הרב משאש, התרת ממזרים ופורמליזם הלכתי

 שיחה עם אחד הלומד לדיינות, בעקבות דיון בענייני המתמטיקה של הייחוס, החזירה אותי לספר שראיתי מזמן, ואני חושב ששווה לדון בו.

הרבנות הראשית הקימה בזמנו בית דין מיוחד לענייני יוחסין וכדומה. לפי מה שהבנתי, במקרים בהם העניין נראה אבוד – ממזרות ודאית, לדוגמה – היו מפנים את התיק לאותו הרכב מיוחד בתקווה שימצא היתר. בראש בית הדין הזה עמד הרב משאש, רבה הראשי של ירושלים,  אבל הרב עובדיה יוסף גיבה את פסקיהם.  בשורות הבאות אני מתייחס לפסקי הרב משאש כפי שהובאו בשו"ת שלו, "שמש ומגן" בחלק אבן העזר של כרך ג'.

מדובר במקרים שקשה מאד, בדעת בעלי בתים,  לראות בהם את צד ההיתר:

ירוחם
אתה טוען שכאשר הציבור הליטאי-ישיבתי רומס את כבודו של הגר"ע יוסף, הוא פוגע בידיעותיו ולמדנותו, אך לא באישיותו האנושית. לעומת זאת כאשר הגר"ע יוסף עצמו נלחם נגד הפסק של הרב גורן, הוא לא השתמש באותן תכונות שאחרים רומסים אצלו - הלמדנות והידע - אלא הוא השתמש באמוציות של מתאבק בזירה?!

מנייך לך? שמא ההיפך..

הוגה
אולי אתה צודק,אם אתה קושר יחד הערכה למדנית עם הערכה אישית, אצלי  אין קשר בין שניהם.
 במישור העובדתי אני מאד מוקיר מעריך ומכבד, את הגאון ר'עובדיה יוסף שליטא
הוא אדם גדול, אבל הוא בן אדם, כמו כל בן אדם, עם המעלות והחסרונות,
אני מעריך אותו בגלל  הידע הרב שיש לו, ולא בגלל הנהגותיו האישיות.שאני מכיר מכלי ראשון.
לא כל מי שגדול בעייני בתורה, הוא גדול גם בדברים אחרים. זה לא תמיד הולך ביחד, בדרך כלל לא.
אם רשמת ודאי תיזכור את השנאה התהומית שהיתה בין הרב עובדיה לבין הרב גורן, בעת כהונתם כרבנים ראשיים, הדבר היה למשל ולשנינה, ובדיחות סופרו על התנהגותם ועליהם .
לכן זה  לא הפליא שהרב עובדיה לא עמד לימינו של הרב גורן. כשכולם בעטו בו.

ירוחם

ממש לא משנה מדוע הגר"ע יוסף יצא נגד הפסק, האם בגלל מהותו, או בגלל ההשלכות הציבוריות. הוא פשוט יצא נגד.

אני רואה את טיעונך כלא עניינים. אתה יודע לרומם את הרב יוסף בזמן שלכאורה הוא נרמס ע"י המנהיגים הליטאיים (כתבת <"ראה את היחס שמקבל הרב הגאון ר'עובדיה יוסף שליט"א">  בבטאון אל-המעיין הוא לא זוכה לכאלו תארים), ומאידך כאשר הוא עימם באותו צד של המתרס, אתה מקטין אותו וטוען שהוא פוליטיקאי קטן שרק ניסה למצוא את הנישה שלו (כתבת: <"הרב עובדיה היה באותו זמן יחסית צעיר וחיפש את מקומו  בין הרבנים האשכנזים, עד שהתיאש לאחר זמן והקים את ש"ס, ולאט לאט החל להזדקף, ולהסתכל על סביבתו, ממעמדו הרם, שמגיע לו בזכות. היום הוא לא כל כך מחפש את אישרורם של הליטאים"> יפה שלפחות הוספת את המילים "מגיע לו בזכות").

בהודעתך הראשונה נראה מדבריך שאתה רוכש כבוד מיוחד להרב יוסף, כעת בהודעתך האחרונה, נראה מדבריך שגם הוא מונע מאינטרסים פוליטיים של מעמד וכסא. האם אתה משתמש באישיותו של הגר"ע יוסף לאינטרסים האישיים שלך, ומשחק עימו כפלסטלינה כדי לסתום חורים בטיעוניך לפי המידה שאתה זקוק בכל רגע נתון ומשתנה? הזהו יושר אינטלקטואלי של חבר ותיק בעצכ"ח? אתמהה.

הוגה ורושם
כנראה שרשמת את כל הפרטים בנושא, אז אתה ודאי זוכר כי הרב עובדיה, לא יצאה בפומבי כנגד הפסק,  טענתו היתה בזמנו, שבענין הזה היה חשוב לקבל הסכמתם של גדולי הדור, 
הרב עובדיה היה באותו זמן יחסית צעיר וחיפש את מקומו  בין הרבנים האשכנזים, עד שהתיאש לאחר זמן והקים את ש"ס, ולאט לאט החל להזדקף, ולהסתכל על סביבתו, ממעמדו הרם, שמגיע לו בזכות. היום הוא לא כל כך מחפש את אישרורם של הליטאים.

הרב אליאשיב התפטר מבית הדיו הרבני בגלל הפסק, וזכה בפרס.

_________________

מודה ועוזב

ישנו הבדל בסיסי בין היתר האח והאחות ובין היתריו של הרב משאש.

הרב משאש מצא ספק בדין הממזרות עצמו וספק ממזר אינו ממזר, הרב גורן מצא ספק באישיות שהיא בוודאות חיה עמו ונשאה אליו, רק השאלה היא האם הוא התגייר כהלכה, הספק אינו בממזרות עצמה.

יתר ע"כ הקצף בזמנו נגד הרב גורן לא נבע בדווקא/רק מהפסק עצמו, אלא שמחזי פסקו ככניעה ללחצים ציבוריים. ודעת היוצאים נגד הפסק שעדיף לשמור על מערכת ב"ד והלכה תקינה וחזקה, מאשר לתת היתר דחוק. גם איך לתת פסק צריך לדעת, ושיקוליו של ב"ד צריכים לכלול את כל ההשלכות מהפסק ולא את ההלכה הקונקרטית לבדה (כך לפחות סוברים היוצאים נגד הפסק).

ירוחם, טענתך קנטרנית במהותה. כנגד הפסק של הרב גורן יצא חוצץ אף הגר"ע יוסף, שלא חשוד על ליטאיות אף לדבריך.

הרב משאש הוא לא אשכנזי,- משלנו- את אלו הרי לא רואים ממטר.-ראה את היחס שמקבל הרב הגאון ר'עובדיה יוסף שליט"א.

הרב גורן- אשכנזי טהור- ליטאי גאון שסרח, אליו יש להתיחס בחומרה רבה, הוא הרי היה אחד משלנו!

האם רק נדמה לי שההיתר של הרב גורן, מבוסס בהרבה יותר מאשר ההיתרים הנ"ל ?

אז למה רק הרב גורן זכה לכינויי גנאי ?

זוהר,

קשה מאד להתווכח על סוג כזה של טענות, כמו אלו בבני ברק שיאמרו לך "מי אמר שהחזון אי"ש לא הניח תפילין עם הידור כזה וכזה"  (שהומצא רק לפני כמה שנים) - לך תריב.

לי די פשוט שאת רובם ככולם של מקרי הממזרות שבכל הדורות היה אפשר להתיר בשופי לפי השיטה של הרב משאש.

כעת נשאר  לדון בתפיסה של מיכי, אבל אני חושב שגם הגישה הזו מכילה איזה אלמנט שלא משקף את המציאות לאמיתה. להגיד שאפשר לחלוק על כולם כולל תנאים ואמוראים זה כנראה נכון פורמלית, אבל כשמסתכלים על מה שקורה בפועל בתחום של פסיקת ההלכה ברור שהדברים לא נבחנים מן היסוד בכל דור.

זה מעלה את השאלה הנצחית אם היהדות היא מה שכתוב בספרים הקדושים או מה שעשו הסבתות שלנו, אלא שכעת השאלה הזו הופכת למטה-שאלה: האם דרכי פסיקת ההלכה הם הדרכים הפורמליות שמעוגנות בהלכות ממרים לרמב"ם ומאפשרות עקרונית למיכי אברהם לחלוק על רב האי גאון, או שזו הפרקטיקה הנוהגת ב 99.999% מהשו"תים ולפיה מקבלים את מה שהוכרע על ידי פוסקים ידועים בדורות קודמים כנתון.

נדב,

גם במקרים אלו יתכנו ספיקות וימצא ההיתר. כוונתי שהממזריםבעבר ובהווה הםו ממזרים שלא ניתן להגיע לספק כדי להתירם. הרי גם הרב משאש עצמו לא התיר את כל הממזרים, רק במקומות שנמצא בהם ספק.

זוהר

"במקרה שהבעל היה חבוש בבית האסורים, או שהלך למדינת הים, או שהאב העיד על בנו שממזר הוא ונאמן"

דוק בדברי הרב משאש. כל ההיתרים שלו הם במקרים כאלו בדיוק.

הרב מיכי
סבירים? בעיני מאד מאד סבירים. ואפילו לא ביחס לשו"תים ולפסקים, הלא סבירים בעליל הנהוג כיום!!!

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,
אין לי שום דבר נגד הרב משאש, אלא נגד הנימוקים בתשובה שלו. אני לא חושב שיש להגביל אף אחד לבדוק טיח או יסודות, ובלבד שישתמש בנימוקים סבירים. וראה הערתי האחרונה באשכול המקביל של ספרן על עליית נשים לתורה.