תצוה

סדר הכלים במשכן חמישה, הארון, והמנורה ומזבח הקטורת והשולחן, ומזבח הנחושת, והכיור אינו אלא להכשר מצווה, ואינו לעצם העבודה, וסדר חמשת הכלים, כנגד חמישה דיברות שבכל לוח, והם בחינת בריאת הא-ל את חמשת החושים, והם א. אנוכי אמונה בנשמת העולם כנגד לא תרצח אמונה בנשמת האדם וכנגדו הארון דכתיב "וישמע את הקול מידבר אליו מעל הכפורת", ו-ב. לא יהיה, כנגד ופן תשא עיניך השמימה וראית, כנגד לא תנאף ולא תתורו אחרי עיניכם, ושניהם שמירה על האישיות המיוחדת המקבלת השפעה מהנשמה שבה הואמן על פי א', וכנגדו המנורה להאיר באור ה' והוא עצם השראת השכינה, פירוש ההשפעה הראשונה מהנשמה אל האדם, ו-ג, לא תישא כנגד ופן איורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהי, כנגד לא תגנוב, לא תגנוב גונב והתעמר בו ומכרו, והיא שמירה על עצם הקשר ברמה האמצעית בין הרוח לגשם, וכנגדו מזבח הקטורת וכיפר אהרון על קרנותיו קודש קודשים הוא לה', תרתי אית ביה כאחד קודש קודשים כארון והקטרה כמזבח הנחושת, והוא כנגד חוש הריח שאין נתפש בו עצם האמת כחוש הראייה והשמיעה, אבל בצורתו הוא אינו גשמי כחוש הטעם והמישוש, והיא ה"תפיסה" הכללית כמ"ש בפסוק לעיל "ותפשתי". ו-ד. השולחן שהוא גשמי כנגד חוש הטעם ופשוט, כנגד עונג שבת דיבר רביעי וכנגד לא תענה שהוא גם כן איבר הדיבור ובו גם כן עדות השבת על בריאת שמים וארץ ע"י א-לוהי ישראל. ו-ה. מזבח העולה כנגד חוש המישוש שאין בו קדושת עצם הקודש, וכשם שהארון מעבר האחד של הכלים מובדל ומופרש בחדר מיוחד, כך מזבח העולה מעבר השני מובדל ומופרש לחצר המשכן, והוא כנגד כבד את אביך ואת אימך והוא כנגד לא תחמוד, ויש לבאר כי יש אנשים האומרים לו הייתה לי משפחה אחרת, לו היו חיי בנויים אחרת, אומר אלוקים לאדם מה שקיבלת זה מה שאתה צריך, וכשם שלא תחמוד כלי אחרים כך לא תחמוד משפחתו, וכבד את אביך ואת אימך שקיבלת אותם מאלוהים לא ממקור אחר, ואף על פי שזה נדמה כדבר גשמי שאינו קשור לעצם הנשמה או לעצם האלוהות, שהרי אין זה אלא הופעה גשמית בעולם, משפחה ובית וכלים, מכל מקום גם חוש המישוש בריאת א-לוהים הוא ולא אחר, ועל כן יש לקבל ברצון את מה שהעניק לנו אלוקים.

ועל כן, כיוון שהמנורה היא ראשית השראת השכינה מהשכינה אל ישראל, לכן לפני שמכינים בגדי הקודש לאהרון ולבניו, יש להבהיר מטרת העבודה, שאינה כי אם להשרות שכינה, ולהועיל בהורדת השפע האלוקי שראשיתו ברוחניות,

אבל מזבח הקטורת, שהוא עצם ה"תפיסה", הדבר האמצעי ומסלול שווה ומושווה והוא דרך האמצע שביל הזהב של קיטור הקטורת מעל מזבח הזהב, הוא לפיכך יש בו חשיבות מיוחדת לבטא את עצם הקשר בין השכינה לאדם, המקום המשותף במרכז הדרך שבו בדיוק מגיעים לידי קשר נעים כשנפגשים האדם ואלוקים, ולפיכך אינו נכלל עם שאר הכלים רק הוא מטרת כל עבודת המשכן, ואינו מוזכר אלא לבסוף להיותו התכלית האחרונה של כל הפעולה., ומה שמוזכר אחריו אינם אלא מכשירי מצווה ולא כלי עבודה, ולפיכך גם משסד הפרשיות סידרם בפרשה אחרת, והם בפרשת השקלים.

כבר במשפטים (ספר הברית) נאמר "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני ה' אלוקיך" כך שתוכנן משכן.
באופן כללי סדר הפסוקים נראה הכי הגיוני אם הציוויים היו לפני החטא והעשיה אחריו. אבל דעת רש"י כמוך.

לגבי ה"כפרה" החוזרת על עצמה - גם קרבנות התמיד (לדברי חז"ל), וגם קרבנות חטאת קבועים של ראשי חדשים, של רגלים - וכמובן גם של יום כיפור - כולם נועדו "לכפר". זה בדיוק כמו שאנו מבקשים שלוש פעמים ביום "סלח לנו", ושוב מבקשים בתחנון פעמיים ביום. ההסבר לזה הוא שהיצר הרע - למעשה, החטא הנגרם ממנו - "מלווה" את האדם באופן קבוע, וגם אם אין "חטא" מוגדר, וגם אם אין איזה מעשה חריג - הטעות והשגגה, ואולי אפילו המזיד, נתפסים כלפחות כמעט בלתי נמנעים, ובבחינת "מנסתרות נקני".

היה כאן דיון (יונתן ובעב) והועלה צד שהמשכן נבנה לאחר מעשה העגל. לכאורה לפי הר"מ שטעם הקרבנות לא רחוק הוא שהעגל היה המניע לנתינת דיני הקרבנות והמשכן (ולפניו היה רק דין שאם תרצה להקריב - מזבח אדמה  או מזבח אבנים מצ'וקמק) וזו סיבת כל הכפרות שבהקדשת הכהנים שבפרשה . אחרת עומס הכפרות ממש תמוה

סתם ככה, לאחר ציון העובדה שמזבח הקטורת מופיע תמיד בין השולחן והמנורה לבין מזבח העולה - מדוע אתה ממשיך לטעון שנעשה "גזור והדבק"? היה עליך לטעון שזוהי הוכחה למקוריות הנוסח

לגבי מיקום פרשת מזבח הקטורת - הפיתרון/ות של התבוננות בפרטי הכתוב:
1. ראה פס' ז-ח: "בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה" - אולי נסמך לפרשיות הפותחות את פרשת כי תשא (כלומר כל שאר פרק ל') משום שהוא נועד להכנה - "בבוקר בבוקר" לשאר העבודות "בהיטיבו את הנרות" - לא מצינו עוד עבודות שזמנם נתלה בעבודות אחרות. 
2. פס' ט - "לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" - פסוק מסוג זה מייחד רק את מזבח הקטורת. יש להבין מדוע, אבל כעובדה זה כך.
3. פס' י' - "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה'" - שוב דבר המייחד רק את מזבח הקטורת. 

אין כזה דבר "תיקון מיותר" - יש רק "תיקון שלא הבינוהו מספיק" :)
וחוץ מזה הרי כבר שבתי בתשובה ואני לא כותב "תיקוני נוסח", אלא "הערות נוסח" - המעיר מעיר, והניעור ייעור והישן יישן!
ולגבי הציור - אתה מתכוון לזה? זו עקיצה אקדמית קרירה ואנינת-טעם כלפי החומש השומרוני, אני מקווה שזה לא החומש אותו אתה לוקח לבי"כ?...
 

הערות להערות

א. התיקונים ב- כח,מ; כט,ט; כט,כה - מיותרים והראשון מביניהם אפילו בעייתי מעט. גם התיקון ב - ל,ו - איננו מוכרח מדי.
ב. כח,טו - מי אמר לך מה פירוש אפוד? אפוד מופיע במקרא גם בהקשרים אחרים.
ג. כח,ט - התיקון לא מספיק עוזר, ומבחינת סגנון התנ"ך אינני זוכר ספיציפית, אבל הכתוב המקורי מתאים מאוד לסגנון התנ"ך במקרים ה"יוצאי דופן" הידועים. ואני בטוח שמלבד המקרים בהם מצאת "תיקונים" על פי נוסחאות תרגומים וכדומה - ישנם עוד רבים. (וזה לא פעם ראשונה) - לכן מה לך לתקנם?
ד. התיקון ביחזקאל "והם נכלמו" במקום "ואם נכלמו", לא רק שמקלקל, אלא אם תקרא את ההקשר זה גם נשמע די מוזר. 
ה. הציור הצמוד למאמר על מזבח הקטורת מזלזל מדי.
ו. התיקונים בשמואל - טו,ג; טו,כג;טו,כז - מיותרים. 
ז. טו,יח - עיין לעיל הערה ג. ליתר נוחות אעתיק:  ומבחינת סגנון התנ"ך אינני זוכר ספיציפית, אבל הכתוב המקורי מתאים מאוד לסגנון התנ"ך במקרים ה"יוצאי דופן" הידועים. ואני בטוח שמלבד המקרים בהם מצאת "תיקונים" על פי נוסחאות תרגומים וכדומה - ישנם עוד רבים. (וזה לא פעם ראשונה) - לכן מה לך לתקנם?