"כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם"

כך נאמר בפרשת נביא השקר, אל תשמעו לו, הוא רק נסיון של ה' אלוקים.

האם נאמר כאן שנביא השקר משמש כנביא בשליחותו של אלוקים, למרות שזה לא ידוע לו? מה הן ההשלכות של הסבר כזה.

דרך ה' לרמח"ל:

ואולם עיקר העניין הזה הוא מה שכתבנו בחלק ראשון פרק חמישי, מאותם כוחות הטומאה שנמצאים בעולם, ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם. והנה יש בכוחם שיטעו את האדם, במה שישפיעו עליו השפעות בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית, ויגלו לו עניינים אמיתיים וכוזבים, ויחדשו לו קצת עניינים נפלאים. וכמו שאמר הכתוב בפירוש בנביא השקר, "ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת" (דברים יג).

והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו, ואפשר שיקרה לו ברצונו. והיינו שאפשר שיקרה לו מקרה זה והוא לא השתדל עליו, או השתדל על הפכו, והגיע לו זה מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו. ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו והשתדל להשיגו, והיינו שילך אחרי הכוחות האלה וישתדל להידבק בם ברצונו להשיג מהם מה שיחפוץ להשיג, דהיינו שיגלו לו עניינים כמו שכתבתי, שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא, ויסיתם כמו שיחפוץ, או יתכבד בעיניהם.

ומן המין הזה היו נביאי הבעל והאשרה, שהנה היו משתדלים בזה עד שהיו מתדבקים בכוחות האלה, ומשיגים ידיעת קצת דברים שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בם, וכן מחדשים בכוח זה נפלאות לאות על נבואתם וכמו שכתבתי. ואמנם הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה מה שבחרו להם, ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים, אלא ברשעת לבבם היו עושים כן. אך גם למי שלא השתדל על זה, היה אפשר שיקרה זה כמו שכתבתי, ועל כן היו צריכים המשתדלים לנבואה למלמד מובהק שילמדם, כמו שכתבתי, ועל ידו היו ניצולים.

וכל זה, עד שיגיעו למדרגת הנבואה באמת, כי כיון שהגיעו לה כבר ראו ההפרש הגדול והכירוהו, ואי אפשר להם עוד שיסתפקו בזה כלל וכמו שכתבתי.

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/3d-2.htm

איך נדע

נשמע לי מוזר מאוד שנביא אמת יאמר בשם ה' לעבוד עבודה זרה

לפי הזכור לי ישנם כמה דעות בראשונים האם מדובר בנביא אמת או בנביא שקר

הערה: הפסוק הנ"ל לא נכתב בתורה בהלכות נביא שקר אלא בהלכות ע"ז (נביא שמנבא חיוב לעבוד ע"ז). בהלכות נביאי שקר כתוב "אשר יזיד".
אבל בהלכות ע"ז הנושא אינו הנביא אלא הע"ז, ולכן מתייחסים לזה כניסיון, וכפי שכתב קונילמל. למרות שייתכן שהתורה רמזה גם למקרה שבו הנביא שוגג, אבל זה לא נראה לי הפשטא.

לומד

בפשטות דומה שפירוש הכתוב הוא שזה שה' אינו מונע מנביא השקר לנסות להטעות את האדם זה בא לנסות אותו אם ידע שלא להתפתות מנביא השקר ולא שהנביא הוא שליח, אלא ככל ניסיון שבא מתוך המציאות שה' אינו מונע אותו כיון שה' רוצה לנסות את האדם. עי' בגמ' ע"ז נ"ד/נ"ה עד היכן יכול להגיע הניסיון הזה.

לא המילה ניסיון קשה, אלא הייחוס של נביא השקר לבורא עולם בצורה הזו.

לומד
דרך המקרא, ודרך ה' לכתוב ניסיונות, על דברים, שלילים וחיובים שהוא עושה שבשכלנו הנורמטיבי  זה מוזר

שמות פרק טז  (ד) וַיּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶה הנני ממטיר  לֶחֶם מִן הַשּמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְבַר יוֹם בְיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶנּוּ הֲיֵלֵךְ בְתוֹרָתִי אִם לֹא

לומד,
עלינו להגדיר קודם מהו נביא ומהו נביא שקר.
האם נביא שקר הוא סתם שקרן.

חנניה בן עזור היה תחילתו נביא אמת וטעה בשיקול הדעת.
עיין סנהדרין פט ע"א:
<המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מט) כה אמר ה' [צבאות] הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה ק"ו בעצמו מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה אתא איהו בשוק התחתון אמר (ירמיהו כח) כה אמר ה' וגו' שברתי את עול מלך בבל א"ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א"ל כיון דאיתיהיב ק"ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו>
כלומר חנניה עשה שיקול הגיוני שניתן להיעשות, אלא הואיל והנבואה לא נאמרה לו ממילא הוא גם לא יכול לעשות ק"ו. ומכאן שטם נבואת עילם היתה נאמרת לחנניה, הק"ו היה נכון ונחשב כנבואת אמת.

הנוסח קשה יותר. אין ספק שהקב"ה משתמש גם ברעים למען מילוי כוונתו. אבל לומר על נביא שקר, אל תשמעו לו "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם" זה ניסוח יותר בוטה.

למה לי פילוסופיות? התורה לא מספיקה?
 בברית בין הבתרים, (הבטיח ה' לאברהם) נגזרה הגזירה כי גר יהיה זרעך, ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה., לא כתוב מי יעשה את זה, פרעה התנדב  עם המצרים למשימה- לקיים את מצוות ה'- של העינוי- הרי לכאורה( בכלל לא כאורה) הוא עשה את רצון ה'. הוא היה שליח ה', בדיוק כמו היטלר. אז מה קשה כל כך עם נביא השקר.

_________________

מודה ועוזב