http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/730/108.html חתן פרס ישראל ונשיא המכון הגבוה לתורה של אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דניאל שפרבר אמר בכינוס של מכון לנדר, שעסק בספרו החדש ''דרכה של ההלכה'', כי יש להתיר קריאת נשים בתורה.
בספרו קובע פרופ' שפרבר כי הגמרא אסרה זאת בעבר זאת מפני כבוד הציבור, מחשש שאישה שתעלה ותקרא בתורה תבייש את הגברים שאינם יודעים לקרוא. כיום, טוען שפרבר, הציבור רשאי למחול על כבודו ולכן מותר לה לעלות לתורה. בנוסף, לא להעלות אשה לתורה פוגע בה מטעם כבוד הבריות ולכן ניתן להעלות נשים לתורה.
הפרופ' שפרבר דן בכמה סוגיות אקטואליות על מנת להראות כי הפסיקה המחמירה שלא מתייחסת לכלל ההלכתי 'כוח דהיתרא עדיף' ומעדיפה על פניו את 'חדש אסור מן התורה' משניאה את הרבנים הרבנות והיהדות על הציבור.
"יושב בית דין וקובע כי יש לפסול אלפי גיורים שנעשו בעשור האחרון. האם בית הדין נתן את דעתו למשמעות של ההכרעה הזו: מה יהיה עם הגרים? האם יוכלו לתת גט לנשים שלהן? האם ילדיהם יהיו ממזרים?"
במהלך הערב הציגו יושב ראש הערב פרופ' אברהם גרוסמן ממכון לנדר, פרופ' אריה פרימר מאונ' בר אילן וד"ר איריס בראון ממכון לנדר את השגותיהם והערותיהם ודנו בחשיבות של הספר וביכולת להסיק ממנו למקרים נוספים.
חריף במיוחד היה פרופ' הרב אריה פרימר, כימאי בהשכלתו, שטען כי כבוד הבריות איננו טיעון להקל בפסיקות דרבנן, אלא במקרי דחק בלבד ובסייגים רבים. לכן טענתו של פרופ' שפרבר כאילו כיום המציאות השתנתה ניתן להתיר עליית נשים לתורה, היא לא נכונה ומרחיקת לכת.
בסוגיית היתר המכירה אמר פרו שפרבר כי הויכוח ההלכתי מבלבל את הציבור. "האם מישהו נתן את דעתו על כל אלו שייכשלו משום שאינם מכירים את ההלכה על בוריה ובשיטת היתר המכירה יכלו להינצל מעבירות רבות? האם אג'נדה פוליטית קובעת את ההלכה?"
הרב סיים באמרו כי צריך לעודד פסיקה ידידותית שמיטיבה עם השואל ורואה בכבוד הבריות מושג הלכתי שכל פוסק צריך לשים אל מול עיניו.
לפני חדשים אחדים, נכחתי במעמד חו"ק על מרפסת מיוחדת במלון "מצודת דוד" בירושלים. מאחורי החתן והכלה נשקפה ירושלים העתיקה פרוסה במלוא יופיה. הצלמים כיוונו את העדשות אל הזוג ואל הרקע. בחלל נשמע הזמר אברהם פריד שהגיע במיוחד לאירוע. את הכסאות המסומנים גם לחופה, מילאו כמה רבנים וראשי ישיבות מפורסמים. משפחת החתן הם בעלי תשובה עשירים ואף החתן עצמו מנהל עסקים חובקי עולם. העומדים עם המשפחה בקשרי עסקים, עשרות מבני אומות העולם, בעיקר מן המזרח הרחוק אשר הגיעו במיוחד, עקבו בדריכות אחר שלבי האירוע, כנראה ראשון עבורם. מסדר הקידושין נקרא לעלות לבמה, מדובר באישיות מפורסמת הנודעת בתורתה וחכמתה (על דרכו בלימוד נערך גם דיון בפורום) והנה לתדהמת כל הנכחים, הורה לחתן ולכלה להסתובב, כך שפניהם יהיו למזרח, כפי שאכן מפורש במנהגי החופה. השאלה היא, אם יפה נהג, אם לוקחים בחשבון את הפניית גבם לקהל בכל מהלך החופה, את אי האפשרות להסריט את מהלך החופה על רקע ירושלים, דבר שהזוג השתוקק לו, והשקיע עבורו מאמצים ומעות. ואת האוירה המתוחה במקצת שכל הסיטואציה יצרה. מה דעתכם ?
"כבוד הציבור" - הם כל אותם הגברים יודעי קרוא היטב בתורה, שמבחינה מספרית היה להם יתרון, ולכן "כבוד הבריות" (שכולל את הקטן והאשה, שהיו במיעוט באותה תקופה קדומה) נדחה והתבטל מפניהם -
הפחד של אידך ודומיו מהמודרנה כביכול, הוא לא אחר מאשר המציאות האנושית החדשה בה מספר הנשים הלומדות תורה ושיודעות לקרוא בתורה היטב, הולך וגדל ומתעצם, עד שמבחינה מספרית אי אפשר יהיה להתעלם מהן עוד - ואז "כבוד ציבור הגברים" יידחה ויתבטל, מפני "כבוד הבריות" ותחזור עטרה ליושנה ב"כבוד ההלכה".
תוקן על ידי riv ב- 10/02/2008 12:15:49
נשלח ב-10/2/2008 00:49
בקצב הזה עוד יתירו לנשים לכתוב בפורום
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-8/2/2008 14:57
יום העצמאות
ערב יום העצמאות
עוברת אישה לפני התיבה בכל מזמורי השבח שנאמרים לפני תפילת ערבית
ולאחריה, ובמקום שנהגו לומר הלל בברכה, מברכת אף היא "שאף הן היו
באותו הנס".
תוקעת אישה בשופר ביום העצמאות.
שחרית
הלל – עוברת אישה לפני התיבה, ואף במקום שנהגו לברך מוציאה ידי
חובה, "שאף הן היו באותו הנס".
כאשר מפטירין "עוד היום בנוב נעמוד" עולה אישה לתורה וקוראת את
ההפטרה.
יום ירושלים
הלל – עוברת אישה לפני התיבה, ואף במקום שנהגו לברך מוציאה ידי
1) מה דינה של אישה הרוצה לקרוא בתורה ביום העצמאות? לכאורה יש כאן פתח להתיר שכן מדובר בחג ציוני, וכשכך ניתן גם לפיליפינית של סבתי לקרוא בתורה. מאידך גיסא יש חשש שההיתר יתרחב ליום ירושלים, יום האם, ומשם לחג השבועות רח''ל.
2) בדבר אחד המחברים צעדו בתלמים חרושים והוא ההוספה המתבקשת שאין לראות בספר פסיקת הלכה למעשה.
_________________
"עודנו נמצאים בתהליך של לימוד ובירור מתמיד, ולפיכך אין לראות ברשימות המוצגות בחוברת רשימות ממצות, ואין ללמוד דבר מן השתיקה", מבהירים המחברים. אלא שלא מדובר בניסיון של הרגע האחרון לרדת מהעץ, אלא דווקא בחתירה למציאת עוד היתרים דומים: "אם איננו מציינים בפירוש שנשים יכולות להוביל חלק כלשהו מן התפילה, אין להסיק מכך שאסור להן, אלא יש לראות בכך הזמנה להמשיך ולעיין בדברי הפוסקים, ואולי יעלה בידינו ובידי אחרים למצוא בעתיד פתח להתיר עוד".
תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 08/02/2008 14:58:16
נשלח ב-7/2/2008 15:39
הרב מיכי, קודם כל, בוא נגמור סוף סוף את הדיון על מה שאמרת ומה שאמרתי שאמרת ומה שאמרת שאמרתי שאמרת: לגבי ע"ז - נגיד שקבלתי את הבהרתך. לגבי הנצרות, אכן לא אמרת שאין בה כל חיוב, אך גם אני לא ייחסתי לך טענה כזו אל הטענה ש"הכנסייה כולה מושחתת" (ובהנחה שה"כנסייה" חופפת ל"מימסד" שעליו דיברת, נראה לי שהפראפראזה שלי לא הייתה רעה כל עיקר).
בדברנו על צייטגייסט, צריך להבחין בין המערך התרבותי הכולל לבין זרמים כאלה ואחרים בתוכו; ברור שבני אדם יכולים להיות ביקורתיים כלפי זרמים כאלה ואחרים, אפילו אופנתיים, אך קשה הרבה יותר (אם כי גם זה קורה) לפתח מושגי טוב ורע המנוגדים למערך התרבותי הגדול (המודרנה, בסוגיא דידן).
גם כאשר דיברתי על העת העתיקה דיברתי על הרוח הפגאנית בכללה, ולא על אופנת ההיסחפות אחר אליל כזה או אחר.
גם לטענותיך האחרונות אני מקווה להידרש בקרוב. נקווה שיסתייע.
ב.
נשלח ב-7/2/2008 10:58
אידך,
כשאני מדבר על גרעין חיובי, כוונתי שעיקרם חיובי (ולא שיש בהם שמץ חיוב). אתה שמת בפי אמירה כאילו אין שם מאומה חיובי. זה לא נכון. הרי לגב המודרנה טענתי שעיקרה חיובי (=יש לה גרעין חיובי ושמצים שליליים).
הנצרות היא מוטעית והמימסד שלה מושחת. האם זה אומר שאין בה שום חיוב, או שאין במימסד שלה אף אחד ישר? שוב זוהי הכללה שאותה לא כתבתי.
מושגי הטוב ורע שלי הם שלי. אני מודע לכך היטב (אם כי לא מוכן להתייחס אליהם כמשהו יחסי לגמרי, ואכ"מ). אני מניח שרבים מודעים לכך. זה אינו מונע ממני מלגבש עמדה ביחס לדברים. לכן כשאני אומר שהמודרנה היא חיובית, כוונתי לומר שהיא חיובית בעיניי (האם זה צריך לפנים?). אין בכך שום דבר מעגלי, שכן אני חי גם בעולם שבו הסוציאליזם הוא חיובי ובעיניי דווקא הקפיטליזם חיובי יותר. האם אני אנוס לקבל כל מה שסביבי? לכן הטענה שאני רואה את המודרנה כחיובית אינה טאוטולוגיה אלא שיפוט. וככל שיפוט היא אכן חשופה לביקורת פוסטמודרנית על היותה תלויית נרטיב וכדו' (שאני לא ממש מקבל גם בהקשר הכללי - ראה אשכולי על השיפור המוסרי של העולם, אך זה לא נוגע לכאן, ואכ"מ).
האם אתה לא חי בעולם שאימץ את ערכי המודרנה? אז מדוע אתה חושב אחרת ממני? האם אלה שמאמצים עמדות שמרניות לא חיים בעולם שאני חי בו? כל זה לא מעיד בעיניך על כך שיש מקום לשיפוט והמשחק אינו 'מכור'? אני ממש לא מבין את טענתך.
לשיטתך, כל חכם תורני שחידש משהו היה אנוס לעשות זאת (צייט גייסט, וריח הדטרמיניזם ההיסטורי עולה באפי), ותמיד הוא נראה צודק בעיניו (זו כמובן טענת 'המעגל ההרמנויטי', שאני לא מקבל אותה. ראה לעיל). אז למה ייגרע חלקי מחלקו של הרמב"ם? מדוע עמדה שלי נפסלת בגלל שהאי תוצר של נוף מולדתי, בעוד הרמב"ם קבע עמדות מחייבות לתמיד (=כהנחת השמרנים)? אתמהה!
נשלח ב-6/2/2008 17:46
אין לי כעת פנאי להגיב על גופי הדברים, רק בעניין אחד אני חייב, שכן על טענתי המרכזית לא הגבת.
אתה נראה בעליל כמי שיוצא מתוך הנחה כי מושגי הטוב והרע שלך הם אל-זמניים ונטולי הקשר תרבותי והיסטורי. יש בכך נאיביות רבה, כמעט אפילו 'מזרוחניקית'. באיזה קנה מידה אתה מודד את ערכי המודרנה כ"טובים"? הלא עולם הערכים שלך הוא פרי המודרנה, ועצם ההכרה שלך בנכונות ערכים אלה היא העד הטוב ביותר לכך.
לפי אותו הגיון, גם היהודי בעת העתיקה שהושפע מן האלילות ראה בה ערכים חיוביים, בהיותו תבנית נוף מולדתו.
קיימא לן, אין בעל דין נעשה דיין. אתה שופט את ערכי התרבות המודרנית מתוך מערכת שאימצה, דה פקטו, את ערכי התרבות הזאת. ברור שזה משחק מכור, והנאשם ייצא זכאי.
נשלח ב-6/2/2008 17:11
הרב מיכי,
לפני שאני מתמודד עם גופי הדברים, בוא נתחיל בהערת הפתיחה והסיום שלך, כלומר, בעמדותיך כלפי הע"ז והנצרות.
לגבי ע"ז, כת"ר כתב את המילים הבאות: "שהרעיונות שכנגדם אנחנו נלחמים יש בהם גרעין חיובי, להבדיל מן הע"ז", וגו'. ומשמע שבע"ז אין גרעין חיובי, וקצת קשה לפרש אחרת.
לגבי הנצרות, כת"ר כתב את המילים הבאות: "שאני חושב שהנצרות היא מוטעית והמימסד שלה הוא (ועוד יותר: היה) מושחת". נו, אז לא דקדקתי בחילוק בין "המימסד" לבין הדת עצמה, אבל ההכללה קיימת ועומדת.
בהמשך אגיב בל"נ לשאר טענותיך.
נשלח ב-6/2/2008 13:20
אידך,
יש להאריך טובא בנקודות רבות, ובכ"ז אנסה לקצר ככל האפשר.
1. לא זכיתי להבין היכן ראית בדבריי שבע"ז אין כל חיוב ושהנצרות כולה מושחתת. דברים כאלה לא יצאו מפי, וגם איני חושב כך. להיפך, כבר כמה פעמים כתבתי כאן את ההיפך. ובכל זאת ההשוואה שלך בין יהדות לנצרות מתעלמת, כדרכם של סוציולוגים של הדת, מהשאלה האם מישהו מהם הוא אמיתי או לא. לדעתי אין לבחון שרידות במונחים סוציולוגיים גרדיא, שהרי אם אכן צודק התנ"ך שנצח ישראל לא ישקר, אזי השרידות שלנו היא גם תוצר של העובדה שאנחנו צודקים. אתה, כמי שמייחג כאן את העמדה השמרנית, היית אמור להיות מודע לכך, לא פחות מכופר כמוני.
2. השאלות הטקטיות כיצד לצמצם את הסחף לכיוון המודרנה למינימום מבטאות בדיוק את הנחת היסוד המוטעית (בעיניי) שלך, לפיה יש בעיה עם הסחף הזה. אבל הרי כל מה שכתבתי היה פשוט ההיפך הגמור. אני חושב שהמודרנה צודקת, והדבר לו אנחנו צריכים לדאוג הוא כיצד אימוץ של ערכים מודרניים לא יסחוב אחריו גם בעיות. אתה יוצא מהנחת יסוד הפוכה: המודרנה היא בעייתית, ולכן יש לצמצם למינימום את הסחף כלפיה, וכל הדיון מתנהל במישור הטקטי איך לעשות זאת. אבל הבהרתי כבר שלא במישור הזה אני עוסק. אני לא מדבר על כשל טקטי אלא להיפך: אימוץ עמדת יסוד לא נכונה, שגורם גם לשגיאות טקטיות.
לכן אם היו מעבירים אותי במנהרת הזמן הייתי רוצה להיות בין אלו שגורמים לסחף לכיוון הע"ז (אם הייתי רואה בה חיוב ששווה לאמץ אותו). אכן כן. הבעיה שלי היא לא בעצם הסחף כלפי המודרנה אלא במה שהוא גורר עמו, וכנ"ל.
3. קשה לשפוט את החומרות שהטילו חז"ל, שכן לא חייתי באותה תקופה ואני לא יודע מה היו האלטרנטיבות וכיצד המציאות היתה מגיבה לכל אחת מהן. אני מכיר את המציאות של היום, ולכן אני מדבר עליה. אם אכן בזמן חזל גם הטלת החומרות לא היתה מועילה ורק מוסיפה חומרות מטומטמות (ראה השוואתי למלחמת לבנון, שבלי תוצאות אנחנו לא מוכנים גם לשלם מחירים), הייתה לי ביקורת גם עליהם. האם חז"ל חסינים מביקורת? אפילו אישי התנ"ך לא חסינים ממנה, ואם חז"ל ביקרו את אבותינו אז למה אני לא אוכל לבקר אותם עצמם? אתמהה.
4. אני חושב שאני מכיר לא רע את השקפותיך (מכאן. לא נפגשנו עדיין), ולא רציתי לסווג אותך. אני מתייחס לדעותיך המובעות כאן, שקרובות בכמה מובנים לדרך החרדית, ואין שום קשר לצבע הכיפה ולמאפיינים סוציולוגיים אחרים שלך (שאינני מכיר).
רק כדוגמא (ואני חושב שאתה גם לא משתייך לשם), גם אנשי מרכז והר המור משוייכים אצלי לצורת ההתייחסות הזו (לפחות בכמה מובנים חשובים). גם הם מיזרוחניקים מדופלמים, אבל הם ראויים מבחינתי לאותה ביקורת על צורת החשיבה החרדית שלהם.
אני לא חושב שאני משווה כאן בין מי שנלחם נגד היריב לבין מי שמכניס סוסים טרויאניים, וזאת מן הסיבה הפשוטה שמבחינתי אין כאן יריב. כאמור לעיל, אני רואה במודרנה כיוון חיובי ורצוי, ולא יריב. יש סייד אפקטס שצריך לבחון, אבל המגמה הבסיסית היא חיובית וראויה. ונראה לי שמכאן מתחיל הויכוח שלנו (ולא במישור הטקטי).
ובמה שכתבת לממללא ביחס אליי. נישואי תערובת ועוגב בביהכ"נ הם נגד ההלכה, אם כי תפילה בלשון המדינה אולי לא (ואכן יש נימוקים לא רעים להכנסתה, וגם נגד זה). וכשאתה בוחן את ההתנגדות לאורך הדורות, אתה צריך לבחון מה קורה סביב ביה"כ האורתודוכסי השמרני. אתה חושב שהצלחנו כי בביהכ"נ לא נכנסו הדברים הללו, אבל כל אוכלוסיית ביהכ"נ נותרה 10 אחוזים מהציבור. אכן, הצלחה אדירה. משל למה הדבר דומה, לאמירה שאין דתי גנב כי מי שגנב אינו דתי. כך אתה אומר: אין דתי שמתפלל עם עוגב, כי מי שעושה זאת אינו דתי. לפי המדדים הללו אתה תמיד על הסוס, ותמיד מצליח. אין כשלונות, כי מי שנכשל הוא לא משלנו.
ולהודעתך בסוף. בהחלט יש דברים שבהם אכן ראוי לגדור מעבר להלכה הפורמלית. וזה באותם מקומות שאין לגדר הזו מחיר כבד, וכשהמגמה שנגדה נלחמים היא בעייתית. אני לא אמרתי שאין מקום לחרוג משורת הדין. אמרתי שכשעושים זאת יש לשקול בכובד ראש האם זה הצעד הנכון, כלומר: 1. האם הוא יביא למטרה (והאם המטרה נכונה). 2. והאם המחיר לא כבד מדי.
ועוד הערה לסיום. בכמה מקומות אתה לוקח את דבריי לקיצוניות, כיון שכך קל יותר לתקוף אותם. לשיטתך, אני לא מכיר בשום דבר למעט שורת הדין. את הדחליל הזה קל מאד לפרוך (למעשה, התורה עצמה אומרת לא כך: עשו משמרת למשמרתי). לשיטתך, אני לא רואה כל חיוב בנצרות. וכדו'. גם את זה קל מאד לתקוף, אבל מה לעשות, זה לא מה שאמרתי.
