האם יש מצווה לחנך?

האם יש חובת חינוך ילדים מן התורה, ומה פשרה?

מצינו בתורה 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו '.

ואך בכתובים 'חנוך לנער על פי דרכו'

ואף בנביא באו בתוכחה על ש'לא עצבו אביו'

אבל לא מצאתי שיש מצוה לחנך ולא נמנתה במניין המצות - מדוע?

אכן רבו הדיונים על חובת חינוך מדרבנן, אבל מקור ברור אין, ויש שתלו בחנוך לנער, אבל מעניין שדווקא רבנו מנוח בהלכות שביתת עשור מפרש שפסוק זה אינו אמור בחיוב חינוך של חכמים אלא הוא כעין סמך על פחות מגיל חינוך!

ואף על המצוות שהאב חייב בבנו אין זה חובת חינוך, והמעיין יראה שהרמב"ם לא הזכיר במפורש בלשון חובה ללמד מלאכה או להוליכו בדרך הישר אלא השמיע זאת כבדרך אגב.

ואל תשיבני מממצוות לימוד תורה שא"כ בנות מה יהא עליהן, ואף גדרי מצוה זו שונים כמבואר למעיין.

אם כן שבה ועלה השאלה - כיצד על דבר כה בסיסי אין מצווה, האם כי אין התורה מצווה על דברים שבטבע (-ראה אור שמח שמשום כך לא נצטוו נשים על פו"ר)?

או כי א"א לצוות על דבר כה בלתי מוגדר?

או שחינוך הוא מדרך ארץ שקדמה לתורה?

ואולי זה צווי שא"א לאכוף אותו? (אם כי בי"ד הוא אביהם של יתומים)

_________________

כמתעסק,

(תציין את שם הכותב אליו אתה פונה - זה יחסוך אי הבנות)

עמדותינו כאמור שונות - אבל

1) למה 'אופס' ? לא טענתי שהיא נמנתה במקום בו  יש ציפיה שהיא תמנה-  וגם נימקתי, לפי דעתי מדוע ( ראה ברמב"ם דווקא ב'הלכות ממרים' הוא מוצא לנכון לפרט מצוות כיבוד אב ואם)

2)ולמה  א"א להקיש מחובת הכלל לחובת הפרט? עד כמה שידוע לי, מחובת הפרט אין להקיש על חובת הכלל- בהתייחס לאותה הלכה ברמב"ם - אם התורה החליטה שחובת החינוך לילדים יתומים היא ערך והחליטה להטיל את המשימה ולצוות על בני אדם בהיותם מסוגלים לכך על אף שאינם האחראים הביולוגים הטבעיים של אותם ילדים  - מקל וחומר שאב ביולוגי חייב בחינוך בנו (ואם ירצה יהיה מסוגל לכך) -   וזה המקרה בו - היוצא מן הכלל בא ללמד על הכלל -
(זה שאי אפשר להעניש אב על כך שלא חינך, זה בגלל שאי אפשר להכריח בן אדם לרצות לעשות משהו אם אינו רוצה( בכל אופן לא יכו אותו עד שיאמר רוצה אני) - ולכן ישנה ההלכה שהיא בבחינת ברירת מחדל שאומרת שאם אב לא לימד את בנו חייב הבן ללמד את עצמו -

_________________

על הדברים האלה התורה לא צוותה.
זה דרך ארץ שמגובה בתקנות חכמים ותקנות הקהל למיניהם.

_________________

מזלי גרם

חצי נזק

תגובתי הקודמת היתה כלפי ריב.

עמדך ברורה אך איני מסכים עימה.
הדבר התמוה שבה לענ"ד שכל ענינו של החינוך הוא הכשר למעשה "הדתי" - הפורמלי שבו נצטוינו, ולא חובה בסיסית של דאגה לקיום של מי שההורים הביאוהו לחיים, אלא אם כל החיים יהיו נחשבים על ידך כהכשר מצוה לחיים הדתיים, לענ"ד החיים הדתיים (קרי המצוות) הן הכשר מצווה של החיים, או בלשון מתונה הם הדרכים למטרות כלליות.

הגמרא בקדושין לומדת שהחיוב להשיאו אשה וללמדו מלאכה הוא משום חיות - הרחבה של 'ראה חיים עם אשה וכו' ', ואולי זה היסוד לכל החינוך.

ההורים מצווים על דאגה לחיות בנם פיזית והן נפשית וכן לדאוג שיוכל לחיות.
החיות היסודית היא חינוכו, אלא שזו הורחבה והוגדרה לעוד מעשים כגון להשיא אשה וללמדו מלאכה. ועדיין צריך תלמוד.

ציותה על כך הואיל וזו מטרה תכליתית

_________________

אם התנהגות בדרך ארץ ושיפור המידות היא מצווה, אזי הבאת הנער למצב כזה היא הכשר מצווה. אם לא - אז לא. מתקיים על כך דיון באשכול נפרד, ואכ"מ.

רכישת ידע כללי אינה מצווה, וממילא אין החינוך לכך הכשר מצווה.

הבהרה נוספת: אינני מדבר על הרחבה של מצוות ת"ת, אלא על הכשר מצווה לקיום כל המצוות כולן, אם תרצה - הרחבה של עצם הדרישה לשמור מצוות.

אני חושב העקרון שאני מציג די ברור, לא כך?

_________________

מזלי גרם

אופס, רק ששכחו למנות אותו בספר המצוות....

לענ"ד אחת מנקודת ההבדל ביננו הוא טישטוש תחומין בין מושגים: ערך / מטרה / מעשה יסוד וכדו', לבין צו במובן ההלכתי של המילה, שיש לו נפ"מ רבות: וכגון כופין על מצוות עשה, דחיה בין מצוות, גדרי מצווה, הוצאת ממון, ועוד הרבה.
את כל הזמן מניחה שאם רואים מעשה רצוי משמע שיש צווי, אך אני שואל על חסרון צו במשמעות של מצוה כפי מונים בין המצוות על כל המשמעויות שציינתי לעיל לדוגמה.

(ועוד, א"א להקיש מחובת הכלל לחובת הפרט, ואכמ"ל.)

אמנם נראה לי שעמדותינו ברורות ומיצו את עצמן.

_________________

כמתעסק,

אני לא רואה שום טעם בלהיכנס לפרטים  -  ציפיתי לשמוע שממהות האחריות הקהילתית שהיא דואגת לגידול הילדים במובן הרחב שלו, ושזה כולל חינוך  - וזה מה שהרמב"ם אומר באותה ההלכה - שהקהילה צריכה לקחת אחריות על היתומים בזה שתביא אותם להיות בני אדם בריאים בנפשם ובגופם, עצמאים שמפרנסים את עצמם, משכילים, ונוהגים בדרך ארץ כל אחד כפי יכולותיו - היות ש'חנוך לנער על פי דרכו', פשוטו כמשמעו -כבר מקפל בתוכו את ההנחה המובנת מאליה שאדם חייב בחינוך בנו - וכל עוד מדובר על יחסי אב לבן שהם מובנים מאליהם, הרמב"ם אינו רואה כל צורך למנות אותה - אולם הוא כן ימנה אותה במקום שיהיה צורך, כשיגיע לפרטים יוצאי הדופן, שהם לא מובנים מאליהם, כמו במקרה שלילדים אין את האחראים הביולוגים - וזה המקום שהרמב"ם כן מונה אותה במפורש. ולכן אמרתי שאפשר ללמוד מיתומים (= בנים ובנות)  קל וחומר למצוות חינוך האב לבן,
 אם מחפשים את הציווי מפורשות, הוא ישנו.
.

יש נפ"מ לענין טעינן לשבועה, שמירה על נכסיו ומינוי אפוטרופוס, ולעוד הרבה דברים, ואכמ"ל.

_________________

כמתעסק,

שמתי לב לציון שלך - רק שאינני מסכימה לחילוק שאתה עושה, לעניות דעתי, החינוך כולל: לימוד תורה , אומנות והליכה בדרך ישרה: דרך ארץ - אם אנו יוצאים מנקודת הנחה לפיה מחנכים על פי השיטה של 'חנוך לנער על פי דרכו" אז האדם שמלמד או תורה, או אומנות, או דרך ארץ, הוא למעשה עוסק בפועל בחינוך - כלומר, אם אדם נתפס כשהוא אינו חוסך שבטו בעת החינוך לפי דרכו של הילד -  הרי זה מותר -  מה עוד שהרמב"ם כותב במפורש: ועד מתי נקראים יתומים( בנים ובנות) לעניין זה? עד שלא יהיו צריכים לאדם בוגר כדי שיסמכו עליו בפרנסתם - ולאומנם ( מלשון: ויהי אומן את הדסה ) ולהיטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צורכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים
לפרנס אותם לאומנם ולהיטפל בהם עד שינהגו כמו בני אדם בגירים, מה זה אם לא חינוך ? מה עיקר פועלו של מרדכי במערכת היחסים שלו עם אסתר? החינוך הלוא כן?

אתה כותב: כמו כן לענין יתומים יש לנו מושג של בי"ד אביהם של יתומים, לענין אחריות קהילתית.

מה כוללת אחריות קהילתית לדעתך?  
 

מה לגבי אמה עבריה - האם האדון חייב בחינוכה, הוא נכנס לנעלי האב או שהוא תחת בי"ד?

_________________

האם חינוך לדרך ארץ כלולה במה שכתבת?

האם חינוך שאינו הרגלה במעשה מצווה או בלימוד היקף המצווה כלול במה שאמרת?

או שמא  המושג תורה הוא כמו אצל ירוחם בעצם הכל (- אבל כידוע אם הדבר = תורה, מכיל את הכל כנראה שהוא כלום, ואכמ"ל) לשון אחר, מה מוגדר אצלך מחוץ למצוות של תורה שלא יחול עליו חובת חינוך.

האם סיפוק ידע כללי לילד כלול בחינוך?

הרי לכאורה ניתן להניח אף לטעמך שההרחבה אינה אלא להרגל למעשה בפועל ( - וכפי שבאמת משמע שרק לגבי זה חייבו חכמים, עד שכידוע שבאחרונים דנו אם חינוך למצוות הוא אך למצוות עשה או גם לל"ת), וא"כ לכל מה שמעבר כלל לא ציפתה תורה.

הרי נשים פטורות ממצות ת"ת, כיצד זה מתפרש לדברייך לענין חינוך שאינה אלא הרחבה של מצות  ת"ת
 

_________________