פרופ'
חנה ספראי, מחלוצות לימוד התורה והתלמוד בארץ וממייסדות ארגון הנשים
הדתיות "קולך" הלכה לעולמה. בראיון שהעניקה באחרונה לאתר "קולך" חשפה את
תפיסת עולמה המורכבת
פרופ' חנה ספראי, ממנהיגות ארגון הנשים הדתיות "קולך", ומחלוצות מלמדות
התורה והתלמוד לנשים בארץ, הלכה לפנות בוקר (יום ב') לעולמה בבית החולים
הדסה עין כרם, לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. ספראי, בת 61 במותה, הותירה
אלפי תלמידים ותלמידות ברחבי הארץ. הלווייתה תצא בשעה 15:30 מבית הלוויות
(הר תמיר) להר המנוחות בירושלים.
הרגעים האחרונים
"סם החיים" / רוחמה וייס
"די.
מלך העולם. אין לי טענות, אבל טענות זה לא שטויות. אני רוצה שלכם יהיו
טענות אבל תדעו שלי אין שום טענות". רוחמה וייס לומדת תורה עם מורתה
האהובה חנה במחלקה ההמטולוגית ולפתע מבינה את הדרשה על התורה ש"נעשית לסם
חיים"
חנה ספראי נולדה בשנת 1946 וגדלה בשכונת עץ חיים בירושלים להוריה פרופ'
שמואל ספראי ואשתו חיה. בילדותה למדה בבית הספר "חורב" וכשסיימה פנתה
ללימודי קלאסיקה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בהמשך החלה ללמד
באוניברסיטה עד שהוזמנה לעמוד בראש מכון יהודית ליברמן ברמות שפירא -
המוסד הישראלי הראשון לתלמוד תורה לנשים ישראליות. לאחר מכן הוזמנה לכתוב
דוקטורט באוניברסיטת אוטרכט בהולנד בנושא "נשים במקדש", ועם סיום התואר
לימדה שם היסטוריה יהודית.
פרופ' ספראי שלטה בשפות רבות: יוונית, ארמנית ולטינית, והרצתה באנגלית,
גרמנית והולנדית. היא היתה תלמידתו המובהקת של פרופ' דוד פלוסר, כתבה מפיו
חלק מספריו והייתה שותפה בהוצאתם לאור. היא תרגמה חלקים של פסוידו-פילון
מארמנית ליוונית ולעברית, הייתה פעילה מאד בשיח היהודי-נוצרי ואף שימשה
משקיפה בועדת הבישופים בגרמניה.
עם סיום עבודתה בהולנד חזרה ארצה והפכה עמיתה במכון הרטמן, כשבמקביל
חזרה ללמד באוניברסיטה העברית. בימיה האחרונים לימדה גם בהיברו יוניון
קולג'. לפני כשבועיים ראה אור הספר "נשים בחוץ, נשים בפנים" שכתבה יחד עם
אביטל הוכשטיין, כחלק מסדרת "יהדות כאן ועכשיו" של הוצאת "ידיעות ספרים".
נשים וגמרא, זה הולך ביחד
חיותה דויטש, חברת הוועד המנהל של "קולך" מספרת על אישה שהייתה מהנשים
המובילות והמשפיעות על לימוד התורה בדורנו. "לפני שבועות אחדים היא קמה
ממיטת חוליה כדי להשתתף בטקס הענקת פרס 'נשים פורצות דרך' לארגון
על ידי התנועה לזכויות האזרח", מספרת דויטש, "במהלך הטקס חנה סיפרה את
סיפור חייה ואת מאבקה על לימוד התורה לנשים והקבל כולו הריע לה הקהל
בהתרגשות".
בתשס"ח הצטרפה חנה לאחיה פרופ' זאב ספראי ולאביהם פרופ' שמואל ספראי
בפרויקט המשנה - פרוש מדעי חברתי והיסטורי למשנה. אולי לא במקרה היה זה
בפרוש למסכת "נשים". פרשנותם של השלושה למסכתות נשענת על שילוב שבין
אירועים היסטוריים, סוגיות סוציולוגיות, תופעות תרבותיות ותובנות חברתיות
עכשוויות, בניסיון להבין כיצד הן באות לידי ביטוי או מה מקומן. שלשת
הכרכים הראשונים למסכתות שביעית ושבת מודפסים בימים אלה.
ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן, שראיינה באחרונה את פרופ' ספראי לאתר
"קולך", מספרת על תלמידה חכמה (תלמודיסטית, מומחית לתקופת בית שני),
פמיניסטית בעלת עוצמות, אישה מלאת חוש הומור, בעלת כישרון רב ללמידה
ונכונות רבה לתלמידים ואדם מורכב עם יופי נפשי וזהות נשית-דתית הראויה
להיות מודל לחיקוי.
לא כמו הגברים
בראיון האחרון מודה ספראי כי בעבר, כשייסדה את מכון ליברמן, הייתה
תמימה, ו"קנתה" את התפיסה שאם רק תינתן לנשים אפשרות ללמוד תיפטר הבעיה של
הדרת נשים מעולם היהדות. אולם כיום מתברר שהנשים על פי רוב אינן לומדות
באופן שונה מגברים ואף גאות בכך. "ואם כך", טוענת ספראי, "אז לא עשינו
כלום. שכן הגברים לומדים כמעט ללא יצירתיות וללא פיתוח מחשבה. מה הטעם
אפוא בכך שנשים תחקינה אותם? הבעיה קיימת לדעתה הן בישיבות והן במדרשות.
בישיבות מחנכים להערצת רבנים. מבצעים בהן מהלך של חיקוי ולא מהלך של
יצירה. אותם הרבנים מלמדים גם את הבנות. ולכן עניין זה עובר למדרשות.
למעלה מעשרים מדרשות לבנות בארץ. אך דומה שאינן אלא הוויה של 'כלום'. בנות
באות, שומעות שיעור, ושבות לביתן. אין המשכיות מחשבתית ללימוד. יש צורך
במהלך של יצירה בפרשנות".
כיצד ניתן להשיג מטרה זו? כיצד ניתן 'למשוך' את הלימוד לכיוון יצירתי
יותר? ספראי דגלה במתן שיעורים בדגש על מחשבה, ולא על הספק חומר. אולם זה
מורכב. מחד גיסא היא מודה שללא מסה קריטית של ידע (בקיאות) אין חשיבה.
מאידך גיסא, קיים לדידה חשש שמסת הידע תקבור את החשיבה. אם הידע אינו בסיס
לחשיבה, הרי שהוא מטען עודף ומיותר לשיטתה.
"גם במדרשות לבנות המטרה היא לשבת וללמוד. אך מה היעד? מה קורה בסוף
התהליך?", שאלה ספראי. היא סבורה שהמדרשות צריכות לחתור לכך שלאחר שנת
לימוד יפנו התלמידות בתאווה ללימוד עצמי במהלך חייהן. "המדרשות דוגלות
בהנפקת 'תרמיל ידע' ושמות דגש על 'אורח חיים'. הללו יהוו בסיס לחייהן
העתידיים של התלמידות". אולם לספראי השאיפה להשפיע או לדבר על אורח חייהן
של הבנות אמורה להיות משנית בלבד. המטרה היא ליצור בהן תאוות לימוד, וזה,
לדעתה, לא נעשה דיו.
מאחורי כל פמיניסטית
"יש מעט סיפורי 'אבות ובנות' בעולם התרבות היהודית", היא עונה בתשובה
לשאלה כיצד מתעצבת זהות נשית ייחודית כמותה. אחד מסיפורי "אבות ובנות"
הללו, הוא סיפורה של משפחת ספראי. את הבסיס לדמותה קנתה בבית הוריה.
ספראי מצהירה בראיון לרוזנברג-פרידמן כי מאחורי כל פמיניסטית בדורה יש
אב פמיניסט בעל יכולות הפעלה (שכן לא מספיקות רק תפיסות חדשניות, יש לדעת
ליישם). אביה, פרופ' שמואל ספראי, איש משנה ותלמוד והיסטוריון נלהב, נולד
בוורשה למשפחה ציונית ועלה ארצה בילדותו. נכון היה להירתם לכל אוונגארד של
הציונות הדתית מתוך אמונה בצדקת הדרך. לפיכך, היה בעבורה מחנך ומודל
לחיקוי בתורה ובמעש. אביה פתח בפניה את עולם התלמוד מתוך סברה שעליה ללמוד
ולדעת כמו אחיה, פרופ' זאב ספראי.
מאביה ספגה את היכולת להקדיש לנושא הלימוד זמן רב, להעמיק בו ולטפח
שיטות עבודה. לזכותו היא זוקפת גם את יתר "הזכויות" שחלקן גֵנים. את
ההסתכלות הביקורתית, הנכונות להישיר מבט והיושרה אינטלקטואלית. את תפיסת
הלמידה מתוך שחצנות, מסוג של "אם זה לא כתוב, אז העובדה שאלף רבנים (שאסור
לבקר אותם) סברו כך, אינה מעלה ואינה מורידה". אך גם מתוך ענווה: "אולי
אני בכל זאת טועה". לבדוק את הדברים לעומק. ואחר כך - התעוזה: "לקפוץ למים
ולקוות שלא עשית שגיאות". וכמובן גם המוכנות לשלם על שגיאות ולתקן בלי
סוף. ספראי מודה כי שילמה מחיר אישי על היותה אישה דתית, למדנית בעלת
תודעה.
תחושת היושר והצדק, במיוחד סביב בית הכנסת, כיננה בה מיום שעמדה על
דעתה. ספראי זכרה את תחושתה הקשה בסוף הימים הנוראים, את צערה על שהיא
אינה חלק מ"החג של הגברים" - כפי שנתפס בעיניה שמחת תורה. לא היה זה אלא
פועל יוצא של היושר הפנימי הטבוע בה.
גם אמה הייתה פמיניסטית. חיה רחל פאהן עלתה ארצה מגרמניה בהיותה בת 18
מתוך תודעה ציונית והצטרפה לקיבוץ שדה אליהו. הפמיניזם שלה ינק
מהסוציאליזם. ידיעותיה היהודיות היו מינימליות, אך היא זכתה ללמוד לצד
בן-זוגה שפיתח גם בה את תאוות הלימוד. הבית, מחוז ילדותה, הוא התשתית
להיותה תלמידה חכמה, פמיניסטית רבת מעש, בעלת חזון.
החברוּת
לחנה ספראי היו חברות רבות, חלקן ממקומות "בלתי אפשריים" כהגדרתה. היא העידה כי היא מתמסרת לחברות. זה מאוד עקרוני בעיניה.
לפי שיטת ספראי, אין לראות את המערכת הלימודית-הדתית-הרעיונית כמערכת
שיש לה זכות קיום במנותק מחברה ומאנשים. עליה להיות עם נגישות מוחלטת
לצרכים של בני האדם. "משמעות הדבר היא שתמיד עליה להיות מוכנה להקריב את
העולם הזה לטובת ילד בוכה". אנשים הלומדים עם ספר אחד בלבד, קרי הגמרא, הם
עמי ארצות לדעתה. ליד הגמרא צריכה להיות ספרות יהודית, פילוסופיה, ובעיקר
מכלול החיים . ייתכן כי זו אינה מצוינות בתורה, אך מאידך גיסא זו אינה
פשרנות. להיפך. זה טיפוס במעלות התורה. "במרוצת חיי הצביעו עלי באצבע כמי
שבחרה לחיות ללא משפחה וילדים החוטאת למסורת ישראל. איזו טיפשות! זהו
גורלי הפרטי אך בשום אופן לא אידיאל דתי או למדני. להיפך, גם ילדים הם חלק
מן המכלול השלם הזה וכך חייב להיות. לדאבוני לא זכיתי בשלמות זו", הודתה
ספראי בראיון.
החזון
את תפיסת עולמה הביאה ספראי גם לארגון "קולך". גם שם קיימת התפרשות על
מספר תחומים: בית, עבודה, משפחה, חברים, כשאין כוונה להתפשר ולא להצטיין
באף אחד מהתחומים, אלא להשכיל ולרכוש את תרבות כל אחד
מהתחומים
הללו. ספראי הדגישה בראיון כי תובנה זו חשובה במיוחד בכל הנוגע לחדירת
נשים לעולם התרבות היהודית, המשוכנע כל כך באמיתות הנמסרות מדור לדור;
ממורה לתלמיד, תוך הקפדה יתרה על הדרת נשים. אין מנוס לדעת ספראי מליצור
מערכת אידאולוגית המנתצת זאת לטובת מערך שלם, רחב ומקיף יותר.
"הפשרה" על פי ספראי היא ערך מוסף גדול. תפיסת המורכבות - כיתרון
אידאי, כיתרון דתי, כיתרון אלוהי: אלוהים הוא סך כל הקולות ולא רק קול
אחד. שאלה זו מהותית ועקרונית בעיני ספראי, והיא מהותה של הבנת "קולך".
השפה האחת במגדל בבל הכשילה את האדם. בא הקדוש ברוך הוא ותיקן לשפות
מרובות, תכונה אלוהית מובהקת.
נשלח ב-14/2/2008 09:44
צ'וטנג
איני מבין אותך, הלא הפרופ' ז"ל בעצמה הסתייגה מאורח חיים זו כדרך ציבורית, כפי שתראה בציטוט שהבאתי בעמוד הראשון. ומה טעם יש לשוב ו"להזהיר" על כך?
ואתה כבר הסכמת שאין בכוונתך לבקר אדם פרטי על בחירתו בדרך זו או אחרת.
נשלח ב-14/2/2008 08:08
טוב, אמשלום, גם את הצטרפת למקהלה, אז אין לי אלא לסגת. לפני כן רק אחזור בשלישית על דבר אחד: אינני שופט את קהת על ההספד הנוכחי. אני מתאר תחושה שעלתה בי בקריאת מאמרה, וזאת על רקע היכרות מוקדמת עם דעותיה ואמירותיה [הציבוריות]. מי שמרגיש כמוני טוב, מי שלא מרגיש כמוני משכבר הימים לא יתחיל לחוש כך בעקבות הספד זה. אולי אם יחפש בגוגל 'חנה קהת' ויתחיל לעבור בין בתרי אלפי המובאות, יבין על מה אני מדבר.
ואין לזה שום קשר להיותה אישה נשית מארץ הנשים [- קולך].
תוקן על ידי mevakeir ב- 14/02/2008 8:09:12
נשלח ב-14/2/2008 07:33
[מיימוני,
תיקון - חנה קהת לא ספדה לחנה ספראי ז"ל בלוויתה. היא כתבה מעין-הספד לעיתונות, וניכר שעשתה זאת מתוך כאב אישי (וגם פוליטי, וכפי שכבר אמרתי כאן, איני רואה בכך כל פסול).
מבקייר,
רק בשבילך, ציטוט מהמשל שכתב מעליך - "גם לרב גדול שנפטר מדגישים שהוא היה כשושנה בין החוחים בדור ירוד כשלנו,רח"ל,ומחזקים את הציבור ללכת בדרכיו."
אין לזה כל קשר למרירות ו/או לתוקפנות, אלא לציור המנוח כמגדלור בחושך, מתוך כאב על האור ש(אולי) כבה. המרירות - לפחות במקרה הזה - היא בעיני הקוראים, וכיוון שלא היו טוענים כך כלפי גבר שמספיד גבר, אין לי אלא לגחך לעצמי (מתוך עצב, אבל כן, בהחלט גם מתוך מרירות מסויימת, שאני חייבת לציין שלא היתה חלק מאוסף התכונות המרשים של חנה ספראי ז"ל...).]
_________________
נשלח ב-14/2/2008 00:59
קודם כל, הערה מתודולוגית:
כמו מיכי, גם אני סבור שאפילו אשכול הספד יכול לשמש לדיון - עניני - בשיטתו של המנוח/ה. ואדרבה, לכבוד וליקר הוא לו שדנים בדבריו, ומקימים בית מדרש וירטואלי לדון בהם. והרי זה כעין "להקים ישיבה על קברו".
ואולי ראוי להמתין עם קושיות על שיטותיו של המנוח עד לאחר שיתם הצער הגדול של השבעה.
*** ההערה על התמקדות בביקורת ושלילה היא הערה נכונה. ושוב, איני יודע אם היא מתאימה לגברת קהת ששימשה, אני מבין, כספדנית. וכפי שכתבו, לפעמים ביקורת היא דבר חשוב. וכל הפורום שלנו מלא מזה. וגם אני כותב דברים של ביקורת. ואני משתדל שתהיה כוונתי לטוב ולאמת.
*** אולם מה שחשוב וראוי לעשות, ואף החלו בו, הוא לשרטט את הקוים הראשיים של המורשת שחנה ספראי ע"ה הותירה לנו. מדברי אמשלום ואחרים אני למד שיש הרבה מה ללמוד ממנה, ולמדו ממנה.
אשמח לראות בהמשך האשכול:
א. תיאורים של רעיונות שלה.
ב. מתודולוגיות שפיתחה. (למשל, בפירוש המשנה שכתבה עם בני משפחתה).
ג. סיפורים אישיים עליה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
נשלח ב-14/2/2008 00:02
ה_משל, מצטער, באיחור שמתי לב לכך. ובכן:
א. לא דייקתי בלשוני, כוונתי לא היתה לשלילי בספראי עצמה, אלא להדגשת מעלותיה תוך שימוש נרחב מידי בשלילת האחרים, בשעה שמסתבר שגב' ספראי היתה נהנית יותר לו היו מבליטים מה שפעלה במישור החיובי ולאו דוקא מה שפעלה על רקע העדרם של אחרים או נגד אחרים [נח צדיק בדורותיו - יש דורשים אותו לגנאי]. יותר מכך, אם במקרה היה מישהו בוחר להספיד את ספראי כך לא הייתי אומר מילה, אולם כמו שכותב התגובה הנ"ל כתב, את קהת אנו מכירים לא מהיום, והדבר נכון מאוד לגבי כל פעם שאתה פוגש אותה, וגם כשאני קראתי את מאמרה כאן באשכול חשתי את התחושה הזאת בעוצמה, לכן שמחתי כשראיתי שמישהו העיר זאת שם וכתבתי שהתגובה מצוינת.
אם תבקש רשימת מקורות לדברים של קהת שמעוררים כזו תחושה תצדק בבקשתך, אולם אין לי את החשק לעשות עבודת מחקר כזאת, מה גם שענינים שבתחושה הם דברים בלתי-וכיחים, לכן אני רק מציין תחושה ומי שרוצה להסכים יסכים ומי שלא לא.
ב. בקשר להשוואה לבני ישיבות אתה צודק, לא ראיתיך מעולם בכך, אולם מאחר שסברתי שהכל המשך אחד וזה היה כל כך סר טעם כתבתי זאת. כיון שכתבת זאת כתגובה לשוטונג וכהמשך לאמור לעיל אני דוקא די מסכים איתך.
לסיום - ציטוט מתוך דברי מימוני ב'חוקת הפורום': 'ציין למי אתה עונה ואם יש צורך בכך, לאיזה סעיף.'
תוקן על ידי mevakeir ב- 14/02/2008 0:03:38
נשלח ב-13/2/2008 23:52
סמכתי עליך.מתברר שטעיתי. החלק הראשון אכן יועד לך. הבאת תגובה שציינת שהיא מצוינת והיא טוענת שמלחמה בצבועים ובשקרנים היא ראיה למרירות ולנחיתות. המשוואה הזו לא מובנת ואף טפשית. ביחוד שקהת באה להדגיש את מעלתה של ספראי בעולם שקרי וצבוע שהיוותה בשבילה סמל ליושרה ולהגינות. זה לא מבליט שום שלילי בספראי כפי שאתה כותב.זה הספד יפה וטוב.
החלק השני התיחס לשוטנג,ועכשיו מתברר גם לך. גם לרב גדול שנפטר מדגישים שהוא היה כשושנה בין החוחים בדור ירוד כשלנו,רח"ל,ומחזקים את הציבור ללכת בדרכיו.
ולסיום הערה לשורה האחרונה בדבריך. אכן אין טעם להעמיד בכל דיון על הנושא את הכויללניקים והישיבות.בהחלט, אם אראה שאני מכניס את זה לכל דיון אעיר לעצמי. אשמח אם תראה לי היכן עוד תחבתי את ההשוואה הזו.
נשלח ב-13/2/2008 22:12
אדון ה_משל,
לא הבנתי את הקשר בין מילה למילה בדבריך, גם לא איך גלשת כאן ל'אשרם של לומדי הישבות והכוללים'. התגובה מצוינת, משום שהיא נכונה מאד לגבי קהת. כמי שעוקב אחרי התנהלות הגיברת, אין אפשרות להתעלם מכמויות המטענים השליליים שהיא נושאת, וזה זועק בכל מפגש איתה. ולדוגמא כאן, אם היתה קהת מעודדת אנשים ללכת בדרכיה החיוביות של ספראי, כגון ללמוד חמש עשרה שפות כמוה או להקים ארגונים או להיות פרופ', זה בסדר גמור. אבל כמעט כל דבריה מבליטות את העובדות השליליות שבספראי, את מלחמותיה בצבועים, בשקרנים, את העולם המושחת שמסביב וכו' וכו' וכו', וזה בעיני מטענים שליליים להפליא.
ואין שום טעם בכל דיון על הנושא להעמיד מולן את הכויללניקים והישיבות. לא כל הפורום זה מאבק שוטונג בגוונא!
נשלח ב-13/2/2008 21:41
"תגובה מצויינת"?
לעורר מן הצבועים ומן השקרנים זה רע?
בכלל ביקורת על קהת שמנסה לעודד נשים ללכת בדרכה של ספראי,לפחות בהתקדמותה והשכלתה,תדמה לביקורת על אלפי שיחות חיזוק שנאמרים אחרי מות רב גדול. גם שם השימוש הוא "פוליטי" כדי להתחזק בדרכי אותו רב.
ומי יודע טוב מאיתנו שאושרם של לומדי הכולל והישיבות מתקרב לאושרן של בנות במטבח...
נשלח ב-13/2/2008 21:13
תגובה מצוינת שהתפרסמה למאמרה של קהת באתר 'כיפה' [ביקורת על קהת, לא על ספראי ע"ה]
קבל האמת ממי שאמרה (12/02/08)
גב´ קהת היקרה, שאלה אחת לי, ומצטער אני שבשלה עלי להיות משבית אוירת הצער והנכאה, אבל חשובה היא השאלה. הלא תוכלי להיות פעם אחת, פעם אחת, ולו בשעה קשה זו, אשה חיובית? האם תמיד תצטרכי להאיר את אורך מתוך החשכת הסביבה? האם כדי לרומם את המנוחה עליך להכביר דברים על השקרנים בדור ועל הצבועים וכו´ וכו´? ולמה, בעצם? לו רק היית רואה איך את נשמעת מהצד... כל כך הרבה מרירות, כל כך הרבה נחיתות... האמנם באמת זה מה שעומד מאחורי כל פעילותך והתקדמותך?
נשלח ב-13/2/2008 20:52
צ'אוטנג,
הדברים שכתבו ואמרו על חנה ז"ל (לפחות ממה שראיתי כאן) הם דברי אמת. הם מתארים את פועלה ודרכה, את השפעתה על תלמידות ותלמידים, ואת (חלק מ)הדברים שעמדו בראש מעייניה. אם אתה חושב שאלה הן מטרות מפוקפקות, כיצד אתה יכול לטעון שהיתה אישה דגולה?
[חנה היתה אחת הנשים הישרות והישירות ביותר שהכרתי. אם היה משהו שהיא פשוט לא סבלה, אלה דיבורים ריקניים, קלישאות בגרוש וחנפנויות זולות. אנא ממך, כבד את זכרה לפחות בכך שלא תעשה משהו מכל אלה כאן.]
_________________
נשלח ב-13/2/2008 20:19
אמשלום:
אני חושב שאפשר להספיד אדם ציבורי ללא שימוש בזכרונו למטרות אחרות. למה הדבר דומה, לשימוש בזכרו של יצחק רבין לקדם את תהליך השלום. רבין היה רבין, ורצח זה רצח, ותהליך השלום הוא תהליך. לקשר בין שלשה דברים אלו מהווה ניצול של זכרו של רבין.
mdabraham:
הויכוח שלי עם הפמניסטיות היא לא אישית אלא רעיונית. זאת אומרת, אשה שבוחרת להיות טייס אני לא חושב שיש לי את הזכות לבקר את החלטתה. זכותה לבחור בחיים שמתאימים לה. אבל אשה שיוצאת במסע לשכנע נשים אחרות להיות טייסות, אז אני חושב שמהנכון הוא להודיע לציבור הנשים את המעלות והחסרונות במקצוע זה.
אין לי שום ביקורת לגבי חנה ספראי. אבל יש לי ביקורת על נשים שמשתמשות בחנה ספראי בכדי לקדם אג'נדה אישית שלהן. אשר על כן, אני חושב שדוקא תוך השבעה חשוב לומר, חנה ספראי היתה אשה דגולה, אל תשתמשו בזכרונה בכדי לקדם מטרות מפוקפקות ביותר!
נשלח ב-13/2/2008 19:53
זו כבר שאלה טכנית, ואני לא חושב כמוך. זו שאלה של עיתוי ולא של מיקום (וירטואלי). הספדים פוליטיים טוענים טענות פוליטיות, ואני לא רואה מדוע לא לאפשר דיון פתוח בהן (אני מדבר על מתקפה אישית גרידא, שכן לזה אין מקום גם באשכול אחר).
נשלח ב-13/2/2008 19:51
האם בעוד שבוע יהיה מותר לתקוף את הפרופסור חנה באשכול זה? אני חושב שגם בעוד עשרים שנה אשכול הספד אינו מקום לדיון על צדקת הדרך של המוספד. בהספד מספידים, אם רוצים להביע דעה מנוגדת למספיד לא עושים זאת על הקבר גם בעוד חמישים שנה. עושים זאת בבית המדרש, בשעה שבה המת עצמו שכוח מן הלב, ואז דנים בסוגייה כסוגייה - מצד עצמה.
תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 13/02/2008 19:56:11
נשלח ב-13/2/2008 18:53
שוטנג,
אני בהחלט מסכים שהאמירות הן פוליטיות מובהקות, ואין להתכחש לכך. אין לכך ולא כלום עם תפיסות שהאישי הוא פוליטי, שכן לא תמיד זה כך. כאן זה כך. אבל דמותה היתה בהחלט פוליטית, וחלק מאזכרה הוא באמת דברים על הדרך של האדם ועל אמונותיו. זה טבעי ביותר. אמנם נכון, שאם זה כך אז יש גם לאפשר הבעת דעות אחרות, ואף מנוגדות. הבעיה היא שלומר דברים נגדה (ונגד השקפתה, שכן כאן זה מאד פוליטי) בשלב כה מוקדם נראה בעייתי (בטח בתוך השבעה), ולכן אולי כדאי לחכות עוד כמה ימים, ורק אז להסתער.
נשלח ב-13/2/2008 18:53
צ'אוטנג,
למה זה צורם לך?
מעבר להיותה של חנה ספראי אדם פרטי, ובנוסף לצער הפרטי הרב (למשל זה שאני חשה מאז נודע לי על מותה), היא היתה גם דמות ציבורית ובעיני רבים (ורבות) נתפסה כמורת דרך וכמנהיגה (באופן שנחשב אולי, בד"כ, לא "ציבורי" ולא "מנהיגותי"...). לכן הכאב אינו רק כאב על אבדן של אישה אהובה, חברה ומורה אלא גם על מישהי שהובילה והנחילה חזון ודרך להרבה אנשים ונשים.
איזה מין איזון אתה מחפש? אם אתה רוצה לקרוא הספד על חנה כאישה פרטית, לך ושמע את בני משפחתה וחבריה הקרובים. אני מקוה שאינך מצפה לראות את דבריהם מופצים ברחבי הרשת או בעיתונים.
האם היו הדברים צורמים לך, לו היו נאמרים על רב גדול או מורה גבר? אני יודעת שיש אנשים ונשים לא מעטים, בעבורם היתה חנה ז"ל מורה דגולה ואולי גם מעין רב/ה.