תרומה

בפרשת תצווה אבאר סדר הכלים, הנדרש להבנת פרשת שמן זית זך, וכאן אבאר סדר המשכן עצמו. מעשה יריעות המשכן קודם למעשה הקרשים, כיוון שהמשכן מהווה את "עצם" המשכן, והקרשים אינם אלא "מעמיד". המשכן העיקרי הוא היריעות הפנימיות, וכל השאר הם רק יריעות מאהילות ("יריעות עיזים לאוהל") ושני פרישות "מכסים" ("מכסה" ועוד "מכסה" - מכסים לשון רבים). החצר מטרתה להוות מקום מגודר למקום המזבח, אבל מעבר לכך - בפסוק האחרון הפרשה, הפסוק הקשה שבו נאמר "לכל כלי המשכן בכל עבודתו" - זה נסוב על הפסוק הקודם, בו נאמר "אורך החצר" וכו', ובפסוק הבא אומר שהחצר הזאת האמורה מיועדת להיות מקום מגודר ומסודר עבור כל כלי המשכן, המשמשים לכל העבודות למיניהם, פירוש כי כלי המנורה להיטיב את הנרות וכדומה, ותבניות לחם הפנים וכפות הבזיכין הנדרשים לשבת הבאה, וכן כל שאר הכלים הצריכים לפנים המשכן, אבל אין זה דרך כבוד שיהיו תמיד תוך פנים המשכן, לפיכך הוכנה להם חצר, שבה יהיו מונחים תמיד כל כלי המשכן "בכל עבודתו" פירוש המוכנים לכל העבודות של המשכן, גם אלו שאינם ביום יום כגון הקשוות והמנקיות שתמיד על השולחן, גם כלי שאר העבודות יהיו בחצר המשכן, ומסיים הפסוק "וכל יתידותיו וכל יתדות החצר נחושת", פירוש, כיוון שהיתדות אינם אלא מעמידים בעלמא, ואפילו אינם מעמידים אינטגרליים כקרשים, לפיכך לא הוזכרו אלא לבסוף לאחר סיום תיאור כל המשכן ו-החצר וגם פרטי ההשתמשות במשכן בכליו ובחצר.

ברור שהיא לא הייתה מזהב טהור לגמרי. ככל שרוצים להתקרב יותר ל-100% צריך טכנולוגיות מתקדמות יותר.
בכל אופן, מכון המקדש לא צריכים שום טריק כדי להכשיר כי המנורה כשרה מכל מתכת.

זכור לי שבעבר ראיתי ע"ז מאמר של מכון המקדש. הם טענו שהמנורה באמת לא נעשתה מזהב טהור מוחלט כי לא היתה אפשרות לעבד זהב כזה בתקופת המקרא, כך שמה שמדובר בו הוא מנורה מזהב כמעט טהור שנקרא בתקופתם טהור. אמנם להלכה הם לא סמכו ע"ז ועשו עוד איזה טריק שיכשיר את המנורה שלהם.