המעמד ההלכתי של יישות משפטית

ליעקב
בהודעה הראשית כתבת שבית אינם יהודים ולכן אינם במצות שמיטה
כמדומני שאין זה הטעם אלא שמצות שמיטה נאמרה רק על בן אדם פרטי ולא על בית דין, בעיקר לפי כל מה שדנו הראשונים שפרוזבול מועיל מדין מסירת שטרות לבית דין שאינם משמטים מפני שנחשב כגבוי.
מלבד זאת, מדוע חברה בע"מ נחשבת כיישות עצמאית בגלל שהבעלים שלה החליטו להגדיר אותה כך, מדוע שאדם לא יקום בבוקר ויחליט שהוא מגדיר את החברה שלו באיזו צורה חדשה שתפתור אותו לגמרי מכל מחויבות ואחריות וכדומה?

אשר,

את ההקדש אי אפשר למכור. הוא שייך ל'כלל ישראל' הערטילאי.

החברה שייכת לבעלים מוגדרים. הם יכולים להעביר את בעלותם לאחרם. החברה דומה יותר לבית או למכונית מאשר להקדש. לכן, כמו שאסור לבעל הדירה להחזיק חמץ בביתו, מדוע שיותר לו להחזיק חמץ במפעל ששייך לחברה? האם הוספת חוליה בשרשרת הבעלות פוטרת אותו מהאיסור?

ובמה זה שונה מהקדש, הרי אי אפשר לומר שהחברה חייבת במצוות.

סיכום של דעות פוסקי דורנו בסוגיא מובא בספרו של עו"ד אבי וינרוט על ריבית בנקאית, בפרק המוקדש לריבית בהלכה.

למיטב זכרוני יש פסקים של האג"מ והמנחת יצחק לגבי חבה שרוב בעליה יהודיים, שמחוייבת בשל כך באיסורי ריבית וחמץ.

(אני מניח שמה שחשוב הוא 'גרעין השליטה' בקרב בעלי המניות - כלומר, אם הכוח לנווט את דרכה של החברה הוא בידי בעלי מניות יהודיים או לא).