האשכול גדל וההודעות מתווספות, אבל עדין לא נמצא מי שיגדיר מהו המקור לדרשות חז"ל, מנין זה בא? מנין זה נלמד? כמובן שיש אומרים הלכה למשה מסיני, ויש אומרים עומק הפשט, אבל אין בדברים נחת, כי גם מנין המידות השתנה (13 או 7, ויש מחלוקת בין המניינים), וגם עומק הפשט לא כל כך עמוק, הוא פחות מדי עמוק, ויותר מדי רדוד או מוטעה.
הסיבה לדרשות חז"ל פשוטה בתכלית, ספר התורה כולל בתוכו 3 קבצי חוקים, וכעת, או שהכותב התבלבל, או שלא התכוון ברצינות לדברים, או שחלק מהדברים הוא אמנם אמרם במילים מסוימות, אבל התכוון לדברים אחרים.
בתקופת המקרא התייחסו לספר התורה, כספר הכולל בתוכו מקבץ חוקים, ויש רשות לכהן או לשופט להעדיף חוק על משנהו, האם הבכור ינתן לכהן (ספר במדבר), או שיאכל לבעליו בירושלים (ספר דברים). האם המעשר ינתן לכהן (סוף ויקרא) או ללוי (ספר במדבר).
בתקופת בית שני התחילו בני האדם להתייחס בצורה יותר מחייבת ומדוקדקת לחוקי התורה, וכעת הם עמדו בפני בעיה, מה נעשה עם הסתירות בתורה, למי ניתן את הבכור, למי ניתן את המעשר.
מכיוון שהיה ברור לכולם שספר התורה הוא קדוש ומחייב, מכיוון שהיה ברור לכולם שלא ניתן להתעלם מחוקים מסוימים (כפי איך שנהגו בבית ראשון), התפתחה לה שיטת דרש, כל סתירה נוציא אותה מפשוטה, ונדרוש בפסוק משמעות ההיפך מהפסוק, מכיוון שהותרה הרצועה, מה חוזקו של פשט פסוק זה על משנהו, לכן התחילו לדרוש את כל פסוקי התורה, כעת הסברא וההיגיון עלו דרגה, כעת הסתירות קיבלו משמעות מקסימלית, כעת נקרא את הטקסט גם בלי הבנה תוך כדי היצמדות למילים בצורה מקסימלית, ולפיכך באו דרשות חז"ל (לפעמים סברא, לפעמים היצמדות מקסימלית למילים, אין כלל ברור).
אולי זה לא נעים לשמוע, אבל זה התהליך, פשוט וקל.
להלן רשימת הסתירות בתורה, העתק מהלינק הבא, קטע 17.
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1667215&whichpage=6#R_6
***
כעת נוכיח את מציאותם של 3 קבצי חוקים בתורה, ונצביע על סתירות שיש בין הקבצים.
לפני שנתחיל, הדברים שאכתוב כאן, נכתבים בשיטת לימוד, המפרשת את חוקי ספר התורה בצורה פשוטה, יש כאן היצמדות מקסימלית למילים. לדוגמה- אם במקום אחד נזכר בתורה שצריך לפדות פטר חמור, ובמקום שני כתוב שצריך לפדות בהמה טמאה, הרי שיש כאן סתירה. כמובן שגם חמור הוא בהמה טמאה, ולפי זה ניתן לפרש שגם המקור השני מדבר רק על חמור, אבל זו שיטת פרשנות מדרשית, ואילו אנו מחפשים את המשמעות הראשונה של המילים.
כעת יבואו כל חכמי הלב ויאמרו, אתה ממציא שיטת פרשנות ועורך סתירות, לאט לכם, יש סתירות שהם מוחלטות, כגון בכור לכהן או לבעליו, מעשר לכהן וכו', ויש סתירות שהם רק אם נצמדים למילים בצורה מקסימלית כגון פטר חמור או כל בהמה טמאה, כך שמכיוון שמצאנו סתירות מוחלטות, למדנו שהתורה מורכבת מ-3 קבצי חוקים שונים, בנוסף למדנו זאת מכל אותם כפילויות של חוקים שנשנו ושולשו בספר התורה, ואז נוכחנו שגם בכל אותם מקומות שיש להם הסבר, אבל בעצם יש כאן קובץ חוקים שונה.
מעשר
לפי ספר במדבר המעשר ניתן ללוי
יח,כא וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.
לפי ספר ויקרא המעשר ניתן לכהן או למקדש
כז,ל וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ, מִפְּרִי הָעֵץ--לַה', הוּא: קֹדֶשׁ, לַה'. כז,לא וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ--חֲמִשִׁיתוֹ, יֹסֵף עָלָיו.
כל הפרשה שם עוסקת במתנות כהונה, לא נזכר שם לוי או ישראל אפילו ברמז, כך שגם המעשר הנזכר כאן הוא לכהן, יחזקאל קויפמן מכנה אותו המעשר הקדמון.
לפי ספר דברים המעשר נאכל לבעליו בירושלים
יד,כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה. יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.
קורא יקר, להלן דעת חז"ל, יש לחבר את החוק בספר במדבר לחוק בספר דברים, כך שיש מעשר ראשון ומעשר שני (הסבר מתקבל), ואת החוק בספר ויקרא יש להסב למעשר שני, ואם פודה מעשר שני מוסיף חומש (הסבר שאיננו מתקבל).
מה שקשה על ביאור זה, שבספר ויקרא כל הפרשה עוסקת במתנות כהונה, דיני ערכים, דיני המקדיש את ביתו או שדהו, דין מקדיש בכור או בהמה טמאה, דין מחרים, ואז מופיע דין המעשר, ולאחריו הובא דין מעשר בהמה.
כך שלפרש את המעשר כמוסב על מעשר שני שנאכל לבעליו בירושלים, זה הוצאת המקרא מפשוטו, כי פשוטו של מקרא עוסק במתנות הניתנות לכהן.
ריכוז הפולחן
לפי ספר שמות מותר לזבוח בכל מקום, כבר כתבנו את הפסוק על כך למעלה בסעיף 12, ואילו לפי ספר דברים צריך לזבוח רק במקדש, וכבר כתבנו את הפסוקים.
פסח
לפי ספר שמות יעשה הפסח בבית, יובא מהצאן, ויאכל צלי
יב,ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.
יב,ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. יב,ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.
לפי ספר דברים, יעשה הפסח בירושלים יובא מהצאן והבקר, ויאכל מבושל (בקר ומבושל)
טז,ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
טז,ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. טז,ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. טז,ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.
ביאור חז"ל, הבקר שנזכר בספר דברים רומז לקרבן חגיגה, וגם הבישול הכוונה צלי אש.
הבכור
לפי ספר במדבר הבכור ניתן לכהן ויאכלנו בקדושה
יח,יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה--קֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר--אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַה'. יח,יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה.
לפי ספר דברים הבכור נאכל ע"י בעליו הישראלי בירושלים
טו,יט כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר--תַּקְדִּישׁ, לַה' אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. טו,כ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה'--אַתָּה, וּבֵיתֶךָ.
נאמר כאן אתה וביתך, כלומר כל משפחתו של הישראלי, לא נזכר כאן אפילו ברמז כהן.
ועוד נאמר
יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.
הבכור הושווה למעשר, איזה מעשר? מעשר שני שנאכל לבעליו, הרי שגם הבכור נאכל לבעליו.
ועוד נאמר
יב,יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ, וְצֹאנֶךָ; וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ--אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ.
המעשר הבכור הנדרים והנדבות והתרומות, כולם יאכלו ע"י הישראלי ומשפחתו בירושלים.
ביאור חז"ל, יש לפצל את הפסוק, המעשר יאכל ע"י בעליו, והוא מעשר שני, ואילו הבכור יאכל ע"י הכהן, כפי שכתוב בספר במדבר. את הפרשה בפרק טו העוסקת כולה בבכור לבעליו, פירשו חז"ל כמתייחסת לכהנים.
פדיון פטר חמור
לפי ספר שמות רק פטר חמור נפדה
לד,כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ;
לפי ספר במדבר כל בכור בהמה טמאה נפדה
יח,טו כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַה', בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.
ביאור חז"ל, בהמה טמאה האמורה בבמדבר, הכוונה לפטר חמור, כי גם הוא בהמה טמאה. וכבר ביארנו שאנו מתייחסים לפשוטו של מקרא בצורה מקסימלית.
מתנות מהשלמים
לפי ספר ויקרא הכהן מקבל מהשלמים את החזה והשוק
ז,לד כִּי אֶת-חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיהֶם; וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו, לְחָק-עוֹלָם, מֵאֵת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לפי ספר דברים הכהן מקבל מהשלמים (הזבח) את הזרוע לחיים וקיבה
יח,ג וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח--אִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה: וְנָתַן, לַכֹּהֵן, הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה.
ביאור חז"ל, יש לחבר את 2 החוקים זה לזה, ולתת לכהן מהשלמים גם את החזה והשוק, וגם את הזרוע לחיים וקיבה.
עבד עברי
לפי ספר שמות וספר דברים, עבד עברי יוצא בשש, והנרצע הוא עבד עולם.
כא,א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כא,ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.
כא,ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
ספר דברים
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,טז וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.
לפי ספר ויקרא עבד יוצא רק ביובל
כה,לט וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. כה,מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ. כה,מא וְיָצָא, מֵעִמָּךְ--הוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב.
ביאור חז"ל, יש לחבר את חוקי ספר שמות ודברים לחוקי ספר ויקרא, העבד יוצא בשש, ואם פגע בו יובל קודם יצא ביובל, וגם אם נרצע יעבוד רק עד היובל. ועבדו לעולם נמחק, ופורש לעולמו של יובל.
אמה עבריה
לפי ספר שמות אמה עבריה לא תצא כצאת העבדים בשש, אלא בנישואין לאדון או לבנו, או בסיוע לפדותה (כסף עבודתה יהיה לפדיון), ואם לא יעשה לה אחת מתוך שלש האפשרויות, תצא חינם אין כסף.
כא,ז וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. כא,ח אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לֹא (לוֹ) יְעָדָהּ--וְהֶפְדָּהּ: לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. כא,ט וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה--כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ. כא,י אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ--שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע. כא,יא וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה--לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ: וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף. {ס}
לפי ספר דברים דין אחד לעבד ולאמה
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.
ביאור חז"ל, מה שנאמר בפסוק יז שאמה נרצעת אינו כפשוטו, אין אמה עבריה נרצעת, ואף לאמתך תעשה כן, מוסב על עבודה שש שנים ועל הענקה.
גר
לפי ספר במדבר חוקה אחת לאזרח ולגר
טו,טו הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם הויה הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'.
ועוד הרבה.
לפי ספר דברים מותרת נבלה לגר
יד,כא לֹא תֹאכְלוּ כָל-נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי--כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַה' אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ}
ביאור חז"ל, כאן בגר צדק כאן בגר תושב.
ביאור חז"ל למושג "גר" בתורה נאמר שלא בדקדוק, בקישור הבא עקבנו אחרי הזכרתו של גר לאורך כל התורה, ובנינו פרופיל מהם דיני הגר, ראה שם סעיף 1, כיצד צריך לפרש את פשוטו של מקרא.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1410321
מנחת ביכורים
לפי ספר ויקרא פרק ב' מנחת ביכורים קרבה מחיטים טריות קלויות באש וכתושות, ומשתמע שהמנחה היא מנחת יחיד.
ב,יד וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַה'--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. ב,טו וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא. ב,טז וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִשֶּׁה, לַה'. {פ}
לפי ספר ויקרא פרק כג' מנחת ביכורים של ציבור קרבה שתי לחם אפויות חמץ
כג,טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'. כג,יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַה'.
ביאור חז"ל, מה שנזכר בפרק ב' מוסב על מנחת העומר, מנחת ציבור הקרבה ממחרת השבת, נזכרה בויקרא כג,י-יא, וכאן בפרק ב' נזכר אופן עשייתה.
כאמור אין זה פשוטו של מקרא, ופשוטו של מקרא מדובר כאן במנחת ביכורים שהיא מנחת יחיד, כתוספת לשתי הלחם החמץ שהם מנחת ביכורים של ציבור.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/12/2007 21:20:57
 |
|
|
