צניעתנות
יש עיתונאי בשם אורי אורבך. הוא פירסם מאמר חריף למדי נגד כמה תופעות בציבור החרדי שאנו מכירים וגם דנים בהם פעמים רבות בפורומים.
קטע מדבריו:
אם היה מדובר רק בהלכה ובצניעות – החרשתי.
אבל לא בצניעות מדובר אלא בצניעותנות. בהתרסה מוחצנת נגד העולם שבחוץ וגם
נגד העולם הדתי המודרני והפתוח והקצת-פמיניסטי. המחויבות הטבעית והנורמלית
להלכה מנוצלת כדי למכור סחורה והרגלים שאינם הלכתיים אלא חברתיים, להגדיר
מי משלנו ומי לא-משלנו.
כל הכתבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3490641,00.html
למעשה, בפירסום בYNET כשלעצמו אין תרומה אמיתית לדיון. אם כבר, אז להפך. אם מישהו יביע דעה מהסוג של אורבך, יאמרו לו: אהה, גם אתה כזה (עיתונאי מחמד? דתי חרדי מתקלקל?).
מה שלקחתי מן המאמר הוא בעיקר מונח. ואין לזלזל בדבר. מונח הוא כלי חשוב (כדברי יחזקאל הרמן כהן).
המונח הוא צניעתנות.
להבדיל מצניעות, שזה נושא בפני עצמו, הצניעתנות היא רדיפה אחרי הגדרות חדשות ומחמירות בשם הצניעות והחלתן על החברה.
לא פתחתי את האשכול רק עבור המונח, למרות שזה לדעתי מוצדק. אני רוצה להעלות לדיון סיפור שהביא שרגא בטיהרא באשכול אחר, ששם זה לא כל כך שייך.
אפרופו קנאות (מצטער, אך לא מצאתי מקום מתאים יותר), כתבה מעניינת עם ציטוט מעניין יותר:
מסעוד מספר, למשל, כי באחד הימים הוא נסע עם נהג מונית בקהיר ופתאום הם
ראו בחורה "לבושה למחצה". "אני עשיתי את מה שראוי היה לעשות, הסבתי את פני
ממנה עד שחלפה. נהג המונית לעומת זאת צרח עליה: 'את תגיעי לגיהנום'. אחרי
שנרגע שאלתי אותו, האם לא רצית בעצם לנשק אותה וכל צרחתך לא היתה אלא
תסכול וכעס על כך שאינך יכול? הוא השיב לי: 'באמת אלה דברים גדולים שאתה
אומר'". מסעוד מביא את הסיפור הזה כדוגמה למקורותיה האמיתיים של הקנאות
הדתית.
http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&sbSubContrassID=0&itemNo=940306
מה שטוען שרגא הוא שהקנאים, כלומר הצניעותניים, בעצם מעבדים באופן פסיכולוגי את התאוות שלהם והתוצאה היא התעסקות בצניעתנות.
למרות שגישה כזו נראית, אינטואיטיבית, שיש לה על מה לסמוך, והיא בוודאי קוסמת לכל מי שמרגיש פגוע מן החומרות הצצות ומולבשות עלינו, אני סבור שהיא מוטעית.
א. האם כל מי שצועק חזק נגד חוסר צניעות זה בא מחמת הרהורי עבירה שיש לו?
ב. בניסוח יותר שיטתי, האם אין כאן בלבול בין המניע לבין ההצדקה, בין הקשר הגילוי (מדוע אדם מגיב כך או אחרת) לבין הקשר התקפות (האם התביעות שלו מוצדקות, במקרה זה על פי ההלכה)?
יש להוסיף לכך את מה שאני סבור כי ההחמרות באוטובוסי מהדרין, פלאפוני מהדרין ומי יודע מה עוד מהדרין אינן נובעות מתוך פחד מהרהורי עבירה (של תאוות עריות) אלא מתוך מערכת שונה לגמרי של שיקולים. ולא רק אינטרסים כספיים עומדים מאחוריה. אני משער כי יש כאן גם צורך למציאת עיסוק עבור עסקנים שאין להם תמיד מה לעשות. אבל בעיקר יש כאן, אצל אלו שאחראים לקיום ההלכה, חוסר הבנה (כלומר תפיסה שונה משלי) מה התורה מלמדת אותנו בתחומים אלו. למשל, האם יש איסור תורה בראית אשה, להבדיל מהסתכלות בה. האם האיסור הוא על הרהור, ומה טיבו של הרהור זה, למשל: כמה זמן הוא נמשך והאם הוא בא לאונסו של האדם או לרצונו. כלומר, יתכן שאין אדם נמלט מהרהור של אשה כפי שאין הוא נמלט מראית אשה, אבל לא זה ולא זה הם בתחום שיש לתקן בו תקנות ומסתבר שאין התורה מתייחסת אליהם כלל, כי התורה אינה עוסקת בהוראות (באופן ישיר) בתחום עבודת הנפש הפנימית. ויש להאריך בדבר זה.
כללתי דברים רבים מאד בתוך האשכול הזה, ולכן אני מסייג. המטרה הראשית היא לדון בתופעה של הצניעתנות. לאן יתפתח הדיון? לפי רצונכם. ועל מנת, כדבר מייסדי הפורום, להועיל ולא להזיק, לתקן ולא לעורר מחלוקת סתם. אבל גם הכרה והגדרה של שיקולים, הלכות ותופעות סוציולוגיות יש בה ערך רב.
 |
|
|
