היה היה ילד ושמו
יענקי. הוא גר בבית קטן עם אמו האלמנה. הוא היה ילד טוב לב, עליז ושמח למרות שלא
היה להם כלום בבית.
פעם אחת חלתה אמו
של יענקי ולכן חשבה למכור את הפרה שלהם. היא שלחה את יענקי לשוק עם הפרה והזהירה
אותו לקבל עליה מחיר טוב.
בדרך פגש יענקי
צדיק נסתר. היה לו זקן לבן וארוך ועינים טובות. הצדיק היה ר' לייב שרהס. הוא ביקש
מיענקי שיתן לו את הפרה לשם מצוה.
יענקי ראה תיכף
שזה צדיק גדול ונתן לו את הפרה, והצדיק נתן לו זרעי שעועית.
כאשר חזר יענקי
הביתה, הראה את זרעי השעועית לאמו. אבל אמו לא האמינה לו שנתן את הפרה לצדיק וגערה
בו. ושניהם הלכו לישון עצובים.
בבוקר קם יענקי
ולאחר שהתפלל החליט לצאת לזרוע את השעועית בגינה. לאחר שעשה זאת, התפלא לראות כי
הצמח מתחיל לגדול ולגדול, עד שהגיע ממש לשמים.
הצמח נראה ממש
כמו סולם.
יענקי החליט לטפס
עליו ולראות לאן יגיע. הוא עלה ועלה עד שהעולם נראה קטן קטן. הבית של אמו נראה קטן
כמו קוביה של משחק, וכל הכפר כולו נראה כמו ציור צבעוני.
יענקי כבר היה
עייף, אבל ידע שצריך להתאמץ ולהתמיד כדי להצליח. אז הוא המשיך וטיפס עד שהגיע
לסוף. הוא ירד מקצה גזע השעועית וראה את עצמו במקום חדש לגמרי.
היתה זו ארץ יפה
ופוריה. היו בה יערות ושדות. כבשים רעו בשדות בנחת. נחל פכפך ולידו היה משעול.
יענקי הלך במשעול עד שראה לפניו טירה גדולה.
פתאום יצא מן היער
הצדיק שיענקי פגש על אם הדרך ונתן לו את הפרה. הצדיק שאל את יענקי אם הוא אמיץ.
ויענקי חשב וענה לו שכן. אז הצדיק אמר לו שעליו להיכנס לטירה, ולא לפחד מכלום, רק
לבטוח בה'. ואם יעשה זאת, יזכה בעושר רב.
יענקי היה באמת
ילד אמיץ, ולכן התגבר על פחדו וניגש אל שער הטירה. היה שם פעמון גדול ויענקי משך
בו וצלצל עד ששמע צעדים כבדים מתקרבים. ואז נפתחה הדלת.
יענקי ראה אשת
ענק. היא היתה גבוהה מאד והיתה לה רק עין אחת במצחה. יענקי נבהל וכמעט חשב לברוח,
אבל התגבר על עצמו כי ידע שרק כך יוכל להצליח.
הענקית התחילה
לצחוק בקול גדול. "הו, הו, הו", צחקה הענקית. "תראו מי בא לכאן.
ילד קטן. ילד שיהיה עכשו המשרת שלי. אתה תעשה כל מה שאני אומר לך. תסדר ותנקה את
המטבח, תצחצח את הנעלים והמגפים, תדליק אש באח, תשאב מים מהבאר ותנקה את כל
החלונות".
וכך הכניסה
הענקית את יענקי המסכן לטירה. היא הזהירה אותו שעליו להיות מאד בשקט, כי אם יגיע
בעלה, הענק, הוא יאכל אותו!
יענקי התגבר ולא
צעק, למרות שרצה לבכות בקול. והענקית אמרה לו:
"אתה באמת ילד
אמיץ. היו כאן הרבה ילדים, וכולם בכו וצעקו, ובעלי שמע ובא וטרף אותם".
ואז הענקית הביאה
את יענקי למטבח, פתחה ארון גדול של סירים, והחביאה אותו בפנים.
מתוך הארון שמע
יענקי צעדים כבדים אפילו יותר משל הענקית, והבין שהענק בעלה מגיע.
אז שמע יענקי
מתוך הארון קול נורא כגלגל הרעם קורא בקול:
"פי פה, פי
פו פום.
אני מריח כאן
יהודי!
היכן הוא מסתתר?
היכן הוא מתחבא?
אוכל אותו לארוחת
הצהרים!"
יענקי פחד מאד,
אבל התגבר.
"אתה מזדקן.
אתה מדמיין", אמרה הענקית לבעלה. "בישלתי את שור הבר לארוחת צהרים וזה
הריח שבא באפך. שב ותאכל ארוחת בוקר".
הענק התיישב
והענקית הגישה לו בשר מטוגן והוא אכל ואכל. ואז יצא הענק לטייל אחרי האוכל. בינתים
הענקית פתחה את הארון ושיחררה את יענקי. הוא עבד בשבילה בחריצות עד שהגיע הערב,
ואז היא החביאה אותו שוב בארון.
אז חזר הענק
הביתה והרעים בקולו. הענקית נתנה לו שוב בשר והוא אכל ואכל, ואז קרא לה להביא
לפניו את התרנגולת שמטילה ביצי זהב.
הענקית שבה ובידה
תרנגולת קטנה וחומה. הענק תפס אותה בידו וצעק: הטילי ביצה!
התרנגולת קירקרה
בחוסר רצון, אבל הענק הזהיר אותה שאם לא תטיל מייד ביצה, הוא יבלע אותה. היא נבהלה
והטילה ביצה גדולה ויפה שהיתה עשויה מזהב.
עוד אחת! צעק
הענק. והתרנגולת צייתה לו. לאחר שהטילה שבע ביצים נחה דעתו של הענק והוא עזב אותה.
הוא נטל את הביצים ושיחק בהן עד שנרדם והחל לנחור. הנחירות שלו הרעידו את החלונות
של הטירה והנברשת הגדולה מעל ראשו נעה וזעה כאילו היא עומדת ליפול.
יענקי פתח את דלת
הארון ויצא החוצה. הוא ניגש לשולחן וראה את התרנגולת. מהר מהר הוא חטף אותה ורץ
החוצה לתוך החשכה.
הוא רץ ורץ עד
שהגיע לשעועית, והחל לטפס ולרדת בחזרה אל ביתו.
כשהגיע הביתה כבר
עלה השחר. הוא נכנס הביתה והראה לאמו את תרנגולת הזהב. עכשו אפשר היה לראות שהצבע
שלה אינו חום רגיל. התרנגולת קרקרה בשמחה והטילה שתי ביצים מזהב.
אמו של יענקי
שמחה מאד וקראה:
עכשו אני זוכרת.
זו התרנגולת של סבא שלנו. איך היא נעלמה? ואיך החזרת אותה?
זה הכל בזכות
השעועית של הצדיק, אמר יענקי.
עברו כמה ימים
ויענקי החליט לטפס שוב על עץ השעועית. אמו הלכה לשוק והוא עלה בעץ עד שהגיע לשמים.
ושם הלך שוב בכיוון הטירה. הענקית פתחה לו את הדלת ושמחה מאד לראותו. היא החביאה
אותו בארון והזהירה אותו להיות מאד בשקט.
ואז נכנס הענק.
הוא קרא בקול נורא כגלגל הרעם:
"פי פה, פי
פו פום.
אני מריח כאן
יהודי!
היכן הוא מסתתר?
היכן הוא מתחבא?
אוכל אותו לארוחת
הצהרים!"
יענקי פחד מאד,
אבל התגבר.
"אתה מזדקן.
אתה מדמיין", אמרה הענקית לבעלה. "בישלתי לוויתן לארוחת צהרים וזה הריח
שבא באפך. שב ותאכל ארוחת בוקר".
הענק אכל ואכל
ואז תבע מאשתו שתביא לו את שקי הכסף והזהב שלו כדי שיוכל לספור אותם לפני שיירדם.
הענקית הלכה
והביאה שני שקים גדולים ושמה אותם ליד בעלה. הענק פתח אותם והוציא מן האחד כסף ומן
השני זהב. ואז שיחק במטבעות כפי שילד משחק באבנים שמצא בחצר. הוא סידר אותם במגדל
גבוה עד שהמגדל נפל והתפרק. ואז הוא החזיר אותם לשקים, כסף לשק האחד וזהב לשק
השני.
ואז נרדם הענק
בכסאו והחל לנחור. השמשות רעדו בחלונות והנברשת נעה ונדה על התקרה.
יענקי יצא מן
הארון והתקרב לשולחן. הוא תפס את שני השקים והחל לברוח. הוא הגיע אל גזע השעועית
והחל לרדת בו עד שחזר הביתה. הוא חזר בדיוק בשעה שאמו שבה גם היא מן השוק.
היא ראתה את
השקים שהביא יענקי ושמחה מאד. "הרי אלו השקים שלנו, שהיו של אבא שלך",
קראה האם.
יענקי אמר לה שזה
הכל בזכות השעועית של הצדיק. ואמו הזהירה אותו שלא ילך יותר להרפתקאות כי זה
מסוכן. אבל יענקי כבר החל לתכנן את הפעם הבאה שילך לטירת הענק.
למחרת עלה שוב
יענקי בגזע השעועית והגיע לטירה. גם הפעם פתחה הענקית את השער והכניסה אותו למטבח
והחביאה אותו. מייד כשהוא הסתתר, נשמעו צעדים רועמים במדרגות והענק נכנס למטבח.
אז שמע יענקי
מתוך הארון קול נורא כגלגל הרעם קורא בקול:
"פי פה, פי
פו פום.
אני מריח כאן
יהודי!
היכן הוא מסתתר?
היכן הוא מתחבא?
אוכל אותו לארוחת
הצהרים!"
יענקי פחד מאד,
אבל התגבר.
"אתה מזדקן.
אתה מדמיין", אמרה הענקית לבעלה. "בישלתי ראם לארוחת צהרים וזה הריח שבא
באפך. שב ותאכל ארוחת בוקר".
הענק התיישב
והענקית הגישה לו לאכול והוא אכל ואכל. ואז אמר לה שתביא לו את בגדי החמודות שלו
ואת הכינור שלו. הענקית הביאה לו בגד עשוי מפשתן מקושט בתכלת, רצועה מזהב וכינור
עם שבעה מיתרים.
הענק לבש את
החלוק, ענד את הרצועה על מצחו, והחל לנגן. אבל ברגע שנגעו אצבעותיו במיתרים, הוא
נפל ונרדם. וגם הענקית נרדמה.
יענקי יצא
מהמחבוא והתקרב לענק. הוא ידע שעליו להיות אמיץ מאד. הוא התיר את רצועת הזהב מעל
מצחו של הענק, ומשך בבגד עד שהשתחרר מעל כתפיו של הענק. אז קיפל את שניהם, תפס את
הכינור ורצה לברוח.
כאשר הרים יענקי
את הכינור, נשבה רוח מהחלון והרעידה את המיתרים והכינור החל לנגן, כאילו הוא שמח
שהוא בידיו של יענקי.
אבל הניגון העיר
את הענק. הוא פקח את עיניו וצעק:
"אבל יש כאן
נער יהודי!"
והוא התרומם
ממקומו והרעים בקולו:
"אתה לקחת
ממני את תרנגולת הזהב. אתה לקחת ממני את אוצרות הזהב והכסף. עכשו אתה רוצה לגנוב ממני
את בגדי החמודות ואת הכינור המנגן מעצמו?"
אבל יענקי עמד
מול הענק באומץ וקרא:
"אלו לא
הדברים שלך! אתה גנבת אותם מסבא רבה שלי!"
ואז הוא החל
לרוץ. הוא עבר מתחת לשולחן של הענק שהיה גבוה מאד. וקפץ בין הכסאות. והענק שהיה
גבוה וכבד ומסורבל נתקל בהם, נחבט ונפל. וכל פעם היה צועק יותר ויותר חזק.
אז רץ יענקי ופתח
את הדלת וקפץ החוצה. הוא החל לרוץ לכיוון גזע השעועית. אבל לחרדתו ראה שהענק קם על
רגליו ויצא אחריו מן הטירה. טפוף טפוף טפוף קפץ יענקי ורץ. בום בום בום נחתו רגליו
של הענק על האדמה והקפיצו סלעים באויר.
והענק הלך והתקרב.
יענקי זינק ועלה
על עץ השעועית והחל להחליק למטה. הוא אחז בכוח בבגד וברצועת הזהב ובכינור שלא
יפלו. והענק רדף אחריו. הוא טלטל את הגזע וניסה להפיל את יענקי.
סוף סוף הגיע
יענקי לתחתית הגזע. הוא נשא את עיניו וראה כי הענק יורד אחריו. מייד תפס יענקי את
הגרזן שהיה מונח ליד הגזע, וכרת אותו.
בבת אחת נשבר גזע
השעועית, והענק נפל.
הענק נחבט באדמה
בקול רעש עצום. יענקי חש שאזניו מצלצלות מקול הרעש. הקרקע זעה ונדה כאילו היתה
רעידת אדמה. אבל אז היה שקט ורק הענק היה מוטל לא הרחק מן הבית, והוא היה מת.
יענקי רץ לאמו
והראה לה את האוצרות שהציל מן הענק.
"כן",
אמרה אמו. "גם אלו האוצרות המשפחתיים שלנו". זה הבגד שהדוד שלך אהרן היה
לובש וגם הרצועה שלו. והכינור הוא של סבא דוד שהיה תולה אותו מעל מיטתו והוא היה
מנגן מעצמו ברוח".
יענקי שמח מאד
והודה לה' שעזר לו להציל את אוצרות המשפחה והגן עליו מן הענק הרשע.
אז בא אליהם
הצדיק וסיפר להם כי כל העושר הזה היה שייך לאבי המשפחה, שגם הוא נקרא יעקב, אבל
הענק הרשע גנב ממנו ומילדיו את הכל. ועכשו, בזכות אומץ ליבו וצדקתו של יענקי, הוא
הצליח להציל את הכל בחזרה.
אז ריפא הצדיק את אמו של יענקי, והשנים עלו לארץ
ישראל והקימו ישיבה גדולה בירושלים, והרי היא קיימת שם עד היום הזה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
