האם ספר "בן סירא" נכלל בתנ"ך?

ספר "בן סירא" נחשב כיום כאחד מבין "הספרים החיצוניים" לתנ"ך, ולמעשה ביהדות הדתית והחרדית הינו ספר מוחרם. אמנם בחז"ל אנו מוצאים לפחות שתי גישות ביחס אל הספר המדובר.

ישנה גמרא (ב"ק צב, ב) האומרת: "אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי [- מטייל והולך דקל רע אצל גזע הבטלים]. אמר ליה דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא. כתוב בתורה ... שנוי בנביאים ... ומשולש בכתובים דכתיב 'כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו'. ותנן במתני' ...".
   דהיינו שעכ"פ לשיטת "רבה בר מרי" (ומשמע שזוהי גם שיטת "רבא"), ספר "בן זירא" נכלל בין ספרי הקודש ובין ספרי התנ"ך, והרי הוא ככל ספרי ה"כתובים" (דניאל, עזרא, נחמיה וכו')!

לעומת זאת ישנה גמרא אחרת (סנהדרין ק, ב) האומרת: "רב יוסף אמר בספר בן סירא נמי אסור למיקרי", כשאר "ספרים חיצוניים". "אביי" תלמידו של רב יוסף, מתווכח עמו שם "א"ל אביי מאי טעמא, אילימא משום דכתב ביה ... באורייתא נמי כתב ...". כלומר אביי לא מבין את האיסור שחידש רבו רב יוסף, לשלול את ספר בן סירא. בסוף הוויכוח ביניהם, רב יוסף אינו מציג את טעמו, אלא מסיים ואומר "אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו [- דברים טובים שיש בו אנו דורשים להם לתלמידים]".
   יש לציין שחז"ל מצטטים פעמים רבות בתלמודים ובמדרשים פסוקים ואמרות מתוך הספר.

נשאלת השאלה, למה אם כן בסופו של דבר הוצא הספר מבין ספרי התנ"ך? הלא הדבר נתון למחלוקת אמוראים, אשר רוב המדברים בעינינו (גם בעוד מקומות בחז"ל) מתייחסים אליו כאל ספר קדוש מהתנ"ך אשר לכאורה נכתב אף ברוח-הקודש כשאר כתובים. וגם אם בגלל דעתו הסתומה של רב יוסף, עכ"פ נתייחס אליו כאל ספר חיובי אשר ניתן ללמוד ממנו רבות.
   (יש לציין שראיתי בוויקיפדיה "רס"ג שחי בסוף תקופת הגאונים, מספר על אופן כתיבת הספר בנקודות וטעמים", והמקור לכך בספרו ספר הגלוי, הוצאת הרכבי בתוך זיכרון לראשונים מחברת חמישית, קנ"א, קס"ג).

ידוע לי שכתבו ודיברו על הנושא הזה רבים וטובים, רציתי לעורר דיון על הנושא גם בפורומינו הנכבד.

_________________

וכדברי ירוחם בנוסח אחר:

כיצד 'דברים הנוטים לצד מינות' נאמרו ברוח הקודש?

_________________

רודולף 

האפודי,

חשוב להבחין בין הדיון מה נכלל בקאנון הרשמי 'כתבי הקודש' לבין הדיון מה מטמא את הידים.

הסוגיא במגילה דנה על הספרים שמטמאים את הידים והיא מהוה גמרא למשנה בידים ג, ה בה פורטו השיטות השונות אודות הגזירה על טומאת הידים בכתבי הקודש. בסוגיה זו נראה אכן שטומאת הידים תלויה ברוח הקודש (וראה להלן). אולם לשאלה מה נכלל בכתבי הקודש, או ליתר דיוק מה נכלל בין הספרים שאינם חיצוניים (שכן אין להגדרה 'כתבי הקודש' משמעות אלא ביחס למה שנשאר בחוץ), אין נפק"מ בשאלת רוח הקודש.

והלא שה"ש וקהלת שנחלקו אם ברוח הקודש נאמרו (ידים ומגילה שם), כולי עלמא מודו שבכלל כתבי הקודש הם, ואינם ספרים חיצוניים.

ואגב, רמב"ם פסק בפ"ט מכלים 'ולא ד"ת בלבד אלא כל כתבי הקודש מטמאין את הידים ואפילו שה"ש וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים'; ההוספה 'שהן דברי חכמה' באה לכאורה לומר שאף על פי שלא נאמרו ברוה"ק מכל מקום מטמאים כשאר כתה"ק. וראה בספרים שצויינו ב'ספר המפתח', מהד' פרנקל שם.



    

_________________

רודולף 

אפודי
איך בדיוק מזהים מה נכתב ברוח הקודש ומה לא?

הרי לפי זה לא היתה לחז"ל כל הו"א לגנוז ספר יחזקאל או קוהלת.-
 וכי אפשר להעלות על הדעת שבן תמותה יגנוז דבר שנכתב ברוח הקודש?
שאדם יגנוז מה שרוח הקודש רוצה שיתפרסם?

_________________

מודה ועוזב

שטיינר
בקשר למה שכתבת בסעיף ב, נראה שיש בכך המשך למה שכתבת בהודעה קודמת 'ה. מנין לנו שהכתובים נכתבו ברוח הקודש?', אלא שבגמרא במגילה מבואר שבכדי להחשיב את מגילת אסתר בכלל כתבי הקודש שמטמאים את הידים היה צורך להוכיח שאכן נכתבה ברוח הקודש, ואם כך זה קריטריון בסיסי להגדרת 'כתובים'. ולכן אין סיבה לומר שהדיונים על הספרים השונים מלמדים על חוסר הלגיטימציה לעשות בספר של זולתך כחפצך (אם כי בעיקרון אני בעד הגישה) אלא פשוט שבספר שנתחבר ברוח הקודש אין מקום להשמטת חלקים ממנו, ואכמ"ל.

על האפשרות שספר בן סירא נכלל לדעת אי מי (רבה בר מרי?) בכתבי הקודש, איני רואה צורך להאריך. די בצורה בה הובאו אמרות בן סירא בשאר המקומות בש"ס (ראה במבוא מ"צ סגל, שם) ובעובדה שלא מצאנו עד היום ערעור על רשימת הספרים המקובלים ככתבי הקודש, כדי לאלצנו לקבל מובן אחר למילה 'כתובים' שבב"ק. וכבר כתבתי שהשאלה עתיקה, ורה"ג נזקק לה.

אולם להערתך מדוע לא הסירו מן הספר את הדברים שלא נעמו לרוחם, שתי הערות בדבר:

א. כאמור, כפי הנראה ביד ר' יוסף היה ספר מלא בסיפורי בדים ואגדות עם לצד משלי הדיוטות ודברי הבאי, שלא ניתן היה לעבדו - ולא ספר בן סירא שהדפיסו כהנא וסגל (ר' במבוא הנ"ל).

ב, וחשוב יותר: הדיונים על בן סירא, כמו גם על ספר יחזקאל וקהלת וכו' מלמדים נקודה חשובה מאוד לטעמי: זכותך למנוע כניסתו של ספר לביתך, אולם אין לך רשות לקחת ספר ולעשות בו ככל העולה על רוחך. ספר הוא יצירתו של אדם פרטי, וחובתך לכבד את הדרך בה בחר לכתוב את ספרו. כשם שאם לא נעים לך עם אישיותו של אדם/הופעתו/רכושו/אורח חייו זכותך להתרחק ממנו, אך לא לעשות בו כחפצך, לשנות ולעבד אותו לפי תפיסת עולמך, הוא הדין לספרו.

אין מקום לשאול מדוע לא הוציאו את 'שמח בחור בילדותך' מקהלת כדי להתיר את כניסתו, כי כיון שכך בחר המחבר לכתוב את ספרו, אין לך כל זכות לשנות אותו. אל תיקח את ספרו ותעשהו קרעים קרעים כחפצך. אם לא נח לך, הברירה היחידה היא - לגנזו.

ומכאן מודעה רבה למצנזרים למיניהם וכו'.

   

_________________

רודולף 

עוד על ההבדל בין "ספר בן סירא" לספר "אלפא ביתא דבן סירא"