ממה נובע חוסר החשיבה האישית בציבור החרדי

תשובה לשאלה זו, תיתן את האפשרות לחשוב מה ניתן לעשות כדי להוביל את הציבור קדימה,

שהרי כל עוד ואנשים אינם חושבים ומתבוננים על דברים רבים בצורת חייהם, אלא הם חיים על פי מוסכמות חברתיות על אף שאינם מבינים חלק מן המוסכמות הללו או שהם מפחדים לחשוב אחרת.

אשר על כן אשאל אתכם

מכוח מה נובעת התופעה?
מה הם הדרכים שבכוחם להביא את האנשים לכלל חשיבה עצמית?
וכיצד מביאים את הציבור לחיות את חיו על פי הבנתו האישית מהי דרכו בעבודת ה' מבלי שיעשה את מעשיו כי כך כולם עושים

ובכן, כדבריך, אין חלון ראווה לחרדיות.

הרי אם הרחוב החרדי היה נראה כמו בח"ח, הוא היה נראה אחרת. הרי בח"ח מלא טינה לרבנים ולעסקנים, וכל מי שמכיר את המצב האמיתי יודע שאין לזה כל יחס במציאות. הרי כמות הניקים שמבקשים ליצור שינוי בחברה החרדית היא מעבר לכל יחס במציאות. הרי לכל ברור כי בח"ח מורכב מאאוטסיידרים, שהעזו שלא לשמוע לרבנים ולגלוש באינטרנט, ומבעלי אינטרסים שונים ומשונים, כולל אלו שאינם יודעים להתבטא, ועד עיתונאים שזהו תפקידם. מכל הבליל הזה ליצור חלון ראווה? אין זה כי אם חלום ראווה, חלמא טבא חזית.

פעם עצכ"ח הי אולי אשנב סדוק מבעד למסיכת החרדיות המאוחדת. עצכ"ח ביטא איזה כיוון לקבוצה מאד מצומצמת שמעזים לחשוב בצורה נועזת מאד, שזה שיקף איזו רצון כן לשאוף אוויר פיסגה נקיה. אך עד מהרה התברר שעצכ"ח אינה תופעה המונית בינתיים. (ואני סבור שהרדקליזם הוא אבי כל חטא).  אכן יש אנשים שרוצים לחשוב על אופקים יותר רחבים מאשר האופק המצומצם מאד של גדולי ישראל דהאידנא, הם רוצים יהדות שהיא מעבר לחודו של מחט של השיח העכשווי. אךבכל זאת  לא בכיוון החריג והנועז של עצכ"ח. רוב הכותבים בעצכ"ח אינם מזוהים כחרדים וזה אינו משקף דיון חרדי וממילא אין חלון ראווה לחרדיות.

אנוסי התבונה יכולים להיות חלון ראווה?
אילו שחותמים בשמם (לפחות חלק) הם מיזרוחניקעס ברמות אלו או אחרות.

ומדוע עצכ"ח אינו חלון ראווה?

על בח"ח ההמוני והוולגרי כתופעה רצינית של היהדות החרדית  בימינו יש להקדיש  אשכול  נפרד. מצד אחד  יטענו שהרציניים אצל החרדיים בכלל אינם גולשים, ולרובם אין אפילו גישה לאינטרטנט,  וממילא מדובר בתופעה אולי רעשנית אך בהחלט שולית לחלוטין. באמת הביטוי שלי "חלון הראווה" על בח"ח, הינו בהחלט ביטוי בלתי מוצלח, שכן חלון הראווה משמעו החלון ששם מציגים את המיטב למשוך ולפתות את הרואים להיכנס לתוך החנות עצמה, אך בח"ח זהו דוקא הקרביים של היהדות, זה במובן מסויים צילום רנטגן על מה שקורה בקרביים של המשועמים כמו לומד (ההגדרה שלו) וכיוצא בהם. אין כאן חלום ראווה, אולי יותר כמו בית המטבחיים.

אך מצד שני דוקא בשל כך, הרי לענ"ד ניתן אולי לומר שזה משקף אל נכון יותר מה שבאמת מתרחש במעמקי הנפש החרדי מחלון הראווה. מה שמתפרסם למשל בעיתון המצונזר למהדרין של 'המודיע' (או אפילו של המשפחה ושל השבועונים)  שאותם קוראים וכותבים כאלו שכביכול אינם משועממים, זה אכן חלון הראווה המקושט להפליא של היהדות. החלון האטום הצבוע בצבע וורוד. אך דוקא בבח"ח בגלל הטבעיות שלו, בגלל המשועממים, בגלל הוולגריות שלו ואף השוליית שלו, זה משקף לדעתי את רוח היהדות לאמיתתו. כאשר רואים שם מהי שערוריה, ומהי הצלחה, מי גדול ומי קטן, זה אכן משהו שניתן ללמוד ממנו הרבה מכך.

במקור, האמירה הזו תקפה רק לנושאי אמונה. כמובן שבהמשך זה עלול להביא לידי אחד משני מצבים: או שמפרידים בין האמונה לחיים או שמרחיבים את חוסר החשיבה גם לחיים.
היו שבחרו באפשרות הראשונה והאמונה הפסיקה להיות רלוונטית לחייהם. החרדים העדיפו את האפשרות השניה והרי האשכול לפנינו.

בנימין בראון במאמרו על האמונה התמימה, בקובץ 'על האמונה', הראה שהנטייה בדורות האחרונים היא להעדיף את האמונה התמימה על פני אמונת הדעת.
האם אין בכך משום הכרה שהחשיבה אינה נחוצה?

_________________

אני מסכים עם אתנחתא וכך כתבתי בתחילת האשכול, שבכל מגזר לא הרבה חושבים, אלא שמעריכים חשיבה.

מה שאתנחתא טוען על ההשוואה בין היום לפעם, אני מבין זאת כך:
תמיד היו מנהיגים מקוריים, לא מקוריים, מקוריים למחצה ועוד דרגות ביניים בכל הרמות. הבעיה היום היא שהרושם הוא שכולם לגמרי לא מקוריים. גרוע מכך, מי שכן עשה רושם מקורי, הרב שטיינמן, נאלץ כנראה לגנזה מאימת הממסד, שלא רק שאינו מעריך מקוריות, הוא פוחד ממנה פחד מוות.
הממסד הזה הצליח להחדיר את הפחד הזה בקרב העדר כולו. כך שגם עיזים חושבות, אינן מעיזות להראות זאת. ואם כן....

האם זה סופי לנצח? קשה מאוד לנבא דברים כאלו, אך לדעתי אין כל סיבה להניח כך. נכון, שהחרדיות כפי שהיא היום, לא תוכל כנראה לקבל חשיבה במאות השנים הקרובות. אך אני מאוד מפקפק בעתידה. נראה שהעיזים יעברו עדר או יקימו עדר חדש.

אתנחתא,
לעתים אלו שהצגת כבעלי חשיבה מקורית היו בעלי עוצמה כזו שמנעה חשיבה מקורית בסביבתם.
גם בבעלי החשיבה המקורית ניתן למצוא שטר ושוברו בצידו, לדוגמא ר' חיים איפשר שאלות מסוג מסוים אך אסר על שאלות מסוג אחר (מה ולא למה), החזו"א כשנתקל בבעיות מסוג מסוים סגר את הדלת בטענת אנן יתמי דיתמי. האם גישות אלו אינן חוסמות חשיבה מקורית?
דוגמאות מחוג אחר ניתן למצוא אצל תלמידי הרב קוק ואכמ"ל.

כמדומני ששפיטה חמורה כזו יכולה להיות נכונה רק בפרספקטיבה של זמן.

והדוגמא היא סיום הדברים, בחדרי חרדים אינו חלון ראווה של שום דבר, רק של קומץ משועממים (כמוני). והסקת מסקנות כתוצאה מחלון הראווה הזה, הינה מעשה פזיז מעט.

פעם לא לפני הרבה זמן כשאמרת שמישהו גדול באמת יכולת לקבוע שיש בו משהו שמיחד אותו, שיש בו מקוריות מסוימת. היום אלו שמצויים בשורה הראשונה מתאפיינים בסתימת המוחין.

על החזו"א יכולת לכתוב על חשיבה מקורית, כנ"ל  אפילו על הגרי"ז (אם כבר כחיקוי או כמעצים של אביו), כנ"ל על אבן האזל, כנ"ל  על האגרות משה, אפילו על ה'פחד יצחק', על ר' יחזקאך אברמסקי, ר' חיים שמולביץ וכו',  ואיני מדבר על הרי"ד. אך מה יש לומר על פוסקי גדולי הדור של דורינו למשל הרב אלישיב והרב ווזנר? ואלו שבאים מאחוריהם כמו הרב שטיינמן, והרב לפקוביץ. (גם בעולם החסידי הי' אישים מקוריים שהתוו לעצמם מסלולים עצמאיים, כמו האדמור מגור, האדמור מחב"ד, אפילו האדמור מסאטמאר הרי לא הי' חקיין של דעת הרחוב החרדי)  אין ולו שמץ של מקוריות לא בפסק, לא בגישה, לא בכתיבה, לא בהנהגה, לא באישיות לא ברב גווניות, ולא בשום תחום שהוא. כזאת בצורת.

גם הפקחות היא מצרך יקר המציאות בימינו, אם בכלל לא נכחדה מכלל ישראל לנצח כמו התחש המדברי שלעולם לא ישוב. הפקחות נתפסת בימינו כאויב היהדות של יראת שמים. הטמטום והיראת שמים הולכים יחדיו כתרי רעין דלא מתפרשין. פעם היו ערום ביראה, היום היראה היא סמל של שוטה שכולנו צריכים להיות חסידים שוטים בכדי להתכווץ תחת מטריית היראה האופנתית. וצא ובדוק (ובח"ח הינו חלון הראווה של השטות הרווחת בעולם החרדי דהאידנא, הרי השוטה אינו יודע להחביא את עצמו אז כל שטות שהוא סבור שזה יראת שמיים הוא מקיא על מסך של בחדרי חרדים)

תוקן על ידי אתנחתא ב- 25/02/2008 23:33:17