תסמונת החרדי הנאור - שחזור

לפני כחודש פרסמתי מאמר קצר הדן באופיים של אלו שכבולים ואסורים בתוככי הציבור החרדי מבלתי יכולת להשתחרר. המאמר בא בעיקר בכדי להציב מראה מול אסירים האלו, בתקוה שנקודת מבט שונה זו, תעניק להם אפשרות להתייחס לחיים שלהם בצורה מפותחת יותר. בשעתו המאמר צונזר ונגוז על ידי אחד המנהלים בטענה שהשמות המוזכרים בו גורמת לעגמת נפש למשפחותיהם. כיון שדעתי הוא שמאמר זה הוא חשוב וראוי לדיון בפני עצמו, ואפילו אם לא יתפתח סביבו דיון עדיין הוא משמש למטרה הוגנת, על כן, ברשות המנהל הנ"ל, אני מפרסם אותו שוב בהשמטת השמות ובשינויים קוסמטיים בלבד.

========================= 

גיל ההתבגרות היא תקופה סוערת בחיי האדם. במקרים רבים, בעיות שמלוות את האדם במשך כל ימי חייו, נולדים בתקופה זו. גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו האדם הופך מילד למבוגר. ילד צעיר תלוי בהורים שלו, הוא חייב ליזקק להם בשביל אוכל, בגדים ומחסה. תלות זו גורמת שהאישיות של הילד לא מתפתחת במלואה אלא מהווה כעין חלק מאישיות הוריו. אדם מבוגר הוא אדם עצמאי שאינו תלוי בדמות סמכותית כל שהוא, ועקב כך יש לו את היכולת לפתח את עצמו, ללכת אחר נטיותיו ועל ידי זה להיות אישיות מגובשת ושלימה. משום כך מפרשים הראשונים, שילד קטן מומת בידי שמים על עבירות אביו, משום שהילד הוא עדיין שייך להורים כמו הנכסים שלהם. כשהוא מתבגר הוא כבר לא שייך להורים ועקב כך אי אפשר להענישו על עבירות הוריו.

מיימוני, יישר כח שהצטרפת. יישר כח על דבריך, הישרים וההגיוניים, כמו תמיד.
כמו תמיד, היטבת להבין את כוונתי, וניסחת את כוונתי טוב יותר מהמקור - אולי משום שאתה רגיל בשיחות עם חסרי אמונה וחסרי כבוד כלפי מורשת היהדות, יש"כ ותשוח"ח.
מכל מקום, דומני שהבהרת יפה, כיצד למרות ניסוחיו העוקצניים והציניים והליצניים של מר דאפל, הרי שהוא גולש יתר על המידה (תרתי משמע) כאשר לעתים במקום להתווכח בכנות, או אפילו לקרוא בכנות, הוא גולש במהירות לגישה הקבועה שלו ולפיה מי שמאמין הרי הוא בוודאי אטום לדעות אחרות וכל מה שיש לו לומר הוא "כך אני מאמין", "אני מאמין ברבי שלי" וכיוצא, ורק הוא ועמיתיו הנאורים יודעים מהי בינה ומהו השכל. 
רוב רובן של ההערות הקטנונית שלו יכולות להתייחס גם לדבריו שלו, ואין בהן שום תוכן ענייני. אפשר לעשות עימהן "העתק הדבק" ואולי זה מה שהוא נוהג לעשות. האשמה גסה כגון "ערימות מילים" "טקסט מעגלי ומעורפל" "נקניקי מילים", ניתנת להפעלה על כל אחד ואינה מעידה אלא על טיבו של המשתמש בה ותו לא.
לעתים אני חושש שמהר מאד הוא מאבד את יכולת הבנת הנקרא שיש לו כשמדובר במקורות אחרים, כיון שהוא מגיע עם ערימות של הנחות מוקדמות כלפי כל ההגיון שאני החשוך עשוי להביע, כך שיש לסלוח לו במקצת, אם כי הדבר מעיד כי באותן האשמות שהוא מפנה כלפי המיגזר המאמין - אף הוא לוקה ובענק. חוסר רצון להקשיב אל דעתו של הזולת, נותר עדיין אטימות מוחין, בין אם יבוא מימין ובין משמאל, בין מדתי ובין מחילוני, בין ממאמין ובין מכופר.
**

לגופו של ענין, וכדי לא לייצר נקניקי מילים, אסביר שוב את מה שכתבתי לעיל, בתקווה שהפעם אולי יטה מר דאפל את עיניו בטרם ישלח את אצבעותיו אל המקלדת.
ובכן, שים לב מר דאפל הנכבד:
לא באתי בהודעתי הקודמת להסביר כיצד ידעו רש"י וגדולי ישראל אחרים את חכמות העולם, או כיצד ניתן להוכיח זאת. זה יקח זמן רב, וגם - חוששני בכנות - צורך בידע שחסר לי.
אכן, אילו הייתי קובע ומכריז שגדולי ישראל הקדמונים ידעו את חכמות העולם טוב יותר מחכמי הגויים, היתה מוצדקת הדרישה ממני שאפרט מנין לי הדבר. אבל לא זאת עשיתי. יחי ההבדל הקטן.
בנוסף, אני עצמי אף אינני בטוח שאכן גדולי ישראל, בוודאי לא כולם, ידעו את כל חכמות העולם טוב יותר מחכמי אומות העולם. [גם אם ברור לי שחלקם היו אלופים בחכמות מסויימות או בענפים מסויימים שלהם, כיון שהיה להם כישרון עצום ויכולת העמקה אדירה, שלא לדבר על נזירותם מענייני העולם הזה והתמקדותם בתחום השכלי - מה שמקנה להם יכולות באמת ייחודיות. ועוד לא דיברנו על הג'ניוס היהודי].
מכל מקום, מכאן ועד הצהרה גורפת כי כל גדולי ישראל ידעו את כל החכמות - סביר מאד שרחוקה הדרך. ולכן כשמיהו כדוגמת דאפל ינסה להציג את דעותי כאילו יש בי אמונה עיוורת בכוחם הפלאי של כל גדולי ישראל לדורותיהם, ברור שמדובר בציניות מכוונת לצורך זילזול וניצחון בוויכוח ותו לא מידי.

אז מה כן באתי להביע?
אני בסך הכל התייחסתי לקושייתו של מיימוני, על כך שניכר לכאורה שהיו רבנים, שלכאורה - לכאורה - מטעמי חינוך או טעמים אחרים, זילזלו במדע, דבר שלדעת מיימוני אינו ראוי.
ושתי דוגמאות הובאו על ידו של מיימוני. האחת, רב שטען כי רש"י ידע טוב יותר את משפט פיתגורס מפיתגורס עצמו. השניה, רב שטען כי אין טעם להתעמק במהות המדעית של האור בכדי להבין טוב יותר את דברי התורה והראשונים, כיון שהם הרי ידעו ה-כ-ל.
על השאלה הזו - ורק עליה, מר דאפל יקירי - השבתי, ולמיימוני, שעליו להחמיר עוד קצת על עצמו, ולהוסיף ביחס הכבוד שהוא ממילא נוקט כלפי גדולי ישראל שלפניו, ולהניח שאותם שני רבנים, לא שיקרו במודע, וגם לא טעו טעות מוגזמת שכזו, כך שלא התכוונו לומר שבכל החכמות היו גדולי ישראל בקיאים יותר מכל חכם מאומות העולם.
אז מה כן הם התכוונו? כנראה שהם התכוונו, שבחלקים הנוגעים להבנת התורה, ולהבנת דרכי הא-ל בעולם כפי שעולה מהתורה הקדושה - בחלקים ובתחומים הללו התעמקו גדולי ישראל הקדמונים וידעו לפיכך לא פחות מחכמי אומות העולם.
אני אינני לא מחכמי ישראל הקדמונים, ולא מחכמי אומות העולם, אין לי שמץ של הבנה בעניינים הנ"ל לא במשפט פיתגורס ולא בתחום האור, שאת שניהם מכירני רק מקופיא בעלמא, אבל זה ממש לא מפריע לי להגן על כבודם של רבנים וגדולי ישראל, ולהתאמץ להסביר את כוונת דבריהם, בטרם אעשה חלילה כמעשה היבוסי ואשפוך עליהם טינופת ביבים למען הראות את גדלות המדע הכופר על פני המסורת היהודית.
לענ"ד, התייחסות כזו אל אנשים שידועים כגדולי ישראל ורבנים ומורי הוראה, היא נכונה עובדתית, כיון שאנשים מסוג זה, ברובם, אינם נוהגים לשקר במודע, ואף אינם בעלי שיגעון גדלות המסתיר מהם את האפשרות לראות את האמת.

מה דאפל מוזמן להזמין את אותם רבנים ובאי כוחם לדיון רציני בעצכ"ח כדי לשפוט, אני לא בא כוחם ולא באתי להצדיק את הדעה הנ"ל. אותו דיון יכול להישמר לאשכולות אחרים, ורק גסות רוח היא העומדת בבסיס הדרישה המופנית כלפיי כי אם ברצוני להצדיק את הצדיקים עלי לדעת את כל מה שהם יודעים.
מקוה שהפעם, מר דאפל, תעשה קצת מאמץ ותקרא את הדברים שלי ברצינות, בטרם תשפוך עלינו עוד ערימות קוצים ונקניקי רעל.

מיימוני, הציטוט מכוון כולו כלפי החבר מו"ל. בהנתן שהודעתי שאני "תולה את דברי" בציטוט, לא ברור איך יכולת לחשוב שהוא קשור אליך, שהרי מדובר בסימוכין לדברים שפרסמתי קודם שהשבת כאן.

אם כבר נכנסנו לשיחה - לא טענתי כאן שהאמירה "אולי הרבי בכל זאת צודק" היא חסרת ערך. כתבתי דווקא שזו הצהרה אמונית לגיטימית ומכאן שיש מקום להודעה של מו"ל, שהוא מסתייג מדבריך באשכול בגלל העיקרון הזה, שבו הוא מאמין. דא עקא, שהמאמין אינו חי על הירח והוא יודע שהודעה לקונית בדבר הרעיונות המתהפכים בבטנו, אינה יכולה לייצר דיון ואינה מסוגלת לשכנע. אי לכך, יש והוא מתפתה לרפד את ההצהרה האמונית הקצרה, בערימות טקסט מעגלי ומעורפל שנועד לעורר רושם כאילו יש מאחוריו טענה של ממש. כך עשה מו"ל בטרוניה שלו כלפיך וכך כמובן נראות מגילותיו כשהוא עוסק בתחביבו המוכר - שיחות על הומוסקסואלים : נקניקי מילים ארוכים שאחרי פתיחת סוגריים והעברת אגפים, מותירים רק הצהרה פשוטה - "כך אני מאמין". אפשר לפתוח דיון מעניין על מאזן הכוחות התרבותיים שמניע את הצורך הזה, לעטוף את האמונה בתחפושת של דיון רציונלי (לעיתים אפילו "מדעי"), אבל בלי קשר לסיבות, זו תופעה מגוחכת.

הלינק ליוטיוב הוא "בטוח" - הסרטון מכיל רק גבר בודד על במה, לבוש בצניעות ובצבעים סולידיים. חבל שתחמיץ הופעה של אמן דגול בגלל חששות שווא.

תוקן על ידי dfl ב- 24/01/2008 0:07:01

דאפל

תודה על הלינק. לא נראה לי שאשתמש בו אבל אולי אחרים כן.

אני מעדיף לקרוא מאשר לשמוע. זה מהר יותר וברור יותר.

לאחר שקראתי את הציטוט, אני שואל את עצמי אם זה מכוון כלפי. סוף סוף,  פעמים רבות אני חוזר על הרעיונות שלי אם גם אני מנסה לגוון, ומסתבר שמי שקרא פעם ופעמיים יימאס לו.

אולם הודעתי האחרונה, סבורני, בכל זאת יש בה דברים חדשים.

א. כיצד ליישם את גישתי כלפי הטענות של מו"ל ושלך. אולי זה לא חדש, אבל זה חדש כאן.

ב. מה שלגבי חדש: שיש להבדיל בין דחיה עקרונית של המטא-כלל "אנו קטנים והם גדולים ולכן הם צודקים" לבין יישום שלו במקרים פרטיים שבהם ניתן לבדוק מקומית אם הכלל נכון או לא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מו"ל,

יש הגיון טקטי מסויים בנסיון שלך להרחיב את היריעה ולהפוך את השיחה הזו לדיון בנושא אמונה, אבל כדי שהנסיון הזה יצלח, אסור לו להיות שקוף כל כך.

הנושא כאן הוא לא התסכול, או הבוז, או הקינאה שחש אדם לא מאמין, מול נחישותו הבלתי מנומקת של המאמין. הטענה שהעליתי כלפיך היא הרבה יותר מצומצמת וקונקרטית. כתבת למיימוני הודעה ארוכה שבה לכאורה הסברת לו היכן וכיצד לא נתן מספיק קרדיט לגדולים בתורה. אלא שאחרי צמצום וברירת מוץ מתבן, מסתבר שבהודעה שלך לא כתוב כלום מלבד "אני מאמין שהרבי בכל זאת צודק". כפי שכתבתי קודם, אין לי בעיה להודות שעם אמונה כזו אי אפשר להתווכח, לפי הגדרה ממש. השאלה היא מדוע אתה רואה טעם להרצות את תחושת הבטן שלך על פני שתי פסקאות ארוכות, שבהן אתה מדגים לכאורה כיצד יכול היה מיימוני לטעות בהבנת איזה רב, כאשר בפועל לא אמרת כלום ולא הדגמת שום מנגנון.

איזה היבט ענייני הוספת למיימוני, כאשר אמרת לו שייתכן שמצד עלום הקרוי "העניין האלוקי", הוא טועה? איזה כלי ביקורתי נתת בידיו, כאשר הערת שייתכן שרבנים השתמשו בשפה מעורפלת ולא מדוייקת בכוונה? זה נכון תמיד, לכל מצב שבו אדם חלוק על חבירו – ייתכן שהחבר יודע את התשובה הנכונה ומעדיף לא לומר אותה, ייתכן שמצד "העניין האלוקי", או "פנימיות התורה"', או "ריקוד הסמוראי", יש בדבריו צדק, ייתכן שהאקוסטיקה בחדר לא איפשרה לשמוע את החבר כהלכה, ייתכן שהחבר דיבר אמהרית, ייתכן שהחבר כתב את האמת בכתב סתרים וייתכן שכל השיחה עם החבר הייתה בחלום. כל זה נכון מלכתחילה, אבל בכל זאת בני אדם מרהיבים עוז להביע את דעתם על סמך המידע שברשותם. אם אתה מאמין שהרבי תמיד  צודק, אפשר לומר זאת במשפט אחד. להקדיש שתי פסקאות ארוכות להסבר שאין בו שום זיז להאחז בו, שום מנגנון ממשי, שום הצעה מלבד מונחים מעורפלים שכל אחד יכול לפרש כרצונו, זה בהחלט כישלון.

תוקן על ידי dfl ב- 22/01/2008 21:28:52

כן, דאפל יקר, זה באמת מרגיז.
באמת מעצבן שבעלי האמונה הביאו לעולם משהו שאתה, בכלים שלך, לא יכול להתמודד מולו.
הם מאמינים באלוקים ולא מוכנים לתת לך פרטים והגדרות ממה הוא עשוי ואיך הוא נראה. הם מאמינים במלאכים למרות שלא ראו אותם ואיש מהם לא הגיע למבחן במעבדה הפרטית שלך.
זה באמת מעצבן.
אבל לו היית קצת יותר כנה, ופחות גאה (אני מתכוון לגאווה אינטלקטואלית), היית מבין שכל התיסכול שלך עוד לא אומר שזה לא נכון.

***

ולענייננו הפרטי, נדמה לי שמיהרת מדי להכריז בקול תרועה רמה על כשלונם של אחרים. ליצנות אינה כלי מושלם לויכוח, ואני בטוח שמיימוני יגיב אחרת. אולי משום שגם לו יש הערכה מסויימת לגדולי תורה.
וכפי שאמר פעם מישהו: אם אני נכנס לחדר ורואה אנשים חותכים אדם ערום בסכינים, אני לא אמהר להתנפל עליהם, אלא אעצור שניה, ואולי אגלה שמדובר ברופאים שמצילים את חייו. בוודאי ועאכו"כ כשמדובר באנשים שאני מעריך ומכבד על גדלותם. אעשה כל טצדקי שבעולם כדי לסנגר עליהם, ולא מתוך רגש אלא מתוך שכל!
בוא נאמר שכלפי גדולי התורה לדורותיהם, יש לי הרבה הערכה, ולכן גם כשאני נתקל בקשיים, אני לא שמח להראות ולהכריז את גדלותי בכך שתפסתי אותם בשגיאה, אלא בודק שוב ושוב כדי להצדיק את מי שידוע לי כאדם גדול בחכמה, וגם אם לא אצליח - אשאר ב"צריך עיון גדול" ולא בשחצנות.
והרי דיברנו על דברים שרבנים אמרו מתוך ידיעתם שלהם. לא העמדנו כאן אותם למבחן. לכן הדברים שלי הגיוניים, וכל נסיון ציני להשתמש בליצנות לא יעזור לך. ערימות המילים שלך הינן ערימות בדיוק כמו שלי.
משונה, אבל אולי אני ואתה מכירים רבנים שונים. הרבנים שהכרתי עד היום, ברובם הגדול מאד, היו והינם אנשים בעלי רמות חשיבה והשקעה שאני יכול רק לקנא בהם ולהציבם כמודל לחיקוי. אולי ה"רבנים" שלך קורצו מחומר אחר. איני יודע.

יש גישה ידועה שעל פיה, אם נדמה לך שגדול בתורה טועה, סימן שלא הבנת אותו.
זו גישה לגיטימית שמבוססת על אמונה. לפי הגדרה, אי אפשר להעמיד את האמונה הזו לויכוח, שהרי אם בויכוח תראה שאכן הייתה טעות אצל הגדול, סימן שנפלה אצלך עוד טעות, וחוזר חלילה.

אלא שמו"ל, בהודעתו למיימוני, מנסה להוסיף נופך מעשי, טכני, לגישה הזו, לאמור - לא סתם "הרבי תמיד צודק", אלא "הבה אראה לך דרכים שונות שבהן יכולת להיכשל בהבנת צדקתו של הרבי".
היומרה להסביר תחושות ואמונות באופן שאינו תלוי בטעם אישי, אינה חדשה. מו"ל עצמו עשה נסיונות כאלה באשכולות אחרים. גם הכישלון שלו כאן אינו שונה מכל קודמיו.

הרב שביטל לכאורה את הידע המתמטי של פיתגורס מול זה של רש"י, לא עשה זאת, אליבא דמו"ל, כלפי כלל המומחיות המתמטית של שני האישים, אלא רק בהקשר של אותו חלק של המתמטיקה שנצרך "להבנת התורה ודרכי הא-ל בעולם". מהו אותו חלק? פשיטא - החלק שאליו התייחס הרב. האם יש לו הגדרה מעשית, תחום, סימני זיהוי? חלילה, אלה דברים עמוקים.
לכאורה, יש כאן איזה הסבר מעשי, לכלל שאם נדמה לך שהגדול טועה, סימן שלא הבנת אותו. אלא שלמעשה, זכינו לקרוא רק ערימת מילים שמבטאת את האמונה הבסיסית. אין כאן דבר מעבר לאמירה הכללית שהרב לא טעה, כי צדקתו של הרב אינה מודגמת בשום צורה. ניתן לה רק שם יפה - "מה שנצרך להבנת דרכי הא-ל", ומו"ל כבר הוכיח את יכולתו לנפח עוד ועוד את אותן טענות, עד שיחזיקו עמוד שלם ועדיין יבטאו את רק את ההיגד הבסיסי "כך אני מאמין".

אותם דברים אמורים בשגיאות לכאורה שנופלות בדברי רבותינו הקדושים. מו"ל נוזף במיימוני על שלא העלה בדעתו שהם השתמשו בשפה, *בכוונה תחילה*, באופן מעורפל ולא מדוייק. האם יש טענה מופרכת שההגנה הזו אינה עומדת לה? האם נאמר כאן משהו מעבר ל"יכול להיות שהם צודקים ולא הבנת"? האם ייתכן נאום עילג או מבולבל שאי אפשר לתרץ אותו בכך שהדובר "חשב שכך יוכל להעביר טוב יותר את מסר פך השמן הטהור"? גם כאן, ההסבר הטכני, לכאורה, מתגלה כערימת מילים שמתארות שוב (ושוב) את אותו רעיון בסיסי - "למרות הכל, הרב צודק". אין שום סתירה פנימית באמונה הזו, אבל אין ממש מה לעשות איתה בדיון, שכן היא עומדת באותה מידה לכל אחד מהצדדים, בלי שום קריטריון לבדוק את תוקפה או את סבירותה. ואם למו"ל נראה שטעיתי בהודעתי זו, הריני להודיע מראש שאני דווקא צודק ורק הוא, ביוהרתו, מסרב להביא זאת בחשבון.

תוקן על ידי dfl ב- 22/01/2008 16:42:29

מו"ל,למרות שאני נמצא במקום מנוגד לגמרי לשלך הרשה להרכין ראש במבוכה ובהתנצלות על כך שלא שמתי לב לציטוט המזעזע שציטטת בשם כותב בפורום,ולכן לא מחיתי על כך. אני מאד מקוה ומאמין שרוב המשתתפים פשוט לא שמו לב לכך ולכן לא העירו על כך.

אני יכול רק להעיד על כך שלפני זמן רב, עם פרוץ הפרשיה לעיתונות, היה דיון, באישי, בין מנהלי הפורום אם בכלל לתת לניק (שנאשם בעברות חמורות אלו) ההוא רשות לכתוב כאן. נכון שסוכם שהתעלמות היא הדרך הטובה יותר אבל מכאן תלמד שאין בנו ולו טיפה של אמפטיה לאדם שמפתה קטינים או לחביריו.

קעלמער

אם מדברים על השפה, זו היא.

אם מדברים על המונח, זה הוא.

אך בגדול, יש לי מה להשתפר בעוד המון תחומים.


אגב, לא ידעתי שזה רגיש אצלך, עובדת היותך בעל עבר חרדי אידישאי אדוק, באמת שנהגתי בתום לב.

[לומד,

איך בדיוק? מי מבין המתכתשים הוא "חרדי נאור"?]

אבל ההתכתשות האחרונה בהחלט יכולה לעשות טוב עם טענתו של פותח האשכול.

[קל וחומר,

צ"ל "שתיהן חוקיות באותה מידה". ולא "שניהם חוקיים באותה המידה".

אני מאד מקווה שהמקצוע האחר עליו דברה אמשלום אינו מורה לעברית.]