יש לי חברה אחת, לא מהסמינר. היא בת 20 וקצת,
בחורה טובה ומיוחדת, עם אופי רגיש ומדהים במיוחד וגם חיצונית היא מהממת. אני יודעת
שהיא רשמית בשידוכים, אבל אני יודעת גם שהיא לא נפגשה עדיין עם אף
בחור.
כשאני מגיעה אליה היא תמיד מראה לי בשמחה
תמונות של חברות שלה כלות. היא תמיד מפרגנת להן, ואני שאני מכירה אותה יודעת שזה
באמת מכל הלב. היא תמיד הולכת לחתונות, מתרגשת מחדש לשמוע בטלפון על כל חברה
שהתארסה, למרות שהיא עדיין לא.
הבחורה הזו יהלום של ממש, אני בטוחה שהבחור
הראשון שייפגש איתה יחטוף אותה ומיד. אבל אף בחור לא נפגש איתה כ"כ מהר כי אין להם
כסף, היא יתומה.
כואב לי עליה, מאוד מאוד. אירגון חסד מסוים
הבטיח לממן לה חצי חתונה ולצייד אותה בנדוניה מלאה לבית, אבל הדברים האלו הם גרגיר
קטן ולא משנים כמעט את המצב.
זה מטריד אותי, ואני מוצאת את עצמי חושבת
עליה הרבה. זה הרי ברור שהבחורה הזו עוקפת אותי בכל תחום אפשרי, ובכל זאת בשידוכים
היא נחשבת לפחותה ממני. למה, בעצם? וכי מגיע לי יותר בגלל שלהורים שלי יש יותר מה
להציע עלי? בגלל שהסמינר שלי יותר טוב? ככל שאני מתחבטת עם השאלה הזו אני מגלה יותר
ויותר עד כמה המצב הפוך.
היה בחור שדווקא רצה להיפגש איתה, אבל ההורים
שלו סירבו. הם הסבירו שהם בדיוק שיפצו את הבית, ומכיוון שכך הם לא יכולים כרגע
להיכנס להוצאות של נישואין לבד. בחור אחר הוריד את ההצעה כי הוא רוצה רק בחורה חכמה
עם תואר אקדמאי. עוד בחורים ועוד הורים הורידו ג"כ מסיבות כספיות או מסיבות מגוונות
אחרות.
לא נכנסתי לחשבון הבנק של אלו ששיפצו את
הבית, זו הרי זכותם להחליט שלא מכל סיבה שהיא. אין לי טענות את הבחור שרוצה בחורה
אדקמאית, כל אחד והדרישות שלו.
אני חושבת שזה נוהג בעולם, לאו דווקא בעולם
החרדי אלא גם בכל חברה אחרת מתירנית ככל שתהיה. בני אדם בוחרים בני זוג ע"פ
הקריטריונים האישיים שלהם גם אם ההזויים ביותר. טבעי ביותר, לא?
אבל הטענה שלי היא אחרת. אנחנו החרדים שונים
מחברות אחרות, אנחנו חרטנו על דגלנו את הרוחניות, את התוכן. אנחנו הודענו לכולם
שאנחנו בעצם צריכים את החומריות רק כדי להתקיים, כדי לשרוד כאן, אבל עיקר שאיפנו
היא רוחניות, היא נצח.
איך קורה שאצלנו, בתוכנו, בחור יוריד בחורה
שאת העיקר בחיים יש לה בגלל שאין לה יותר מידי מהכסף, מהחומריות שהיא רק שנייה
בחשיבותה? למה בעצם בחור מבטא את השאיפה שלו לקבל בחורה אינטלגנטית ע"י תואר? וכי
תואר הוא מדד החוכמה? אני לומדת לתואר, וכי זה הופך אותי למישהי חכמה? זה הופך אותי
למישהי שעברה את הבחינות ביותר מנכשל, לא הרבה מעבר לזה. איך קורה שבחור בציבור
החרדי מחליף בחלק הכי חשוב בחיים שלו את העיקר בטפל? מתקשה לעמוד על טיבה של חוכמה
אמיתית?
אני לא חושבת שאנחנו רעים, שאנחנו לא בסדר.
אנחנו טובים, אנחנו כן בסדר. הבעיה היא שאנחנו צריכים להיות יותר מבסדר, כי זה מה
שהצהרנו על עצמנו, זה מה שמצפים מאיתנו להיות. כשחרדי עושה משהו לא ראוי מדגישים את
עובדת היותו חרדי בכותרת, לא כי המעשה שהוא עשה נדיר, כי בעצם היותו חרדי הוא הצהיר
על עצמו שהוא ירא מאלוקים, שהוא עושה רק מה שמותר לו ולא פועל על פי
דחפים.
אני לא חושבת שאנחנו מלאכים, גם בתוכינו
אנחנו לא תמיד עושים הכל כמו שצריך וזה טבעי וקורה לפעמים. הן מבחינת שידוכים והן
מבחינות אחרות, אנחנו צריכים לפחות לזכור תמיד מה העיקר ולפעול על פיו, ובאותה
נשימה אני מזכירה את זה גם לעצמי.
שבת שלום שתהיה לכולנו,
משתדלת :-)
