| נשלח ב-30/12/2007 13:46 |
|
| |
הבן השישי - הצפי לשנים הבאות ועומק משמעותו
לאחרונה עלה בעוצמה הנושא של נשירת בני נוער חרדים, על ידי עיתונאים שהוזמנו ליוזמתו של דודי הגר.
נתקלתי בו בימים האחרונים כמה פעמים בשיחות סלון / סלולריות וברצוני לשתף אתכם בהרהורי.
החברה החרדית מתמודדת כל העת מול מודלים מתחרים. היא חייבת תשובות לעצמה או החוצה, תשובות שיצדיקו את יתרונה ואת צדקת דרכה ושלילת הדרכים האחרות. כלפי החילוניות הטיעונים הם פשטניים וראשוניים מאוד: אנו שומרי מצוות, הם לא! יש שני מודלים עיקריים שאיתם צריך המחנך/הדובר החרדי להתמודד: הדתי לאומי והחוצניק.
יש בזה מה שאין בזה. הדתי לאומי הוא כאן, באותה טריטוריה, באותם תנאים. מצד שני, החוצניק דומה יותר בהשקפות ולכן יש בו אתגר שאין בציונות הדתית.
לפחות כלפי הדת"ל, התשובה הקלה ביותר והמצויה ביותר היא: אצלנו אין כמעט נשירה. שווה לסכן את חינוך הילדים?
הוי אומר, אם עקומת הנשירה היא כלפי מעלה, אזי אנו מאבדים את יתרוננו העיקרי. (מה יכתבו אז במאמרי מערכת?)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2008 13:50 |
|
| |
בן שואל אני עונה
כל חינוך הוא התמודדות עם חינוך אחר או אם חוסר חינוך. אתה צודק שחינוך אינו הסברה בסמינר לבוגרים. מחנך אינו צריך להסביר כל הזמן מה לא, אלא בעיקר מה כן. עם זאת, כל עוד החניך אינו כזה שאין לו את האיבר שחושבים בו, אתה מוכרח לצייד אותו בנימוקים וצידוקים, כלפי עצמו, מדוע כך דווקא. אם הוא מכיר ונחשף לצורות חינוך אחרות, בפרט כאלו שטוענות גם הן לכתר החינוך הנכון, אזי אם לא תציג את טיעוניך, לפחות בצורה מובלעת, לא יוכל החניך לשרוד. גם אם הוא ימשיך בדרך שחינכת אותו, הוא לא יהיה שלם עם עצמו, כל עוד הוא לא יידע לענות לעצמו למה דווקא כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2008 00:38 |
|
| |
הקניזי: "יש שני מודלים עיקריים שאיתם צריך המחנך/הדובר החרדי להתמודד: הדתי לאומי והחוצניק."
מכיוון שבאמת הנושא עלה כמה פעמים אולי יש מקום להעיר ,
האם ההגדרה היא שעל המחנך להתמודד עם האנשים או עם דיעותיהם? לחיזוק ההשפעה של המחנך על הנוער זקוקים בראש ובראשונה למחנכים טובים, כאלה שהם עצמם יראי שמים בתכלית עם השקפה של תורה בכל צעד שהם עושים. (מבלי לקטרג חלילה, ישנם גם כאלה אבל גם הרבה כאלה ש"מתעסקים עם נושרים" וד"ל)
גם לגבי שני הדוגמאות שבחר בהם הקניזי ויש שהוסיפו את הבעלי תשובה , הלא טבע האדם לסווג דברים ויש אומרים שהמניע לכל זה זה ש"לי זה לא יקרה" אבל המעורבים בתחום ידעו לספר על מכנה משותף רחב הרבה יותר והוא הבית והחינוך בו, אולי אנחנו ירינו לעצמינו ברגל בשיטה שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית ולעיתים אנחנו מעדיפים לעצום את עינינו מאשר לפנות לגורמים מוסמכים שיכולים לעזור, אבל אם נהיה כנים עם עצמינו נשים לב שגם אם נחליט שאנחנו לא נהיה כאלה זה לא קל, לדוגמא ישנם גננות או מורות שיכולים להצביע על ילדים ולהגיד בוודאות שהם יודעים שרע להם בבית, וזה הרי בשלב שעוד ניתן לעזור, מה הם עושים עם זה חוץ מלדבר עם שכנותיהם על "כמה זה נורא"?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2008 01:45 |
|
| |
קנאי ירושלים התמודדו עם חילונות שחצנית ומאיימת
החילונים שלנו נחמדים
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 08:09 |
|
| |
אשר,
ולקנאי ירושלים לא היו קרובים חילוניים? הלא לפני ששים שנה היה סחף אדיר.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 31/12/2007 8:30:16
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2007 22:33 |
|
| |
אני חושב שישנו גם מודל שלישי שבא בעקבות ה"בעלי תשובה", כלומר מכיון שלרוב החרדים כיום ישנם קרובי משפחה חילוניים, הרי שגם הם מביאים את ניחוח ה"חוץ" אל תוך הציבור, גם המלחמות הגדולות של הישוב הישן שכבר פסקו, הורידו את המחיצה המבדלת ששקדו בני הדור שלפני הקודם לבנות בין החרדים לחילוניים, הנגישות לציבור החילוני וכלי התקשורת החרדיים (הליברליים) שהביאו את הנוער החרדי אל תוככי הפוליטיקה ושאר ירקות.
הביאו להתמודדות חדשה שבה אתה צריך להסביר למה אותו חילוני נחמד שאתה כ"כ מכבד הוא בעצם קיומו מהוה אנטיתזה לדרכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2007 14:04 |
|
| |
הקניזי, לכן זה הוסתר עד שלא היתה ברירה.
אבל התרוץ החרדי אמור להיות תרוץ אחר, אנחנו מצייתים לדעת תורה האמיתית, הצלחה אינה הלכה וכשלון אינו סתירה להלכה.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/12/2007 14:04:54
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|