אהבה ועדות-האם זה עוד קיים?!

אולי עוד שנות  זה יהיה מקובל אצל חרדים

ברור שהטיעון של קבלה למוסדות נגזר מעצם כך שיש רתיעה מבני עדות אחרות, אך גם ההיפך. אם המוסדות היו מתייחסים בשוויון לכל העדות, הרתיעה שאותה תיארה חולמת באופן נפלא, היתה מתפוגגת ונמוגה כעבור תקופה.

לדעתי התירוץ של "מפחדים שלא יקבלו את ילדיהם למוסדות לימוד", הוא לא ממש תירוץ נכון, שהרי במוסדות החינוך הליטאיים לומדים אלפי תלמידים מעדות אחרות, כאשר הסגנון התרבותי והרוחני של המשפחה עונה על הדרישות, וגם אם זה כן תירוץ נכון, הרי שהוא עובד רק לגבי בחורות אשכנזיות, ולא לגבי בחורים, שבסופו של דבר משמרים את שם משפחתם.

אני סבורה שעדיף להפסיק להשתמש בטעות "פוליטיקלי-קורקטיות" ולומר את האמת כפי שהיא: להתחתן עם בן עדה אחרת בחברה שזה לא מקובל, זה לא נח. זה מצריך אותנו להיאבק, להילחם, החבר'ה מסביב מתחילים לשאול שאלות, ההורים מתנגדים. אנחנו לא מספיק אמיצים בשביל זה. אנחנו יותר מדי עדריים.

הכרתי פעם סיפור על זוג שהכירו ולא יכלו לממש את הקשר בגלל עניין של פער עדתי (למרות ההתאמה המנטלית). שני הצדדים סבלו מהעניין. מה לעשות, לפעמים להיות שייכים לקבוצה\קהילת בעלת מעמד מסוים, זה להיות כלאומים בתוך כלוב של זהב. הוא אמנם עשוי זהב, אך בסופו של דבר: הוא כלוב.

הרבה אנשים נמצאים בו, רק שהם לא מודעים לכך, ואם תאמר להם- הם יתכחשו לכך בכל תוקף ויאבקו כדי להוכיח לך שאתה טועה, ואולי אף יטענו שה"מגבלות" שחלות עליהם מוסכמות עליהם, ובעצמם היו נוהגים כך גם אלמלא הייתה זו הוראה מגבוה.  הם ימצאו עצמם מצדיקים אותו, רק בגלל שהם התרגלו לחיות עפ"י הכללים הנהוגים בו.

בד"כ רוב האנשים ממשיכים במסלול שיועד להם, הם מתחתנים עם האנשים הנכונים, מקימים את הבתים הנכונים, ומחנכים את ילדיהם על בסיס המוסכמות הנכונות.

אך לפעמים, אצל אנשים מסוימים, מגיעה מתישו ההתפכחות.

מגיע הרגע בו החינוך מבית, עם כל ריח הנוסטלגיה והמטענים הרגשיים שהוא מכיל, מתעמת עם היצר האינדיווידואלי (שלעיתים מתפתח באדם בתוקף היותו אדם חושב, ולעיתים כופה עצמו ע"י דילמה מתוך המציאות שמחייבת החלטה לפה או לשם) ואותו יצר מביא איתו אמירה עצמאית ואמיתית, לעיתים אף אמיתית יותר מהמוסכמות עליהם הם גדלו, ולך תמצא מה עושה איתו, עם היצר המוזר הזה, המרדן הזה, חסר הגבולות הזה. מאיזה כיוון אוכלים אותו בכלל.

הרוב מדחיקים אותו, קוברים אותו, מעלימים אותו בלחשי כישוף, כאילו הוא לא היה קיים מעולם.

חלק מתעמתים איתו "אינטלקטואלית": חושבים עליו, דנים בו. הם מרגישים מאד "ליברלים מבחינה מחשבתית" רק מפני שהסכימו לשכלם לערער לרגע קט במוסכמות ובנורמות בתוכם הם חיים, ולשפוט אותם, לכאורה, באופן חיצוני, בוגר ואמיתי. מה שקורה אצל רובם הוא שזה בעצם סוג של משחק אינטלקטואלי מכור מראש ובסופו של רגע, הם מעבירים את הנורמות הללו תהליך אוטומטי של רציונאליזציה, רק כי זה הדבר הנח יותר. זה הרי מפחיד לעשות שינויים. הם מסבירים לעצמם למה זה היה טוב מלכתחילה ומצדיקים את הראשונות. ומעכשיו, לעולם אין סיכוי שישנו את דעתם. הם הרי הפכו בכך והגיעו לדעתם זו לאחר בחינה כאילו דקדקנית ומודעת. 

אבל יש אנשים שנמצאים במקום טוב יותר מן השניים למעלה. 
אלו שלפחות לא משקרים לעצמם, שלפחות מודעים לעובדה שהם סוג של קרבנות חברתיים.
שלפחות בהגיש צווארם לשחיטה הם מקללים בלחש, ולא טועים לחשוב שמדובר על עיסוי הוליסטי מפנק.

זה מקום בוגר ונכון יותר, מפני שלפחות שזה מקום ממנו עתיד לצמוח שינוי, ואם לא עכשיו- לפחות בדור הבא.


נ.ב.

שימו לב שהתיאור הנ"ל יכול להתייחס לא רק לנושא הנדון, אלא למוסכמות חברתיות בציבור החרדי באופן כללי.

לא אמרתי שהשינוי לא קשה.
אז מה? זה מוריד מאיתנו את האחריות? אני לא חושבת.
זה שהרבנים לא מרימים את הכפפה לא מצדיק שיתוף פעולה.
שינויים חברתיים תמיד יפלו על כתפי האנשים הקטנים.
  העניין הוא שהם לא יהיו כל כך קטנים אם לא ילמדו אותם להיות קטנים.
הייעוץ "פרקטי לפי המצב" ו "לא ליצור שינוי" זה היינו הך במקרים כאלה.

_________________

גרב- המוסדות נשלטים ע"י האליטה. אותם אליטיסטים לא יכנעו כ"כ מהר ולכן השינוי הוא מאד קשה. לדעתי הרבנים צרכים לשאת בעול השינוי ולא להפיל זאת על כתפי האנשים הקטנים. זה שהרבנים לא יוצרים שינוי, החל ביסוד ושורש הבעיה, זו טענה קשה כלפיהם. זה שהם מייעצים פרקטית לפי המצב, זו לפחות נקודת זכות.

גבר, אני דווקא חושבת הפוך. התשתית החברתית והמוסדית קשורה למצב הקיים באוכלוסיה. אם יהיו יותר ויותר "חצי חצי" "רבע שליש" "שלם ושמינית" וכל מה שלא תרצה, לא תהיה ברירה לתשתית החברתית והמוסדית ולהשלים עם המצב. האוכלוסיה היא זאת שאמורה לקבוע מה תהיה התשתית החברתית שלה ולא להיפך. אבל אם היא לא תכיר ב"זכות הזאת" ותשתמש בה, היא תהיה, כמו שהיא עכשיו, כלי שנכנע לכל קוריוז של "התשתית החברתית והמוסדית".
לדעתי, הציבור חייב לקחת יוזמה.
אני כן חושבת שאפשר לבקש מאנשים להתחתן, גם על חשבון קושי ופריצת דרך. בגלל שהכל כל כך כנוע וסטטי, צריך את הדרסטיות ע"מ להזיז משהו. (ושים לב שאני גם נותנת יותר קרדיט לאנשים, מאשר אתה. ;))
לי עדיין יש עוד תקווה (אומנם קטנטונת מאוד) ליום שבו, (אם מדברים על סמינרים) יקומו ההורים של הבנות או הבנות ויעשו שביתה בגלל הסינון הגזעני במוסד שבו הן לומדות.

וזה כן קשור גם לרב- כי הרבה תלוי בחינוך.  והרבה הרבה אנשים תופסים את הרבנים שאיתם הם הולכים להתייעץ כדמות חינוכית וכמודל לחיקוי.

תוקן על ידי גרב_כחולה ב- 25/12/2007 1:10:32

עשני- שוב את צודקת! אבל אני שוב חולק עלייך... השינוי מתחיל מהאדם היחיד והקטן אם הוא רוצה אותו אבל לא צריך להדיח אותו. כאשר הוא מתייעץ אובייקטיבית היועץ צריך לייעץ לו מה שטוב לו לא מה שטוב לציבור. הטענה שהרבנים לא יוזמים שינוי שורשי בבעיה אני מצטרף לדעתך.
אגב, אולי אני אהיה מראשוני הקופצים למים, אבל לא בגלל שרב כלשהו הדיח אותי לכך, אלא בגלל שאני אבין ואחשוב שזה המעשה הנכוןל לעשות.

גרב- החזון לא יתגשם אם רבנים ייעצו להתחתן נישואי תערובת כל עוד התשתית החברתי והמוסדית לא תקבל אותם בזרועות פתוחות. קודם כל צריך להכשיר את הישיבות והסמינרים לקבל ספרדיות וחצי חצי, אח"כ שכבר הם יהיו לגיטימיים, הנישואים כבר יבואו מעצמן. א"א לבקש מאנשים להתחתן, כל עוד הם בודדים, זה רק יגרום להם נזק, גם אם חיי המשפחה שלהם יהיו מאושרים.

גבר- השינוי הגדול מתחיל באדם הקטן. כן, אז בהתחלה יש קצת קורבנות- נכון, אבל אלו הם ההולכים בראש המחנה ולכן לגודמא זה לא יהיה אתה אלא אנשים עם מעט יותר אמת מוחלטת שלא מעניינים אותם אנשים רדודים שרואים בכך פחיתות כבוד או ניוסי מדעי.
אם תלך בדעותיך אלו אז גם בעוד מיליון שנה דברים ישארו כתקנם. חבל.
חח גרב טוב- בגלל שאת חמודה במיוחד אני אכתוב לך.. אבל מחר בעז"ה כי אני הולכת לישון...
לילה טוב חלומות פז לכולםם ;)

תוקן על ידי עשניכרצונו ב- 25/12/2007 0:33:14

עשני את צודקת לחלוטין, אבל אם אני יטען לך שיש לי אידיאל מסויים שאת גם מסכימה שהוא נכון, אבל הוא לא בוער כאש בעצמותייך. יש לך חששות מהגשמת האידיאל, יש השלכות רבות שאינן בשליטה. האם כאשר תתייעצי באופן פרטי תצפי שיגרמו לך לעשות מעשה שיתכן ויזיק לך בעתיד, בעוד שאין לך כל עניין באידיאל? צריך לחנך להבנה ורק שכתוצאה מהבנה יבואו המעשים. כל עוד שאין הבנה אין לגיטימציה לשידול למעשים שיש להם השלכות קריטיות עתידיות. ללא הבנה זה נסיון בבני אדם.

הי! גם אני רוצה לשמוע את הסיפור!

עכברי נסיון.
אם לכזה מצב הגענו, או במחשבה שניה - הגעתם. (תרשה לי להוציא את עצמי מתפיסה רפויה זאת)

א.  פסילה של בנאדם על רקע מוצא הוא מצב שמתקבל ע"י הציבור כקיים וכמובן.
ב. עידוד לקראת שינוי חברתי ויותר מזה, שינוי ערכי נתפס כ "ניסיון קריטי בבני אדם".

לפעמים אני מרגישה שהציבור (במיוחד הצעירים והחדשים) מנוון. איפה הרוח?

החזון בהחלט לא יתגשם אם לא אחד אחד יעשה את השינוי בתוכו וכלפי חוץ. לא תהיה שום מהפכה "בולשוויקית".

צריך להיות אידיאליסט. אני לא יודעת מה אתך הרי כבר קבעתי שמשהוא ב"יהודי שלך" מקולקל %) אבל אני רוצה עולם מתוקן.אתה מוזמן להצטרף.
 ולא אני לא אחכה למשיח בשביל שזה יקרה הרי לא באתי לעולם הזה לשחק וללמוד אלא להשאיר אחרי דבריםששינתי  ולפעול כמה שיותר לקרב את הגאולה ולא לשמר מצב מקולקל או להרחיק עוד יותר.
אני לא בטוחה בקשר לסיפור אם זה מתאים לפורום אני אכתוב בפרטי.

עשני, אנו לא חולקים ע"כ שהמצב עקום, אנו חולקים על איך צריך להתנהג במצב העכשווי. אני סבור שבמצב הקיים רב צריך להיות פרקטי ולא אידיאליסט ע"ח האדם הפרטי. אני ממתין לסיפור!

אין קשר בין תשובתך לדבריי. אתה תוצר של הגישה העקומה הזו. אני לא מאשימה אותך.
גבר-  יהודי שאומר שלהתחתן עם יהודי מעדה אחרת זה לעשות ניסוי קריטי בבני אדם אז תסלח לי. ליהודי הזו יש בעיה בסיסית וקשה שאני לא אוכל לפתור.
ואגב- יש לי סיפור מזעזע לספר לך. מעניין מה תגיד.