תוקפים את התחקיר בטענה שאתם טמנתם מלכודת לגברים וגרמתם להם לבוא למקומות המפגש. האם כך זה התנהל?

"לא הנחנו מלכודת ולא טמנו ולא פח. מדובר בתחקיר עיתונאי שבא לחשוף את הסכנות הטמונות באינטרנט. כל מה שעשינו זה להיכנס לחדרי הצ'טים באתרים המרכזיים ולהמתין תחת "שם כינוי" שמבהיר במפורש מה גילה של הילדה "לוטם 13", "מורנוש 13", "סיוון 13" – אם זה מלכודת או פיתיון, אז אני לא מבין את הטענות והטוענים.

"הרי כשגבר בצ'ט פונה באופן יזום למורן 13, הוא יודע שמדובר במישהי בת 13- הבחירה בין טוב לרע יכולה להיעשות על ידי המטריד המיני עוד מראש, הנה היא מצהירה על עצמה כבת 13. רובנו שומרים מרחק, מחפשים חברים אחרים לצ'ט. הפדופילים עטו על הטרף במאותיהם. זכות הבחירה האם להטריד מינית בצ'ט ילדה בת 13, היתה שלהם. הם אלה שפנו אלינו.

"הנחיה מפורשת שניתנה לתחקירנים גם בגלל הצד המשפטי של העניין: אתם חייבים להבהיר הרבה יותר מפעם אחת למשוחח איתכם שאתם "ילדה בת 13". התגובות מהמטרידים המיניים העידו שלא רק שהם יודעים שמדובר בילדה בת 13, אלא הם גם מרוצים מהסיטואציה.

"באותו רגע שהונח הבסיס המשפטי לזה שהמטריד מודע ומודה שמדובר בבת 13, אז החלה מסכת ההטרדות המיניות. גם אז לא פיתינו, לא לחצנו, ההנחייה לתחקירנים היתה: "אתם לא מובילים, לא יוזמים, אתם ממשיכים לשחק כילדה בת 13 תמימה". מצאנו שהמילה הכי שימושית לפרוייקט הזה היא: "חחח..."

"בשלב כלשהו התחקירנים ציינו עובדה אחת פשוטה שבחג חנוכה ההורים נוסעים לחו"ל והילדה נשארת לבד בבית. המטרידים המיניים הם אלה שלחצו, דחפו, הזמינו את עצמם, הובילו, פירטו ברמה פורנוגרפית מה כוונותיהם לעשות בזמן הפגישה. "הילדה" הונחתה בסך הכל "לא להתנגד למפגש". מכיוון שהעבירה כבר נעשתה והיא עבירת ההטרדה המינית של קטין באינטרנט, הרי שרצינו ללכוד את המטרידים וגם על פי הפרקליטות והמשטרה, הבית הריק מהורים בחנוכה אינו בבחינת הדחה לדבר-עבירה. להיפך, את כל העבירות הוירטואליות ביצעו המטרידים המיניים".
למה לא טשטשתם את פני הגברים? יש להם משפחות, ילדים. למה להרוס את חייהם לפני שהורשעו במשפט?

"ליבנו אל המשפחות, עולמם חרב עליהם בן רגע. אין לנו שום חמלה לסוטים ולמטרידים המיניים. אחת ממטרות התחקיר היא לא רק לדווח ולחנך אלא גם להרתיע. מדובר במגיפה שהתחילה בעולם והגיעה גם לישראל. הדרך הטובה ביותר להילחם במגיפה היא באמצעים דראסטיים. טשטוש הפנים של המטרידים המיניים לא היה משיג את האפקט שרצינו להשיג. המטריד הפוטנציאלי הבא יידע שגם אם ייתפס, יקבל לכל היותר כמה חודשי עבודות שירות וזהותו תישאר עלומה מהציבור.

"אין שום חוק שמחייב אותנו להסתיר את זהותם של חשודים אחרי שהובאו להארכת מעצר. הראשונים שפרסמו את תמונות החשודים היה עיתון "ידיעות אחרונות", מרוחות על פני 2 עמודים. אני חס על המשפחות, אני חס על הילדים. יידע הפדופיל הבא איזה עמוד קלון מחכה לו בפעם הבאה שהוא מתיישב לצ'וטט עם ילדות בנות 13 ויואיל בטובו להימנע מכך.

"אתמול, אגב, בחדרי הצ'טים, איש לא העיז לפנות למי שהזדהתה כילדה בת 13. כנראה שהיינו אפקטיביים".
האם אתה לא חש שחרגת מתפקידך העיתונאי? אתה הקורבן, השוטר, התובע, השופט, המדווח ויש שיגידו שגם התליין.

"התיקים כולם עברו לפני השלב המבצעי של הפרויקט לבדיקה מדוקדקת של משפטני חברת החדשות של ערוץ 10, משפטני משטרת מחוז תל אביב, משפטני הפרקליטות ורק כאשר המשטרה והפרקליטות הבינו עד כמה מלא, שלם ומתועד פרק ההטרדות המיניות לגבי כל אחד מהאנשים עליהם צברנו תיק עב קרס, ניתן האישור מהמשטרה והפרקליטות שהם איתנו בפרויקט.

"אנחנו התחקירנים, המשטרה היא זו שעצרה, הפרקליטות היא זו שתעמיד לדין ובית המשפט הוא שיפסוק. נכון שבראיונות, שיחות, בעימותים שאני מקיים עם כל החשודים, הם מודים כולם בכל חומר שאספנו נגדם ובכך שהם אלה שכתבו ושלחו את כל החומר שהצגנו בפניהם.

"יראה הציבור ויתרשם ויגבש את דעתו גם על האנשים הללו וגם על נטיותיהם וסטיותיהם. ובית המשפט יפסוק. אני לחלוטין דוחה את תזת החוקר–תובע-שופט-תליין. מי שקלע את החבל, הזמין עצמו אליו, שירבב ראשו לתוך הלולאה - הם לכל היותר אותם גברים מטרידים מינית, שולחי חומרים פורנוגרפיים קשים ומי שהאמינו באופן מוחלט שמדובר בילדה בת 13. אליהם, אנשים בגירים, צריך לבוא בשאלות".
מתוך התחקירמה החשיבות לדעתך בדקות הארוכות שבהן אתה מתעמת עם הגברים ומטיח בהם פעם אחר פעם את הדברים הסוטים שכתבו להם הגברים?

"הם לא מכחישים. חלקם מודים באופן מלא, לכן צריך להקריא להם כדי שיידעו במה להודות. חלקם מביעים חרטה ורובם גם מזהירים את ההורים מפני האינטרנט והסכנות הטמונות בו וממליצים להם לנתק את הילדות מהאינטרנט. איזה מסר יכול להיות נוקב ואפקטיבי יותר מקבוצת מטרידים שממליצה להיזהר מהאינטרנט?

"אחת ממטרות התחקיר זה שהידיים ירעדו לאותם פדופילים בפעם הבאה שהם מתיישבים מול המקלדת. כאשר מנסים להגיע לבית בו נמצאת ילדה בת 7, 8, 13, שייקחו בחשבון שהם עלולים לפגוש אותי מקריא להם את מעלליהם. וששבוע אחר כך, בעודם במעצר, כל עם ישראל יראה אותם.

"ערוץ 10 לא ירפה ומדי כמה חודשים יבדוק את השטח ואם יהיה צורך במבצע נוסף נעשה אותו שוב".
האם אתה לא מרגיש שהמשטרה תפסה טרמפ על התחקיר? הרי עשיתם את העבודה שהמשטרה היתה צריכה לעשות מלכתחילה ובתחקיר מוצגים השוטרים כאילו הם עושים את עבודתם ולוכדים את הפדופיל. יש כאן עיוות של המציאות, לא?

"הפרויקט ניזום כאן. אנחנו אלה שבאנו למשטרה, סיפרנו להם על הרעיון, אמרנו להם שבכוונתינו להוציאו אל הפועל. בשלב בו באנו למשטרה היו בידינו עשרות תיקים מגובשים למדיי נגד המטרידים המיניים.

"המשטרה יכלה לעשות אחת מן השתיים: או לומר לנו, אנחנו מתנצלים אבל אנחנו נלכוד את הפדופילים שלנו ואתם תעשו את התחקירים שלכם. מה שהיה קורה באותו רגע זה ששרשרת מטרידים מיניים היתה פוגשת אותי בבית הילדה בת ה 13 ואחרי שיחה ממצה ומתועדת היו יוצאים אל תוך הלילה, חוזרים לביתם, בלי שנדע מיהם, במקרה הטוב שורפים את המחשב ומשמידים את הראיות ובמקרה הגרוע חוזרים להטריד ילדות באינטרנט.

"אני שמח שהמשטרה הבינה שהאופציה השנייה, של שיתוף הפעולה, זו שיצאה אל הפועל, היא אופציה מועדפת".

האם היו לך ספקות במהלך התחקיר לגבי אופן ביצועו?

"זו העבודה העיתונאית הכי סבוכה שאני וכל מי שנטל בה חלק היו מעורבים איי-פעם . מאז שיעקב אילון יזם את הרעיון לעשות פרויקט דומה לזה שעשו ב-NBC, הקדשנו יותר שעות על ישיבות, דיונים, התלבטויות מוסריות, משפטיות ואתיות מכפי שהקדשנו לתחקיר עצמו. עשרות ישיבות עם משפטנים, עם המשטרה ישיבות בינינו הוקדשו לכל דילמה והתלבטות.

"אין לי ספק שלא נשיג קונצנזוס מוחלט על כל החלטה שקיבלנו. עד לרגע השידור וגם אחריו עוד נשמעו צעקות רמות בחדרי הישיבות על שלל דילמות מקצועיות. אני באופן אישי שלם לחלוטין עם מה שהגיע לידי שידור ואני מקווה שהתומכים רבים מהמתנגדים. זה יעזור לי מצפונית ומוסרית".

האם התחקיר לא מונע בעיקר משיקולי רייטינג?

"לא".

האם היו גברים שהייתם איתם בקשר והחלטתם שלא לזמנם למפגש? מדוע?

"היו מספר בודד של תיקים שלא הרגשנו שלמים איתם בגלל טעויות ספורות של תחקירנים. כאשר תיק לא עמד בכל המבחנים העיתונאיים והמשפטיים שהצבנו לעצמינו, אותו מטריד לא שמע על הנסיעה של ההורים לחו"ל שהציתה דמיונם של רבים אחרים".

ומה יקרה אם אחד מהמטרידים המיניים יתאבד?

"זה יהיה מאוד מצער. אני מקווה שלא יקרה".

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=527817&sid=126

לאחר שהתכתבו עם ה"נערות", הגיעו חלק מהחשודים למקום מפגש בתל אביב שנקבע עם התחקירנים. אחד הגיע עם פצפוצי שוקולד, אחר עם מצלמת וידאו, וחשוד נוסף הביא קונדומים. "מה אתה עושה כאן? מה יש לך לחפש עם ילדה קטנה?" שואל בזעם עורך התחקיר דב גילהר את החשודים, ומשחרר אותם לידיהם של השוטרים שמעכבים אותו למעצר.

בעוד הצופים יושבים מול המרקע, ספק מזועזעים ספק משועשעים מההתרחשות המותחת, בני משפחותיהם של החשודים יושבים ולא יודעים היכן לקבור את עצמם. כשהם רואים את האבא, את הסבא, או אפילו את הבן שלהם מנסה לפתות קטינות באינטרנט, הלב שלהם מתכווץ בקרבם. האם זה באמת יקירם? ומה יגידו החברים?





"אשתי לא מפסיקה לבכות"



כך או כך, בני המשפחות מספרים כי הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, השכנים מרכלים ללא הרף, וכולם מסיטים את מבטם מהם. "דבר אחד ברור לנו מעל לכל ספק", הם אמרו אתמול, "לא משנה מה יהיה פסק הדין, גם אם הוא יזוכה בסוף, בעיני הציבור הוא תמיד יהיה אשם".

"זה יצא מכל פרופורציה", אומר משה דורה, אביו של אייל. "שוב ושוב אני רואה את התמונה של הבן שלי בחדשות, בפרומואים, באינטרנט, זה לא מפסיק. אפילו רוצחים ואנסים שהורשעו לא מקבלים כל כך הרבה זמן מסך".

עיניו כבויות, התריסים מוגפים והסיגריה לא כבה לרגע. "אשתי לא מפסיקה לבכות", הוא מספר, "היא מכונסת בעצמה. בימים הראשונים היא בכלל הפסיקה ללכת לעבודה כעוזרת גננת, כי היא פחדה ממה שיגידו עליה. ביום בהיר אחד הפכנו מאלמונים למפורסמים.
אני לא יודע איך להתמודד עם מכה כזו".

בני משפחתו של אייל וקרוביהם של חשודים אחרים טוענים שערוץ 10 שם את עצמו כחוקר, שופט ומוציא לפועל, ומלבד בנם נעשה להם, לבני המשפחה, עוול כבד מנשוא. "יש עיקרון של מידתיות, לא?", שואל בזעה דורה. "מאשימים אותם רק בניסיון לבצע פשע, הם אפילו לא הורשעו, וכבר מתייחסים אליהם כפושעים מסוכנים ביותר. אבל זה לא משנה בכלל, כי זה ילווה את הבן שלי בכל פינה שאליו יפנה. תמיד יסתכלו עליו אחרת מעכשיו. אני בעד תחקירים עיתונאיים, ויותר מזה - אני בעד להעניש פדופילים בכל מקום. זו תופעה מזעזעת ויש למגר אותה".

"עשו להם לינץ' תקשורתי, ואני ואשתי משלמים את המחיר. זה היה פשוט ניסיון להשיג כמה שיותר רייטינג על חשבון הגב של הבן שלי", הוא אומר.





המשפט מתקיים בתקשורת"



יום למחרת מעצרו של אייל תכנן דורה להגיע אל משרד סגן ראש עיריית ראשון לציון, שבו נקבעה לו פגישה כדי שיסייע לבנו למצוא עבודה. כעת הוא יודע שאין טעם לגשת לשם.

"אף אחד לא ירצה להעסיק אותו עכשיו", הוא אומר בייאוש. "אני מתפלל שהוא יעבור את זה. אני מרגיש שנטפלו אליו. כל עוד האינטרנט פרוץ ולאנשים יש בעיות נפשיות, התופעה תימשך. אבל אותי מעניין לדעת: האם מישהו בערוץ 10 חשב איך התחקיר הזה יפגע בנו, בני המשפחות של האנשים האלה? אני מתבייש לצאת לרחוב, אני לא יכול להתמודד עם כל השאלות האלה".

מה שמפריע למשפחות החשודים יותר מכל הוא תחושת חוסר האונים מול אמצעי התקשורת. "אני לא יכול לעשות כלום כדי לעזור לו", אומר א' שהיה צריך ללוות סכומי כסף כדי לממן את שכרו של עורך הדין של אחיו. "מפריע לי שבהקשר של כל חשוד אחר שהוא מהנדס בכיר או בעל ממון הוטל צו איסור פרסום, ואילו על האח שלי, שהוא הכי נמוך בסולם והוא לא מישהו חשוב, אפשר לכתוב כל מה שרוצים ולהראות את התמונה שלו בכל מקום".

המושב השקט בית עריף סער וגעש אף הוא השבוע לאחר הגילוי ששוהם ברוך, אמן מהמקום, הוא אחד מהחשודים בפרשה. "אין ספק, נעשה לנו עוול גדול מאוד", אומר מוטי, בן דודו של ברוך. "אלו ימים קשים, ואנחנו מנסים לעבור אותם כמיטב יכולתנו. מדהים שהמשפט מתנהל באמצעי התקשורת ולא בבתי המשפט. קשה לי מאוד לשבת מול הטלוויזיה ולראות אותו ככה".





נזק בלתי הפיך לחשודים"



גם בביתו של אלדד בן-גיא, החשוד שנעצר מרמת-גן, הסתגרה רעייתו בביתה, אם לשני ילדים קטנים, וסירבה לענות לטלפונים המצלצלים או להגיב לחשדות על בעלה. "הם משפחה כזו חמודה וצעירה, עם שני ילדים חמודים", אמרה אחת השכנות, "אני מקווה שהם ייצאו מזה מהר. אני לא יכולה לתאר לי איך היא בוודאי מרגישה עכשיו אחרי שהתחקיר שודר".

לצד המשפחות שנפגעו מפרסום התחקיר גם יש משפחה אחת שדווקא שמחה על מעצרו של אחד החשודים. במשך שנים הם חשדו בפעילות הלא חוקית שמבצע קרוב משפחתם, בין היתר הם חשדו כי הוא פוגע מינית בילדי המשפחה, והם נשמו לרווחה כאשר חשפו התחקירנים של הערוץ את פניו, והביאו להגשת כתב אישום נגדו.

בסוף השבוע יסתיים העיסוק התקשורתי בפרשה, עם ירידת סדרת התחקירים מהמסך. לאחר מכן תעבור הזירה לבתי המשפט, לתביעה, להגנה ולחשודים עצמם.

עורך דינו של ברוך, אבי עמירם, טיפל בתיקים רבים של עברייני מין, אבל התעניינות תקשורתית כזו הוא לא זוכר. "אני לא מצליח להיזכר בסיפור דומה שהיה בכותרות כל כך הרבה זמן כמו זה. אני חושב שבמקרה הזה ערוץ 10 ניסה להגדיל את מספר הצופים שלו על חשבון כבודם של חשודים. צריך להיות איזון בין חשיפה ופרסום לבין נזק בלתי הפיך שנגרם לחשודים".





"אין חמלה לסוטים"



עמירם מוסיף עוד כי הטלוויזיה במקרה זה כמו החליפה את תפקידה של המשטרה, ששמחה לשתף פעולה. "הלכו פה צעד אחד רחוק מדי", הוא טוען. "המשטרה הפקירה בידי ערוץ טלוויזיה חקירה רגישה, ובכלל, עומדת כאן בעיה משפטית האם נעשתה בכלל עבירה. נכון, גם ניסיון לבצע עבירה הוא פשע, אבל במקרה של הצ'טים באינטרנט כולם יודעים שהשקרים מתעופפים באופן חופשי בכל מה שקשור לגיל ולזהות. אבל בכל מקרה, לאדם כמו ברוך שהוא צייר ופסל ללא עבר פלילי, הנזק הוא בלתי הפיך".

נשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר אמרה אתמול כי היא מבינה את רגשותיהן של המשפחות, ועם זאת היא אינה מתנגדת לתחקיר כפי שפורסם. "ודאי שזה לא נעים לאדם שנחשף", היא מסבירה, "אבל זה הרבה יותר לא נעים לקורבן. אני מבינה שהערוץ שומר על זה בפרופיל גבוה כי הוא שמח על המעשה שהוא עשה וגאה בו, זה בוודאי לא נעים למשפחות, אבל זה חוקי".

עורך דינו של החשוד י' מירושלים, זהר ברזילי, שעל פרטי לקוחו הוטל צו איסור פרסום, אומר כי "הנזק החמור שהיה נגרם למשפחה של י' הוא בלתי הפיך. אני הייתי ממליץ לכל אחד מהחשודים להוציא צו איסור פרסום על פרטי המקרה, אין נזק חמור יותר לפרנסה ולחיים מפרשה כזו".

בערוץ 10 ציינו אתמול כי אחרי השידור התקבלו אלפי תגובות, שיחות ומכתבים מהורים בכל רחבי הארץ שביקשו להודות על שידור התחקיר. עורך התחקיר דב גילהר מסר לאחר שידור התחקיר כי "לבנו עם המשפחות שעולמם חרב עליהן בן רגע. אבל אין לנו שום חמלה לסוטים ולמטרידים המיניים. אני חס על המשפחות, אני חס על הילדים. יידע הפדופיל הבא איזה עמוד קלון מחכה לו בפעם הבאה שהוא מתיישב לצ'וטט עם ילדות בנות 13, ויואיל בטובו להימנע מכך".



http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/673/548.html