אסנת הייתה בת יעקב שגורשה. דיון מוסרי.

בהקשר זה המלצה לספר-
"האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט
(לא בדיוק הטקסט המקראי...)

ושמא ניתן לומר שלמדרש לא הפריע כל כך שיוסף יישא אשה מצרית, אבל הפריע לו ביותר שיתחתן עם אשה שאמא שלה (לפי המקראות אמא ממש ולכל הפחות אם חורגת) ניסתה לפתותו ואבא שלה (לפי רש"י) חמד אותו למשכב זכור. מה הוא חיפש במשפחה כזאת?

_________________

לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו (יבמות כב.)

מרובקה,

ראה מה כתבתי בהודעה בדף הקודם:

מעניין לציין כי לפי האגדה שאין על תוכנה אף לא רמז במקרא, קיימת פרשה לא טהורה גם בקשר שבין ישי אבי דויד במשפחתו . משמע, בעלי האגדה והמדרש לא הסתפקו באותן פרשיות האמורות במפורש על ייחוסו של דויד, אלא אף הוסיפו עליהן -

לא טענתי שהמדרש הוא העמוד עליו נסובה כל תורת ישראל, הבאתי את המדרש הזה להראות שהקביעה שדוד היה ממזר איננה חד משמעית - ויש מדרשים המנסים לאזן את המגמה להדגיש את הפגמים שהיו בו. מה גם שלא ראיתי במדרש הזה רמז להכשרת מעשיו של דויד בזה שמנקים את אימו ואולי בצדק מחשד של זנות.

 

_________________

ריב
כידוע לך ילקוט המכירי אינו העמוד המרכזי עליו נסובה תורת ישראל.
ועצם העובדה שהמדרש התמוה עד מאוד הזה לא מופיע במקור קדום יותר מלמדת משהו עליו.
אם כי הוא הפך להיות די פופולרי בכל מיני פירושים המנסים בפילפולי לסרק להכשיר את מעשהו של דוד.

חוץ מהמדרש הזה כל הפרשנים כולם מפרשית את בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי שאפילו צדיק גדול כישי מתכוון במשהו להנאת עצמו.

_________________

הכותרת 'הלכה' אומרת שלתמר שהיתה אחות אמנון מהאבא, היה מותר להתחתן אתו. וזה דבר שהיה ברור לה מכיוון שאחרת היא לא היתה מבקשת : דבר אל לב המלך וכו' כפי שמופיע בפשוטו של מקרא.

_________________

השכן,

לא נתקלת במדרשים המנקים את ישי ואת אמו מכל חשד של ממזרות כמו זה:

"ישי פירש מאשתו שלוש שנים. לאחר שלוש שנים אמר לשפחתו תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור( רצה להכשיר זרעו מפסול מואבי, שעדיין היו עוררין על ההלכה ' מואבי ולא מואבית') הלכה ואמרה לגבירתה...( והסכימו ביניהן). לערב, כשיאמר לי סגרי הדלת תכנסי את ואני אצא וכך עשתה. עשתה אם דוד עמו הלילה ונתעברנ מדוד. בקשו בניה להרגה ואת דוד בנה, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן.
והיה הדבר טמון עד עשרים ושמונה שנים, כיוון שאמר הקב"ה לשמואל( שמואל א' ט"ז, א) 'לך ואשלחך אל בית ישי הלחמי', אמר לו הקב"ה: קום משחהו כי זה הוא. וישי ובניו היו עומדים ברתת ואימה. אמרו: לא בא שמואל אלא לבזותינו ולהודיע לישראל שיש לנו בן פסול( ממזר) ואמו של דוד שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ.."('ילקוט המכירי' לתהילים קי"ח, כ"ב, 

ישנו אשכול על סבלה של אם דוד נצבת בת עדאל - לינקי?

_________________

ויש עוד גרסה של חז"ל איפשהו - אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוייה לו מאחוריו, שאם יתגאה על הציבור אומרים לו 'חזור לאחרויך', כמו כן אילו היו יוצאים מלכים מיהודה שלא בדרך גנאי, היו מתגאים על השבטים, לפיכך אומרים לו 'שתוק, כי לא יצאו ממך בדרך נאה אלא בדרך של זנות'

מעניין לציין כי לפי האגדה שאין על תוכנה אף לא רמז במקרא, קיימת פרשה לא טהורה גם בקשר שבין ישי אבי דויד במשפחתו . משמע, בעלי האגדה והמדרש לא הסתפקו באותן פרשיות האמורות במפורש על ייחוסו של דויד, אלא אף הוסיפו עליהן, ואנו מוצאים בדברי חז"ל שהם מגלים נטייה מפתיעה ביותר, ליחס גדולי תורה וגם נביאים וצדיקים, למוצא שלכאורה נראה לא טהור, כגון על ביניהם ובני בניהם של גויים שנתגיירו, או אפילו על בניהם וצאצאיהם של רשעים גמורים, עד כדי סיפורים אגדיים מופלאים וכמעט פרדוקסאליים, על בני בניהם של המן הרשע ושל סיסרא שר צבא חצור שנעשו תלמידי חכמים בישראל, אז מה מגמתם של סיפורים אלה?

מגמה זו לא ניתן לפרשה אלא כהפגנה נגד הרעיון, לפיו מעלתם של בני אדם בתורה או ביראה או בעבודת ה' יש לה איזשהו בסיס ביולוגי, וכנגד תפיסת הייחוס במשמעותו הפרימיטיבית. האמת היא בכיוון ההפוך ואדרבא, גם אם יש במוצא צד פסול, הוא איננו מונע בעד האדם מלהתעלות בתורה, ביראת ה', בהתקרבות אל ה' ובעבודתו, אם אמנם פועל האדם בכיוון זה.
 
(שלחתי את ההודעה בטרם ראיתי את דבריך למעלה )

_________________

רמב"ם "מלביש" סיפור על הכתוב,שאינו נובע מהפשט. זהו דרש. מהסיפור [שהוא דמיוני], הוא לומד הלכה. אבל הכותרת "הלכה" לא הופכת את העובדות המתוארות, בענין היותה של מעכה יפת תואר, לאמת.

משה, בדוגמא שהבאת, מצטרף לרשימה ארוכה בחלקת גדולי האומה, שהתנ"ך פוגם בייחוסם. הצבעת על כך, שחז"ל לא המציאו את הענין. לפי המסופר בתנ"ך, בית דוד הוא צאצא של זנות [מעשה תמר], ניאוף [בת שבע], מואבית [רות] ועמונית [נעמה אם שלמה]. משה אהרון ומרים, מנישואי עמרם לדודתו. חז"ל מוסיפים את תאומות השבטים, אבל קובעים גם כי דוד היה ממזר. 



 

_________________

השכן,

מה שהבאתי מהרמב"ם איננו מדרש - אלא הלכה.

ואין שום פגם אתי בתורה בנישואין בין אחים, איסורי חיתון במשפחה שייכים לשמעיות , למה הם אסורים ? כי כך גזר !  אבל כל עוד לא נאסרו הם אינם נחשבים לעבירות.

ראה חזקוני על ליקוחי עמרם יוכבד

'מה שהסכים הקב"ה שיצא אדם גדול כמשה מליקוחים  שעתיד להזהיר עליהם, לפי שאין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו בצווארו, פן יתגאה על הציבור כמו שמצינו בדויד'

_________________

ריב,

מה יתרון פירוש דרשני אחד על אחר? יפת התואר כאן אינו פשט ואין לו אסמכתא במקרא.
יש מבעלי הפשט [איני זוכר כרגע מי והיכן, אבל מהפרשנים החדשים הם], שפירשו דווקא שתמר אינה בתו של דוד כי אם בת מעכה מבעל ראשון, ואזי אינה אחות אמנון כלל.
הפגם האתי של נישואין בין אחים לא נרפא בהיות אמם אשת-יפת-תואר מדומיינת.

_________________

השכן,

שאלת למעלה (חשבתי שבסרקזם) למה נשיאת אחות יותר קלה מנשיאת גויה - יעקב אבינו הרי נשא שתי אחיות, ויש אומרים ששרה היתה אחות אברהם - תוקפן של מצוות הוא מסיני אבל עד אז זה לא היה אסור -

_________________

והזכרון של שניכם הוא לא משהו..

הלכות מלכים ח הלכה י' - תמר מביאה ראשונה של יפת תואר הייתה, אבל אבשלום נולד מאחר הנישואין.  נמצאת תמר אחות אבשלום מאימו, ומותרת להינשא לאמנון; וכן היא אומרת "דבר נא אל המלך, כי לא ימנעני ממך"

_________________

בעל,

המסקה שונה: עדיף להיות יהודי ממזר, מגוי מיוחס.

ריב,

דווקא נראה שמגמת הייחוס הטהור במדרש אינה שולית.

_________________

השכן,

לא רק זה, כל האשכול הזה יסודו בהנחות יסוד שגויות, החל מזה ששואלים על סמך הבנה לקויה של המדרש: האם ראוי שיעקב יגרש את אסנת, וכלה בזה שכביכול כל המדרש לא נוצר אלא כדי שיימצא פתרון לנישואי יוסף, וחס וחלילה, שלא יובן שנשא אשה מצרית -
 
המסר העיקרי במדרש הוא בגנות הקנאה והנקמה - והסוף הטוב בא כדי לעורר לכך שה' משבש לקנאים את מזימותיהם,  ומרים גבוה את קורבנותיהם, מבירה עמיקתא לאיגרא רמה.

_________________