| נשלח ב-23/12/2007 04:17 |
 |
| |
שמות
(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2020 09:53 |
|
| |
לפי הירושלמי כן היו להם עבדים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2020 13:50 |
|
| |
בנ"י נצטוו בפרשה, ךכארוה עם פבח מצרים על ענייני חיוב עבדים וגרים בקרבן פסח.
בהנחה (סבירה) שלבנ"י, עבדים שבעבדים, לא היו עבדים משלהם, הדבר צ"ע ובפרט לדעת הרמב"ם שצווי לפני מתן תורה אינו מחייב. בתקופה שלאחרי מתן תורה (מילא צויי שבת במרה חייבו זמנית, עד מתן תורה, אבל צווי זה לא הועיל מאומה).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2020 14:54 |
|
| |
ירוחםשם
התנמהג במוסריות??
מיד הוא הורג את המצרי הוא לא שואל למה אתה מכה אותו אולי העברי עשה משהו לא יפה?
הוא רואה שני עברים רבים מיד הוא מכנה אחד מהם בשם רשע. הוא לא מברר
בנות יתרו -הוא לא מברר את העינין אולי יש הסכם אולי צריך לנהוג כמנהג המקום? מיד מתחיל להכות
זה מוסרי בעיינך?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 21/01/2020 14:57:59
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2020 11:17 |
|
| |
urison
| ירוחםשמ כתב: |  | | ויצא אל ''אחיו'' איש מצרי מכה איש עברי מ''אחיו'' הוא לא ידע שאלו מאחיו. הוא סתם הרג מצרי
|
|
כבר עניתי גם על זה:
שלושה מקרים שבהם משה התנהג במוסריות. לא מתוך דחף לאומי, אלא מתוך עמדה מוסרית עמוקה:
1. מציל עברי מידי מצרי
2. מפריד בין שני עברים
3. מציל את בנות יתרו.
אח"כ הקב"ה נגלה אליו.
בניגוד לשתי ההופעות האלה של "אחיו", תראה את כל הפעמים הרבות שמשה אומר "אלהי אבותיכם", ומתייחס אל עצמו לאורך כל הדרך כאדם שלא מתוך העם (כמו "אוציא את בני ישראל" ולא "אוציא אותנו").
זה מסביר את כל אורך השיחה בסנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2020 10:04 |
|
| |
ויצא אל ''אחיו'' איש מצרי מכה איש עברי מ''אחיו'' הוא לא ידע שאלו מאחיו. הוא סתם הרג מצרי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2020 16:55 |
|
| |
אנחנו הקוראים יודעים שאלו אחיו, משה עדיין לא ידע, אבל הקב"ה סיפר לו את זה בסנה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2020 10:24 |
|
| |
היא הנותנת הפסוק מפורש ואי אפשר לפרשה אחרת. משה יצא אל אחיו. ולא אל עבדים סודנים או אחרים. מה יתר ברור מכך
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2020 18:46 |
|
| |
ירוחםשמ
עיין לעיל בפיסקא הראשונה. שם התייחסתי לפסוק הזה
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2020 13:21 |
|
| |
מענין איך אפשר לבנות מאמרים חוצבי להבות
שמות פרק ב, יא(יא) וַיְהִ³י׀ בַּיָּמִ³ים הָהֵ§ם וַיִּגְדַּ´ל מֹשֶׁה© וַיֵּצֵ³א אֶל־אֶחָ₪יו וַיַּ¦רְא בְּסִבְלֹתָ¡ם וַיַּרְא© אִ³ישׁ מִצְרִ₪י מַכֶּµה אִישׁ־עִבְרִ¦י מֵאֶחָֽיו:
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2020 18:51 |
|
| |
מתי נודע למשה שהוא יהודי? ההסבר המקובל הוא שתמיד משה ידע שהוא יהודי. הראיה (היחידה?) לכך היא הפסוק "ויצא אל אחיו". אין זו ראיה מוצקה, שכן ייתכן שאנו הקוראים יודעים שאלו אחיו, אך משה טרם ידע זאת. אולם אם נשער שלמשה נודע שהוא יהודי בשלב יותר מאוחר, ועדיין הוא חושב עצמו למצרי, אזי נקרא את הסיפור באופן שונה במעט: משה מציל את האיש העברי ומפריד בין העבריים הנצים לא בשל הזדהות לאומית, אלא מתוך תחושת צדק. בנות רעואל אומרות "איש מצרי הצילנו", כי כך משה הציג את עצמו. בכל מעמד הסנה משה מתייחס לה' כ"א-לקי אבותיכם", ולא "אבותינו". הוא לא מבין איך הוא קשור למשולש ה'-ישראל-פרעה, ולכן הוא שואל: "מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?" משה חושש שכשהוא יאמר לעם ישראל שה' התגלה למצרי שכמותו, "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נגלה אליך ה'". ראב"ע מפרש "כבד פה וכבד לשון" – "שאינו מדבר לשון מצרים", אבל מסתבר יותר שהוא דווקא ידע מצרית (שהרי שם הוא גדל), והוא דווקא לא ידע עברית, כי משה אומר משפט זה כשהוא חושש לדבר עם ישראל, ולא עם פרעה. זה מסביר גם למה משה טרם מל את בנו. בסוף מעמד הסנה ה' חושף את הגילוי המרעיש כך: "הלא אהרון אחיך הלוי [...]". משה מבין שיש לו אח, לוי, ישראלי, ומבין גם את זהותו שלו. מיד משה מפסיק להתווכח, ומתגייס למשימה של הצלת עמו. מובן שאין בפרשנות זו מלהנמיך את קומתו האדירה של משה. ההפך הוא הנכון, אנו קוראים על נכונותו של משה לעזור לעם לא לו, ועל היכולת שלו לשנות את כל מהלך חייו, כאשר הוא נחשף לאמת המורכבת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2018 17:05 |
|
| |
"ואמרתם אליו ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו"
ולא שקר היה הדבר, כי אם אמת הוא, כי רצונם ללכת שלושת ימים אינו שיחוגו חג משך שלושת ימים, כי אם שיחגגו כמה שיחגגו במרחק שלושת ימים ממצרים, ועל כן הדגישו "אלוקי העבריים נקרה עלינו", כלומר, וכמו שאמר בפירוש לפרעה במכת ערוב "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, דרך שלושת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלוקינו כאשר יאמר אלינו" וכל זה משום המתח שהיה בין המצרים והעברים, ועל כן הוצרכו להתרחק ממצרים ולחגוג שם יום או שלושה ימים או שבוע בנוסף לדרך שלושת ימים הלוך ושלושת ימים חזור, ומ"ש "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם", הוא עניין אחר, ותחילה יש להבין מה עניין החג הזה שחוגגים במרחק שלושת ימים, ואיך הוא קשור ליציאת מצרים, והיינו כי היהודים מאמינים באלוקות שמלווה אותם, ועל כן הם ראויים לעצמאות תרבותית כיוון שאלוקיהם איתם, אבל המצרים ביקשו לשעבד את בני ישראל, ועל כן לא הכירו בעצמאות התרבותית של היהודים, וכשבא משה ומדבר עם פרעה על אלוקות יהודית, לא אבה להאמין לו שיש להם אלוקות ותרבות עצמאית,
ו"אלוהים" משורש אל"ה היינו שבועה, והיינו שאלוהים הוא הרוחניות שבשמה נשבעים, שכשם שהיא אמת כך אומר הנשבע שדבריו שנשבע עליהם הם אמת, והיינו רק האמת המוחלטת שבה תולים כל דבר שבועה, ויש לדרוש שאלוהים משורש אל"ה מלשון "אלה" בצירה וסגול, כמו במילה המודרנית זהות מלשון "זה", והיינו שזוהי הרוחניות שמייצגת את זהות האדם, ופרעה לא האמין בזהות עצמאית ליהודים, כי ראה בהם עבדים שמשועבדים עם כל זהותם לאדונם פרעה, ועל כן לא רצה לשחררם, ומשה בא ומעמיד אותו על טעותו, וראשית בתור התחלה שואל ממנו הכרה בכך ושואל רשות לצאת לחוג לאלוקיהם, שזהו הכרה ביכולתם לעצמאות, ופרעה מסרב, וכיוון שסירב הרי הוא משעבד שלא ברשות א-ל עליון שהוא אדונו של פרעה גם כן, ועל כן בסופו של דבר ע"י מלחמתו בישראל שוחררו מעבדותו לגמרי וקיבלו תורה לקיים תרבות עצמאית,
ועכ"פ נחזור לעניין שכאן, שבני ישראל נסעו מסוכות, וחנו "באתם בקצה המדבר", כלומר הגיעו לתחילת המדבר, ואז "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות... ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר" כלומר שהלכו עד קצה המדבר ואז חזרו אחורנית, ופרעה סבר שזה מראה על גודל פחדם מהמדבר, ושאינם יכולים להתקיים על סמך מנהיגות עצמאית, ואז "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם", כלומר ברח מהמדבר ונראה היה לפרעה ולמצרים שזה מפחד, ואז "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעובדנו", כלומר לדעתו הם אינם ראויים כלל להחזיק בעצמאות כמו שנראה לו ממה שנראה לו כפחדם, ואז הלך לרדוף אחריהם וההמשך שנקרע הים, וזדים טיבעת וידידים העברת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2018 16:02 |
|
| |
הם פחדו ממרד ולכן לא רצו שיהיו הרבה יהודים , די להם בעבדים הקיימים . ואולי בהמשך רצו לתת מגבלה חלקית על הבנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2018 11:57 |
|
| |
תמההתי השבת על העם המצרי ועל השלטון - זה שהפכו את בני ישראל לעבדים. יש לזה הצדקה כלכלית
אבל להשליך ליאור את הילודים -העבדים בעתיד- אין לכך כל הצדקה כלכלית ולא מוסרית במוסר שהיה נהוג כנראה במעצמה הגדולה של העולם. ראו רמב"ן בפרשה. וראו בעבר את המוסר האלמטרי שהיה נהוג בממלכה.
חקרתי בנידון. -כבר בפר וישב תמהתי לעצמי- מדוע התורה מציינת כי פוטיפר היה איש מצרי- אם לא היתה כותבת איש מצרי מה הייתי חושב שהוא פולני? בפר מקץ יוסף מרבה להשתמש בשם ה' וגם פרעה משתמש בשם ה' בהמשך הגזירות המלכותיות יש שימוש בשם ה'. והנה בפרשתנו אומר פרעה מי ה' לא ידעתי את ה'. לפי ספרי האיג'יפטולוגים בתקופה הנדונה. פלשו למצריים מהמזרח ארץ כנען. החיקונסים= הרועים. וכבשו והשתלטו על מצריים. תפסו את המלוכה למשך כ200 שנה. לפי מחקרו של ז' פרויד בספרו משה הוא כותב=- כי הפרעה בזמן יוסף היה תות אנך אמון, והוא היה מונותיאיסט האמין באל אחד. נמצאו אגב בחפירות ליד החנוט. סמלים מונואיסטים. ההיסטוריון יןסף בן מתיתיהו כותב בספרו נגד אפיון כדברים האלה- והוא גם מביא כראיה את דברי ההיסטורין המצרי מאנתון. יש להניח כי יוסף היה בסוף הפרעה הרשמי של מצריים - מתוך פרקי דרבי אלעז-י''א שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך לעצמו שנ' ויקם מלך חדש על מצרים. אגב בספרי המצריים היה פרעה אחד בשם יעקב. ויקם מלך חדש מקום שכתוב ויקם ברצח באלימות- ויקם קין על הבל אחיו ןכ' הוא המלך הזה לא מזרע פרעה. –ראב''ע- עשה מהפכה אכזרית והשיב את שושלת פרעה המצרית ואת השלטון למצריים. ולכן כל פעולותיו נגד בני ישראל שזוהו כחיקונסים. הפחד מהם נמשך. והפעולות הברברית של המצריים היו בעצם מלחמת דת. הרוצה לקרא עוד - בתורה שלמה של הרב כשר- על הפסוק ויקם מלך חדש על מצרים. יש מאמר גדול ומאלף.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2018 10:58 |
|
| |
לגבי אהיה אשר אהיה - הארכתי למעניתי כאן, וכל הרוצה לחדֵּש מעבר למה שכתבו הקדמונים, יחדש - ובלבד שיידע מה כבר כתבו:
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2018 10:43 |
|
| |
נראה לי כידוע יש לאלוקים 72 שמות. כל שם מסמל פעולה. ולכן השאלה לגיטימית באיזה שם-פעולה- אתה תופיע לעם ישראל. והתשובה היתה אהיה איתם ואהיה איתם מעורבות אקטיבית.
|
|
|
|
|
