שמות עט - אופנה שנכחדת

בשנות השישים והשבעים עד לפני עשר עשרים שנה
תשעים אחוז מהכותבים בעיתונות החרדית פרסמו את הגיגיהם תחת שמות עט.

כיום המגמה משתנה, אדרבה - רוב הכותבים משתמשים בשמם האמיתי, חוץ מבודדים.

מישהו יכול להסביר את התופעה,


האם פעם היה אסור והיום מותר?

האתיקה השתפרה?

הציהוב הכללי של המדיה עשה את זה?

דווקא שמות העט הנפוצים ביותר לא הוזכרו כאן:

א. הרב, הרה"ג, וכיוצא באלה.

ב. י. ג. רמות ירושלים; ש. ז. פ. רמת אלחנן בני ברק; א. ש. אופקים; וכיוצא באלה.

אח של

פסבדונים זה באותה עברית של אבטומוביל ואבטומט.

מלח
אין כזה דבר 'פסבדון'
שם בדוי, שם עט, הינו בלועזית Pseudonym (זו צורת יחיד). על פי כללי התעתיק לעברית יש לכתוב פְּסֵידונים.

עברו שנים רבות מאז שהייתי ילד, כך שאינני בטוח ש'שיחת חולין' היה קיים אז כדי שאשווה.
כמו כן, עברו הרבה שנים מאז למדתי מסכת חולין על הסדר והשתמשתי בספר (המעולה, אגב) 'שיחת חולין', כך שאינני זוכר את הכתב.
אם כדבריך, איך הוא הגיע לפסבדון 'רחמים'?

הגע עצמך, וכי ראב"ד אינו מתקשר לך עם אב"ד דהיינו אמיתי בן דוד (כפי שחותם בספרו)?

כל ילד קטן שיש לו טביעת עין בסיסית בציור, נוכח כי ציורי רחמים הינם בדיוק ציורי אמיתי בן דוד שבשיחת חולין (וגם הכתב...)

בילדותי גילינו ציור של רחמים שהיה חתום עליו 'א. ראב"ד'. כיון שבראיון מצוייר איתו ב'זרקור' סיפר שאת הפסבדון שלו הוא בחר ע"י גימטריה או משהו כזה. בדקתי והגעתי למסקנה שמה שחסר בגימטריה כדי להגיע ל'רחמים' חסר תשעים. ושם כמו אילן התאים בול, מה גם שבאותה תקופה גר בב"ב (ע"פ ספר טלפונים) אדם בשם זה.
לכן למסקנתי (ללא שום הוכחות כלשהן), שמו האמיתי של 'רחמים' הוא אילן ראב"ד.

רחמים איננו אמיתי בן דוד
אמיתי בן דוד היה חותם "בנדה"
חוצמזה שאת ציוריו היו מזהים בקלות כל תלמידי ישיבת שעלבים שמצאו את דמויות מוריהם ורבניהם מככבים בהרפתקאות שבגב הגליון

אם בשמות עט עסקינן, בל נשכח את הצייר "רחמים" מעיתון זרקור, הלא הוא הרב המפורסם לשם ולתהילה, ה"ה אמיתי בן דוד מח"ס שיחת חולין.

במאסף כנסת הגדולה [(סובאלסקי) ורשא תרנ"א כרך ד'] התפרסם מאמר בשם "הכל בחזקת סומין". מאחד בשם ש' ז' ב' [לא מוזכר אצל חיות]. יש ביד אחד החכמים כאן מידע על זהות הכותב?
[אגב הכותב האלמוני הוזכר לשבח אצל רי"ח סופר במאמרו על ספרים וסופרים ח"ב שהתפרסם בישורון כ']

במקומון המופיע בריכוזים חרדיים מצטט כתב העיתון בשם הרב אלישיב כי לא ראוי שמחברי מאמרים וספרים יסתתרו בעילום שם או תחת שם עט. "אם כתבת משהו - אתה צריך לעמוד מאחוריו". [רק חבל שהכתב הנכבד לא הגיע לכלל תלמוד המביא לידי מעשה וחתם את שמו בשם עט.....]