על האנרכיזם: גבול הדמוקרטיה

התחושה שלי בימים אלו שהמוסדות השלטוניים עוברים קווים אדומים בצורה גסה מדיי, ואנחנו מתקרבים לשלב שבו מוצדק יהיה למרוד בכוח (=לעלות עם טנקים על הכנסת) ולהעיף אותם לכל הרוחות.
תחושה זו עוררה אצלי את הצורך לברר היכן ומתי, אם בכלל, הדבר אכן מוצדק: מבחינה מוסרית, חוקית, והלכתית.

כרקע, קראתי לא מזמן ביוגרפיה של סטלין (ואיני משווה את המקרים), וההתרשמות הקשה שלי היתה שזהו מקרה מדהים. מדינת ענק (=בריה"מ), ובה כמעט מאתיים מליון תושבים, חיה בפחד ואימה, ונשלטת על ידי אדם אחד ויחיד שעושה בה כרצונו, וטובח עשרות מיליונים ללא כל חשש ומפריע. אין ולו אדם אחד בכל המדינה הענקית הזו שלא רוצה לרצוח אותו ולהעיף אותו, ואין לאל ידם. לא בכדי הוא רצח את בני משפחתו, את המקורבים אליו, וכדו'. מעבר לפרנויה שהיתה לו, היו שם חששות אמיתיים. לא היה  לו בן ברית אחד בכל בריה"מ, ובכל זאת הוא מת בשיבה טובה במיטתו (למעט ספקולציות על קונספירציה שהרגה אותו), ושלט שם כמה וכמה עשרות שנים טובות.
כיצד הדבר אפשרי? כיצד מאתיים מיליון איש עם צבא אדיר לא יכלו כאן לאדם אחד שהתעלל בהם ורצח אותם במיליונים לאורך עשרות שנים?
התשובה היא שהמימסד המדינתי הוא שיוצר זאת. מערכת החוקים מדכאת את האפשרות (וגם את הלגיטימציה) לצאת כנגד השליט, ולכן לא צריך דיקטטורה כדי לשלוט שלטון יחיד על הציבור. הדבר עשוי להתרחש, וגם מתרחש, גם בדמוקרטיה.

אם נחזור אלינו, ישנו כאן שלטון שנבחר כחוק בבחירות דמוקרטיות. אבל שלטון הוא נציג הציבור ומקבל את הלגיטימציה שלו ממנו. נכון שהציבור נתן לו את הסמכות ובחר בו כחוק, אבל כרגע יש מצב שרוב מוחלט של הציבור מאס בו (וגם בכל האלטרנטיבות) ודורש ממנו ללכת. כלומר כיום הוא לא מייצג אותנו. ראש הממשלה אומר בגאווה ובריש גלי לעינינו הנדהמות ולכל הרמקולים שמושטים אליו, שהוא 'שם עלינו קצוץ'. הוא לא רומז את זה, וזו גם אינה פרשנות לדבריו. הוא אומר זאת בקול צלול וברור. הוא לא ממנה ועדת חקירה על פשלה איומה שלו שעלתה במאות קרבנות חינם, ואומר שגם הועדה אותה הוא עצמו מינה לא תשנה אצלו מאומה (עוד לפני שהוא קרא את מסקנותיה). כלומר בעצם הוא אומר לנו מעל כל הבמות: אני עושה את צרכיי על ראשכם, וכך גם אמשיך לעשות, ולכם אין מה לעשות נגדי. החוק לצידי, וכן הצבא ושאר מוסדות אכיפת החוק, ומי שיעשה משהו הם יופעלו נגדו בפקודתי. מצטרף אליו גם ידידו ברק, שעושה את שלו על ראשינו בתא השכן.
השאלה שלי היא מתי מגיע הגבול שמצדיק עלייה בכוח על הכנסת והממשלה ומרידה בכוח שתעיף אותם לכל הרוחות? האם לכל מלחמה שהם יוליכו אותנו עלינו לצאת? ואם לא, אז מה ההבדל בין מלחמה לבין תשלום מיסים או שירות במילואים? התחושה היא שהדבר מסוכן ועלול להחריב את השלטון ואת המדינה בכלל, ושאכן החוק לצידם. אבל האם החוק הוא חזות הכל? החוק היה גם לצדו של סטלין (ואני לא משווה בין המקרים כמובן).

הצפיה שאיזשהוא שלטון יהיה מושלם ו/או נטול שחיתויות היא צפיה ילדותית ובלכתחילה אנו מחפשים את הרע במיעוטו, ואני סבור ששלטונו של נתניהו הוא יחסית סביר ומעלה ולא היה הרבה זמן מצב כה רגוע בבטחון ובכלכלה.
וכשנוצרת בעיה כמו בקוטג ובדירות ,הציבור מגיב וגם נשמע ,ואין שום תחושה ששמים עליך קצוץ, ואין שום סיכוי שאחרי המרד ועליה על הכנסת בטנקים יהיה שלטון טוב יותר.אלא אותם שהשתמשו בטנקים הם ידכאו את העם כמו שהיה מאז ומעולם.
ואם בקום המדינה בכל דבר שהשלטון עשה היה קביעה ואמירה לדורות בהתישבות בבנין הקיבוצים וההתנחלויות בבנין צבא העם ביחסי דת ומדינה היום השלטון מתבטא בשמירת ובתחזוקת הקים וכאמור זה נעשה די טוב.
ואם כבר בקטע של זעם [שגם היה אצלי אחרי הביוגרפיה של סטלין מהתסכול של חוסר האונים ואי יכולת לעמוד מול האדם הזה] הייתי מפניהו על בית המשפט שהוא לקח לעצמו את השלטון על קביעת ערכי טוב ורע ושליטה על פני המדינה וערכיה מבלי שנבחר באמת והא קובע לא את הרצון העליון של העם אלא את רצון האמת המחלטת שהיא האמת של השופטים יודעי החן.
ועוד הערה בזמן סטלין העם המדוכה והנרמס לא מאס בו אלא הלך למות בשירת הלל לסטלין וזה לא על ידי מנגנוני הפחדה אלא שעשה עצמו לאל ממש הממית ומחיה ואת האל האדם מהלל גם בזמן מותו,

תוקן על ידי רוחדשה ב- 26/07/2011 10:33:23

מה מידת המוסריות למרידה במנהיגים תורניים- אדמורי"ם, "גדולים", רבנים, וכדו'?

השכן,

 לגבי דבריו של עמית, אין הרבה קשר בין אינטילגנציה למה שנדרש מנציג ציבור. (זה יכול לעזור, גם השכלה יכולה, אבל זה לא תנאי הכרחי)
לגבי דמוקרטיה, כבר רשמתי את דעתי. הדבר היחיד שאני רואה, שיכול לשפר את המצב זו חוקה רציונאלית.
חוקה אמורה להגדיר כל דבר בצורה ברורה. הגדרות שנשענות על המציאות ועל זיהוי רציונאלי שלה, וזה מתחיל מהמילים שמופיעות בה.
אי אפשר להשתמש במונח  "זכויות אדם" ללא הגדרה ספציפית וברורה של הדבר הזה.
וזו סתם דוגמא זעירה לים הטעויות הנוראיות שאת המחיר אנחנו משלמים ונשלם. 

ובאופן כללי, כל עוד הרגשות ימשיכו לנהל את המדינה הזו, המצב ילך ויחמיר.

אבהו,
לגבי דיון ציבורי, אין לי שום אשלייה כזו.
הרי מרבית האנשים לא מסוגלים להגדיר את המושגים שהם משתמשים בהם (לדוגמא 'מוסר', 'זכויות אדם'), אז אתה גם רוצה שהם יתנו תשובה מנומקת שיכלית למה זה מוסרי למחוק שכונות בעזה?

דבר נוסף, לרשום "חוסר בגרות" זו דמגוגיה (=פנייה אל הרגש), ואני מקווה שתחדל ממנהג מגונה זה בעתיד.
חוסר הסבלנות שלי נובע מחוסן מוסרי, והאחרון נובע מהיפך הדבר שאתה מחשיד אותי בו. 
אתה יכול להיות סבלני כלפי מי שרוצה להרוג אותך, אבל לא כשזה מסכן את חיי.  
עכשיו, במקום התחמקות אל הרגש, אני מציע שתחשוב ותתייחס לגופן של הטענות שלי.

שהרי קול המון כקול שדי
אני מצטער. איפה זה רשום?
(קודם הבאתי ציטוט מהתורה שכמדומני טוען את ההיפך...)

-אינני מסכים כלל וכלל. יכול ואדם מניעיו מוטעים אך מעשיו רצויים,

במידה והוא אדם רציונאלי, מעשיו מונחים ע"י השכל, ולזה התייחסתי.
למקרה בו מעשיו של אדם מונחים בעזרת הרגש אין שום טעם להתייחס בדיוק מהסיבה שאין שום סיבה לנתח את הסיבות שהובילו את האריה לרצות ולנסות לאכול אותי.

שגוי בעליל, וע"ע שוב מלך כוזר.
מלך כוזר זה משל מאוד נחמד, וגם אם זה לא משל, זה ארוע חריג, והלא זו בדיוק הטענה שלי...

-אין מוסר אובייקטיבי.
לפי איך שאני מגדיר את המילה "מוסר", יש גם יש.
אני אשמח לשמוע למה אתה מתכוון כשאתה רושם את המילה "מוסר".

המוסר האובייקטיבי היחיד הוא מה שאני מגדיר ככזה, ע"ע אבא אבן.
אי אפשר להתייחס למשפט הזה. אני מצטער. למה אתה מתכוון כשאתה רושם את המילה "אובייקטיבי"?

ע"ע אבא אבן
לא מכיר את דבריו, ופרסונליזציה לא ממש מעניינת אותי...

ואפילו הדוגמא אינה מתאימה