| נשלח ב-23/2/2008 19:05 |
|
| |
תלות בריאות הדת (ובכלל) בסדר החשיבה
במבט על על האדם והעולם, ישנן שתי קצוות שניתן להתחיל להשתית עליהן את אשר יחפש האדם, ובהתאם לכך את תצורת השקפתו על עצמו והעולם, הערכים וכו'.
[אתארם תחילה בהקשר קרוב למבנה הדת]
האחד: מהכלל אל הפרט -
ישנו עולם גדול, מנוהל בחכמה, הוא אינו מפוצל, והאדם מכיר דרכו את הערך האלוקי, וממנו ימשיך לחפש מה הם הכיוונים שמצביע עליהם אותו אלוקים, ואיך מכל אלו משתלשלים תוצאות המתייחסות לאורח חייו של האדם. בשלב הבא יחפש להשלים את הפער בין צורת חייו הראשונית, לזו המתבהרת לו ממבט העל וערכיו הכוללים.
השני: מהפרט אל הכלל -
אדם מביט אל חייו, ומוצא [אם מוצא] פגמים הטורדים את מנוחתו. הוא נכשל רבות מחוסר ידע, ובעיקר מחמת שאין בכוחו לקחת בחשבון בו זמנית הרבה מדאי אינטרסים/ערכים. מתוך נקודה זו הוא פונה לחפש את הגורם המאחד, או כל גורם אחר, שהוא יכול להעמיד את עצמו מולו וכך להגיע למצב טוב יותר. למשל, אם אדם מזהה בנפשו שאינו נאמן לידיעה אודות המאכלים המזיקים, או שאינו נאמן לתחושה שהשני בעל תחושות ורגשות הראויות להתחשבות קרובה לזו של האדם בעצמו, אזי יוכל לכונן לעצמו מערכת של "מוסר" ובמקום להיות נאמן לערך הבריאות וערך ההתחשבות בזולת, הוא ירכז את המשותף בערך המוסר ויעניק לו עוצמה קבועה וחזקה, וכך יוכל לתקן את נפשו.
משם ואילך יוסיף [אם יוסיף] לחפש מוחלטות, או יוסיף לחפש נקודה כוללת עוד יותר, עד שיגיע לנקודה המרכזת ביותר ולדרכים שניתן להעצים את סינכרונו מולה, כגון על ידי האנשה או הענשה.
ובשפה פשוטה: (בהקשר דתי)
1. אדם מתחיל מ"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ומתקדם עד ל"ועשית הישר והטוב... לטוב לך כל הימים"
2. אדם מתחיל בחיפוש "לטוב לך כל הימים" (בגשם ורוח) ומתקדם עד ל"אנוכי ה' אלוקיך"
ההבדל בין שתי הכיוונים גדול מאד. בכיוון הראשון, בו אדם מתחיל מלמעלה לפרטים, סיכוייו גדולים לפספס את החיבור בין הגבוה לנמוך, בין רעיון מופשט וקשה לתפיסה בשלב ראשוני לבין משמעות אותו הרעיון בחייו המעשיים - למטה. מה שאינו כן בדרך הב', בו האדם צועד ממקום שהוא מחובר אליו לחלוטין, ואט אט ובהדרגה מתחבר לגבהים.
הסיכוי שכל תורה שהיא תתנתק מהאדם וחייו, הוא כאשר היא מונחלת בדרך הראשונה, מלמעלה למטה. לא כן אם יתחיל ב"בראשית יודע האדם את חולשותיו וכו'"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2008 15:45 |
|
| |
עניין זה ניתן להקביל לסולם/מדרג מאסלו [אברהם], שהוזכר כמה פעמים. בסולם מסלאו מוצבים דרגות השאיפה/הכיוון של האדם, לתפיסתו של מסלאו.
לדבריו סדר השאיפה וההתקדמות הוא:
צרכים פיזיים בסיסיים
בטחון וכלכלה
חברה וקשר
הערכה ומימוש עצמי.
לטענת מ' לא ניתן לשאוף לרמה גבוהה יותר בסולם, לפני שזו מתחתיה מסופקת במידה סבירה.
בדומה לזה, גם בעניין עולם הערכים. נדמה שלא יוצלח במידה ראויה ההתקדמות בסולם הערכים, כאשר היא מתחילה מהרחבים והעליונים, המאוחרים יותר בקרבתם לחווייתו הישירה (והאינטנסיבית) של האדם.
המהלך כן יכול להצליח "מלמעלה למטה" כאשר הוא נעשה נכון, קודם כל מלמטה למעלה.
כך גם במשל. אדם שהגיע לידי מימוש עצמי, יוכל לנצל את זה גם כדי לשפר את צרכיו הבסיסיים יותר, הוא יוכל גם לתת להם מימד רחב יותר על ידי שהגיע לרמה הגבוהה יותר, אך כל זה כאמור (וכפי שמבינים בפשטות) רק לאחר שההתקדמות החלה "מלמטה למעלה". אדם שמעסיק את עצמו בערך החברתי יתר על צרכים פיזיים וראשוניים, הנו משובש לדעת מאסלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2008 10:24 |
|
| |
העירוני שהדברים לא מספיק מובנים במתכונתם עד כה. אנסה להרחיב.
(בעייני)
האדם הדתי הממוצע, מאמין באלוקים, מאמין שאלוקים יודע מה טוב לאדם, מאמין שהמצוות מועילות בדרך כל שהיא, כולל דרך רציונאלית. הבסיס לקבלת המצוות, ערכי החיים עליהם האיש אמון יום יום, מבוססים בההרי הערכים הגבוהים של אמונה באלוקים, אמונה בתורה מן השמים, במשה נביאו וכו'.
מכאן שהתשתית הממוצעת של האדם המאמין, אינה קרובה למוחלטות. אין אדם בעולם שיכול להיות מוחלט בדעתו שמשה רבינו העביר ומה העביר ואיך. אין אדם שיכול לחוות בחוויה ישירה [וטבעית] את אמונת תחיית המתים ועולם הבא. כך גם לגבי שכר ועונש, עליהם (על כולנה) מושתתים חייהם האמוניים של רוב שומרי הדת.
מעתה, כיוון שהתשתית אינה בהירה ובעלת חיבור נקי וטבעי, בין האדם לאותם ערכים עליהם משתית את כל חייו, נמצא שכל מערך חייו לוקה בחוסר חיבור ישיר, שכן כל הנגזר מאותם ערכי העל, אין כוחם יפה יותר מאותם ערכים עצמם.
עד כאן תואר מה שכונה בהודעות הקודמות (דרך 1 או א') מלמעלה למטה.
האם ישנה דרך אחרת?
זו הדרך השנייה, מה שכונה עד כה (דרך ב' או 2) מלמטה למעלה. דהיינו, אם אדם מתחיל מהמקום אליו מחובר בטבעו, בחיבור הטבעי והחזק ביותר, ומשם הוא מתקדם הלאה הדברים, התוצאות יהיו אחרות, וההשלכות רבות. כלומר -
[בדרך זו] האדם מביט על חייו הבסיסיים, אכילה, שתיה, סקרנות טבעית ופשוטה, קשרים ואהבות, כעסים ופחדים, מצבי רוח משתנים, חוויות שונות וכו'. ואז הוא מזהה מתוך שגרת חייו (כשהוא מתנתק לרגע על מנת להבחין בכך) שישנם ליקויים באורח חייו. מה הם הליקויים? רבים המה:
* אדם מזהה שפעמים רבות מערך הנתונים שלקח בחשבון לפני פעולתו, הייתה מצומצמת.
* שיפוט לקוי מעצלות איסוף נתונים רחב.
* תחושת חלקיות ושאיפה להרחבת מעגל החוויה.
* זיהוי של מערך סיסטמתי במציאות שהכרתו יכולה לשפר, לתקן ולהועיל.
ועד כהנה וכהנה רבות.
משלב זה, וכוונתי מהשלב הכי בהמי שאדם יכול לראות לאורו את חייו, משם אדם מתקדם לשלב גבוה יותר. הוא מציב לעצמו מספר תובנות שהשיג, די בטבעיות ממהלך השגרה, ומקדם את מעגל ההתחשבות שלו בצעד נוסף. דוגמא, אדם שחי כבהמה, מבין לאחר כמה שעות שעליו לחשוב לפחות 10 שעות קדימה כדי לשרוד. באחד מהשלבים הבאים הוא מזהה את הצורך באיפוק, בשלבים מתקדמים קצת יותר הוא כבר מזהה צורך בחברה, את הצורך לרכוש יכולות תכנון מבוססות. ומשם הלאה.
ומשם הלאה.
עד שהוא מגיע, אם הוא זקוק, ואם הוא מגיע - הוא מגיע אל האמונה כצעד מתבקש מאורח חייו האמיתיים. הערכים הדתיים יהיו מעתה לחלק בלתי נפרד מערכי האדם אליהם הוא מחובר ברמה של ישירות וטבעיות גדולה וממוזגת באישיותו האמיתית.
(כדוגמא, לאחר שהוא מזהה את הצורך שלו להיות מפוקס מול גורם שיעזור להתגבר על מכשוליו, או שהוא מזהה שהמערכת היא סיסטמטית ומפריע לו שאינו תואם לה וכן כל כיו"ב. לאחר כל זה, הוא עשוי לבחור באמונות שונות על מנת ליישם את החסר של השלב הנוכחי שהוא נתון בו.)
כדי שאדם יוכל להתחיל מהדרך השנייה, עליו לנתק את עצמו, לפחות מהבחינה העיונית, מכל הערכים שהקנה והוקנו לו שלא מניסיון חייו האישיים ושלא מזיהויו האישי. ולהתחיל לתאר לעצמו את חייו כבהמה. ואז ישאל עצמו, מה חסר בהם, וכך הלאה, עד שיגיע להכרה בערכים גבוהים יותר עד הגבוהים ביותר, מתוך שיוך אמיתי לאותם ערכים אליהם הוא נישא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2008 23:48 |
|
| |
החלוקה האמורה, באה לידי ביטוי בקרב רבים שחינכו עצמם שנים ליושר ואמת, ובשלב מסוים שבו לבדוק את הנחותיהם "הגבוהות", אלוקות, שכר ועונש, השגחה פרטית. משעה שהכירו ששולט הבלבול במושגים האמורים, שוב חזרו לחייהם מרוטשים וחסרי שלווה. המוסר בהקשר ההנחות שהולעטו בקטנותם, גורמים להם עתה לזנוח את מה שהשיגו בתכלס, כיוון שברקע הבסיס ליושרם נשען על הנחת ה"למעלה" שלא הונח על בסיס איתן.
כל זה היה נמנע אילו מבנה ההשקפה הדתית היה מתחיל מלמטה ללמעלה.
עוד רעה חולה יש, שגם אנשים שזכו להגיע מלמעלה עד למטה, בעמל של יזע ויגע רב שנים, איבדו בזמן הרב שהיו עסוקים למעלה, איבדו את החיבור הנכון לשטח החיים הטבעי והישיר. הם איבדו את הטעם בו, כי כשהיו למעלה זלזלו בו, הם איבדו את הלמטה כי חלק גדול מחייהם העכשוויים מבוססים על אותם פרקי חיים שכשקרו, האדם לא היה שם, וכך גוועו אותם חלקים. ולא פעם הפתרון הוא תחיית המתים, פתרון שאינו זמין, ודאי לא בקלות.
[החיים גם מייצרים כלים הבנויים מחוויות ממושכות, מהתנסות רבה, ואלו מושגים רק בחיבור ראוי אל החיים].
א_ב_ג_ד
גם אני מסכים שאדם יועיל לנפשו, אם יהיה לו את היכולת לקפוץ מדרך ב' לדרך א' הלוך ושוב, אך עם זאת, מרכז הכובד ראוי שינתן על המגמה של הדרך השנייה, מלמטה ללמעלה. לשום עינו על מה שחייו דורשים תיקון והתרחבות, ורק מידי פעם לעבור לדרך הא' (מלמעלה למטה) על מנת לוודא שלא נתקע באי אלו מצמצמי הדעת המצויים ברבדים הקרובים לאדם וחייו המעשיים [למטה].
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2008 21:25 |
|
| |
ספר בראשית מספר על יצירתו המושלמת של הבורא הוא האדם,- אפשר לעלות על הדעת שה' לא יצר יצירה מושלמת?-
והיצירה המושלמת הזו היא מושלמת כאדם, כלומר עם יצריים קטנים?- של סקרנות, עם יצריים קטנים? של תאווה. של כפיות תודה, של בריחה מאחריות, של שקרנות.- בקיצור עם היצרים שה' רצה שהאדם יברא איתם-,כי זה הוא האדם המושלם,
בלי הדברים הקטנים האלה, הוא לא יהיה אדם, אולי הוא יהיה מלאך? אבל לאלוקים יש הרבה מלאכים, בשביל זה הוא לא היה צריך לבא את האדם, שהאדם ישתדל להיות מלאך.
על האדם ללכת בדרך של אדם, לא לגלוש לדרגת-מלאכים טובים, ולא לרדת לדרגת מלכי חבלה, פשוט להיות אדם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2008 20:39 |
|
| |
לדעתי רוב בני האדם הדתיים מתחילים בדרך הב' ובשלב מסוים מדלגים אל החלק הא'. הפער שבין "בראשית ברא אלקים" לבין "לטוב לך כל הימים" נסגר במידת מה אצל אלה המחפשים לסגור אותו, וכל אחד ודרך החיפוש שלו (שכלית, תורנית, רגשית וכדו').
אנשים שלא עורכים קפיצה מדרך הב' לדרך הא' אולי ירבו להתחבר להשקפות של עצמם, אך אלו בד"כ לא יהיו השקפות נכונות, דתיות מקובלות או כאלו שמתחברים אליהם גם בני אדם אחרים. כדי להגיע לראייה נכונה נצרכת הסתכלות בעיקר על הכלל.
|
|
|
|
|