| נשלח ב-28/2/2008 20:04 |
 |
| |
שאלת ניקב הכרס
לאחרונה התעוררה שאלה בסיסית בהלכות טריפות עם השלכה מעשית ומיידית.
ארצנו הקטנה מרובת אוכלוסין ומעוטת קרקעות. תנאים אלו לא מאפשרים גידול מירבי של בהמות. וכבר מצאנו שחז"ל חששו לבעיה זו, ואסרו גידול בהמה דקה בארץ ישראל. מיעוט האפשרות לגדל בהמות גורם להעלאת המחיר של הבשר. לאחרונה ישנם כמה חברות ששוחטים בשר בחו"ל בדרום אמריקה. בארצות אלו יש שטחים ענקיים המתאימים למרעה ועליהם עדרים המונים עשרות אלפי ראשי בקר. בשר זה הוא הרבה יותר זול מהבשר הישראלי. חברות אלו מקבלים הכשר משארית ישראל ומהעדה החרדית ונדמה לי שגם מהרב רובין. אולי יש עוד רבנים המעניקים הכשר, אלא שאיני מכירם.
כיון שעיקר מאכל הבהמות בדרום אמריקה הוא עשבים, שהוא מאכל קשה לעיכול, מדי פעם קורה שלבהמה יש הצטברות גזים בבטן. במקרה כזה, הבהמה נחלשת ונהיה לה קשה לעמוד על הרגלים. ברגע שהרועה שם לב לבעיה הוא מוציא מחט ארוכה וחלולה, ודוקר את הבהמה בבטן. הגז נפלט מהבטן דרך המחט, והבהמה מבריאה כמעט מיידית. דקירה זו היא כה פשוטה, שאפילו ילדים קטנים בני 10 ו 12 הנמצאים ביחד עם הרועה מסוגלים לעשות דקירה זו.
לעומת זאת הבהמות הישראליות אינן רואות במרעה אלא מקבלות תזונה מיוחדת. לפיכך לא קיים אצלם הצטברות גזים מסוג זה וכמעט שאינן זקוקות לניתוח הנ"ל.
על הבדלי הצטברות הגזים בגוף הבהמה, ראה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3512081,00.html
דברתי עם שנים מדייני העדה החרדית והם טענו בתוקף שאי אפשר להבחין בין כרס שנדקרה לכרס שלא נדקרה. וכיון שיש מיעוט המצוי של בהמות שנדקרות בצורה זו, הרי שכל הבהמות הם ספק טריפה. לפיכך החליטו שאי אפשר לשחוט יותר בדרום אמריקה.
לעומתם, דברתי עם ר' אלתר הקר שמשווק בשר עם הכשר של שארית ישראל והוא טען בפירוש שאפשר להבחין בין כרס הניקב לכרס שלא ניקב, ואכן שארית ישראל ממשיך להכשיר בשר שנשחט בדרום אמריקה.
למי אפשר להאמין בסיפור זה? הרי כל הצדדים יש להם נגיעות, האם חייבים להחמיר או כיון שיש כאן הפסד מרובה, שהרי הבשר הישראלי עולה פי שנים או פי שלש מבשר חו"ל, אפשר להקל.
עוד דבר: אם אכן ס"ל לעדה החרדית שאסור לאכול מבהמות אלו, למה לא הכריזו שכל מי שקנה בהמות אלו חייב להכשיר את כליו.
במקרה זה יש סיבה נוספת להקל, והוא, כי עיקר דין טריפה הוא משום שאינו חיה י"ב חדש. אבל כאן הרי זה בהפך. כי ללא הדקירה הבהמה תמות ועם הדקירה הבהמה תחיה לאורך ימים ושנים. וכבר נשאלו גדולי האחרונים בכה"ג דבניקב הכרס הבהמה יכולה לחיות ולפרות. ועל כן הביאו את דעת העיטור דס"ל דניקב הכרס הויא טריפה רק כשניקב תחתית הכרס אבל בשאר אופנים הויא מותר. וכן פסק כזה הר' שלמה דוד מאיוויע ור' יצחק אלחנן ספקטור כמובא בספר עובר אורח לאדר"ת אות ע"ג. מיהו אפשר דהתם איירי דוקא בדיעבד וצ"ע.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2008 00:04 |
|
| |
שלום ר' מאיר
לא ערבתי כלום, יש לך טעות.
כשבעלי חיים אינם בטלים, אין אומרים אף כל דפריש, הוא אמנם מחלוקת ראשונים ידועה, ורבינו תם מקיל, אבל בשולחן ערוך סי' ק"י נפסק להחמיר, משום גזירה שמא יקח מן הקבוע, ושם בש"ך.
ומה בעצם לא ברור לך אם זה נחשב קבוע? וכי נעלמה ממך כי בעלי חיים אינם בטלים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2008 19:41 |
|
| |
אם אדם אחד אינו אוכל את הכל, מדוע אין כאן פריש? למה לא נדון על כרס בנפרד?
האם בדקו אם הנקב נסתם באיזשהו שלב? אולי יש להוריד מאחוזי הנקובות את אלו שעבר זמן מניקובן?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2008 14:00 |
|
| |
ymy33655:
א. אין פה פריש. לוקחים עדר שלם ושוחטים אותו ועכשיו יש לדון על כל הכרסות ביחד. (האחוז גבוה מדי שיהיה אפשר לדון משום ביטול.)
ב. אני מדבר מקטעי שמיעה. בדרך כלל שוחטים פרות כשהם בני שנה-שנתיים. האחוזים נמדדים לפי מספר הבהמות בעדר שדוקרו אי פעם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2008 12:22 |
|
| |
אדרבה, ליכא לברורי היא סיבה להקל. במקום דאיכא לברורי יש לחוש למיעוט המצוי, אך אם ליכא לברורי, דומני שכל דפריש מרובא פריש נאמר אף ברוב דחוק.
שאלה מציאותית: כמה זמן לוקח עד שהנקב המדובר נסתם? האחוזים חושבו לפי מספר הבהמות שנדקרו במהלך חייהן, השנה האחרונה, אחר?
-------
מאיר
|
|
|
|
|
