהילות נמצאות כבר בשלב שאחר המחטף הקנאי. ואילו הקהילות הצעירות שטרם זכו למורה דרך שכזה, רוב דריהן עוד עייפים מהחתונה וטרם פקחו עיניהן מהעיוורון הפוליטי. כך שהטרגדיה נראית בלתי נמנעת.
מה עושים במקרה שכבר ברור לכל שכבודו הוא מרא דאתרא ועוד שההמון מוקסם ממיצג התורניות (ונשותיהם יותר מהם) ולא מודע לאסון המתרגש עליו?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 14:47 |
|
| |
שכחתי את ההטעמה הנכונה 
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 14:32 |
|
| |
מה?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 13:34 |
|
| |
מי הם הבריות? סתם בעלי בתים? ברור שהכוונה לגדולי הדורץ
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 12:14 |
|
| |
וגם ברמב"ם עצמו כתוב "ורוח הבריות נוחה הימנו"
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 09:01 |
|
| |
גילוי נאות,
הרמב"ם הובא כגירוי למחשבה. לכאורה יש גם מקורות אחרים וצ"ע.
לי הקטן נראה שקשה לכפות על צבור רב, לא מסתבר שמישהו מחוץ למקום ינחית מרא דאתרא על התושבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 00:23 |
|
| |
או בסגנון אחר, בעל. את שאלתך יש להפנות לרבנות הראשית, מדוע אינה מחזרת אחר תלמידי חכמים (מחוסרי פרוטקציות, התנאי הזה לא מופיע ברמב"ם שהבאת) למנותם על הציבור במקום מגוריהם. זה היה פותר הרבה בעיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2007 00:17 |
|
| |
בעלבעמיו
לא מדברים כאן להלכה--העיקר הוא למייסע.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2007 21:21 |
|
| |
מי אמר שמינויים באים מלמטה
רמב"ם הלכות שופטים:
ב,יא [ח] אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל,
ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח
הברייות נוחה הימנו--עושין אותו דיין בעירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2007 00:15 |
|
| |
לענין הזה יש "היתר 100 רבנים".
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2007 19:17 |
|
| |
לצערי דבריך נכונים וצודקים אבל חזקה על ה"קנואייים"שאפי' מרא דאתרא שיבחר לפי שיטתך הם יצליחו לערבב ולהוציא את ה"חומרה" שבו, כיוון שהרוב השפוי דומם ואילו קומץ קנאי חי ובועט תמיד ישפיע יותר כי הוא נחוש וממוקד יותר והרוב השפוי בתוך עצמו לא מוגדר וכל אחד שבו יש את השפיות שלו ואת הקנאות שלו ואין לו אג'נדה וקול ברור ולכן השפעתו פחותה
אך אין מקום לפסימיות מן רוחות הקנאות והחומרה המשתוללות ללא הרף כי גלגלי השפייות אולי נעים לאט אך לאט ובטוח וכבר אפשר להבחין בניצני קהילות שפויות ברחבי הערים החרדיות
אברכים שקצה נפשם בשיגעון המשתלט החליטו לפחות במה שנוגע לעצמם וקהילתם לא לתת לעניין להכנס לתוכם פנימה ואפי' שמעתי על קהילות אברכים שהחליטו קודם לייצב את עצמם ואחרי כן למצוא מרא דאתרא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2007 19:13 |
|
| |
ומכיוון שמשמע ששרגא משתמש בסלולרי שאינו כשר שהרי שעדותו פסולה מלבוא בקהל ה' ואכמ''ל.
ומי יהיה הצדיק שיזכה את קהלנו הקדוש במכתב של רבה הראשי של חפציבה מודיעין עילית?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2007 19:09 |
|
| |
מכיוון שאני גולש בדר"כ מהסלולרי, בתוכנה דמתקריא בלע"ז אופרה מיני, הרי שאני רואה את שם הכותב רק לאחר ההודעה, ולא במקביל. מכיוון שכך הייתי משוכנע שהכותב הינו רב סיינפלד. לדעתי זו מחמאה לכותב הטרי.
בענין עצמו, הדברים עתיקים, אך התעוררו כעת במיוחד כשראיתי את מכתבו המזעזע בעזות המצח שבו, של רב שכונת חפציבה מודיעין עילית. אם הרב צריך לכתוב בכזו צורה בשכונה טריה, ברור שרוב השכונה לא בחר בו ולא רוצה בהנהגתו, תרתי משמע. מכאן שכתיבה כזו היא עזות מצח של המתיימר לדון יחידי בלא קבלתו מצד הנידונים על תקן רועה בקר.
אגב, בעבר ראיתי מקרים הפוכים למוצע כאן. כשהרב יחיאל מיכל שטרן מונה מטעם הרבנות לרב שכונת עזרת תורה בירושלים, מיהרו בני השכונה למנות עליהם את הרב שמחה בונם וולדנברג ז"ל, שבקיצוניותו היה מראשי המפריעים לאישור כביש גולדה-שמגר, משום שלא רצו ברב ש"רבנו איתנו על דוד שמש ועל ועד בית"... המניע אמנם אחר, אך התוצאה היא של רב קנאי המדיח את הרב הרישמי.
|
|
|
|
|
